א זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ ב זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בְּרָאָ֑ם וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָ֗ם וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָם֙ אָדָ֔ם בְּי֖וֹם הִבָּֽרְאָֽם׃ ג וַֽיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃ ד וַיִּֽהְי֣וּ יְמֵי־אָדָ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־שֵׁ֔ת שְׁמֹנֶ֥ה מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ ה וַיִּֽהְי֞וּ כָּל־יְמֵ֤י אָדָם֙ אֲשֶׁר־חַ֔י תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹשִׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ ו וַֽיְחִי־שֵׁ֕ת חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־אֱנֽוֹשׁ׃ ז וַֽיְחִי־שֵׁ֗ת אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־אֱנ֔וֹשׁ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ ח וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־שֵׁ֔ת שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ ט וַֽיְחִ֥י אֱנ֖וֹשׁ תִּשְׁעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־קֵינָֽן׃ י וַֽיְחִ֣י אֱנ֗וֹשׁ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־קֵינָ֔ן חֲמֵ֤שׁ עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ יא וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י אֱנ֔וֹשׁ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ יב וַֽיְחִ֥י קֵינָ֖ן שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־מַֽהֲלַלְאֵֽל׃ יג וַיְחִ֣י קֵינָ֗ן אַחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־מַֽהֲלַלְאֵ֔ל אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ יד וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י קֵינָ֔ן עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ טו וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וְשִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־יָֽרֶד׃ טז וַֽיְחִ֣י מַֽהֲלַלְאֵ֗ל אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־יֶ֔רֶד שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ יז וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מַהֲלַלְאֵ֔ל חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ יח וַֽיְחִי־יֶ֕רֶד שְׁתַּ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־חֲנֽוֹךְ׃ יט וַֽיְחִי־יֶ֗רֶד אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־חֲנ֔וֹךְ שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ כ וַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵי־יֶ֔רֶד שְׁתַּ֤יִם וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ כא וַֽיְחִ֣י חֲנ֔וֹךְ חָמֵ֥שׁ וְשִׁשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־מְתוּשָֽׁלַח׃ כב וַיִּתְהַלֵּ֨ךְ חֲנ֜וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֗ים אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־מְתוּשֶׁ֔לַח שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ כג וַיְהִ֖י כָּל־יְמֵ֣י חֲנ֑וֹךְ חָמֵ֤שׁ וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃ כד וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ חֲנ֖וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאֵינֶ֕נּוּ כִּֽי־לָקַ֥ח אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ כה וַיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח שֶׁ֧בַע וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־לָֽמֶךְ׃ כו וַֽיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־לֶ֔מֶךְ שְׁתַּ֤יִם וּשְׁמוֹנִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ כז וַיִּהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח תֵּ֤שַׁע וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ כח וַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד בֵּֽן׃ כט וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֠ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְהוָֽה׃ ל וַֽיְחִי־לֶ֗מֶךְ אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־נֹ֔חַ חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃ לא וַֽיְהִי֙ כָּל־יְמֵי־לֶ֔מֶךְ שֶׁ֤בַע וְשִׁבְעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ לב וַֽיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֣וֹלֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

לבוש האורה

ר' מרדכי יפה

פסוק ב:
רש"י בונה בתים לע"ז כתב הג"א דקדקו חז"ל זה רק מדהי' לכתוב הוא היה אבי כל רועי צאן כדכתיב בכל המקומות וכתב מקנה כו' גם בזה נ"ל שלא דבר נכונה וכי מעט מקנה אשר היו לפניו בכל התורה ולא דרשו בו כלום מפני שהוא שם כולל כל הבהמות לא צאן דווקא כתיב רועה מקנה אברם גם יצחק מקנה בקר ועבודה רבה גם ביעקב פרץ מקנתו לרוב וכן רבי' אבל אני אומר שדקדקה הדרש הזה מתוך שהוקשה להם ז"ל שהרי הבל היה רועה צאן ראשון קודם יבל וא"כ למה קרא אותו אבי וגו' ומה שכתוב הרא"ם לפי הפשט שאין רעיית צאן הבל כרעיית צאן יבל שזה היה רועה במדברות וזה ביישוב אינו נכון בעיניהם שהרי גם הבל ע"כ לא היה רועה אלא במדבר שהרי בזמנו לא שייך לומר רועה ביישוב שכל העולם היה מדבר שהרי לא היה לו ישיבה בעולם רק חמישים יום כמאמר חז"ל ופשיטא שבימיו אעפ"י שקין היה עובד אדמה עדיין לא צמחה האדמה זרעי' ולא גדלה פירות כי אם בג"ע:
פסוק ג:
רש"י שלשים ומאת שנה עד כאן פי' מן האשה ע"כ פי' דאם נאמר שלא פירש אלא שלא הוליד. שא"כ היה לנו לידע טעם למה כבש הש"י מעיינו עד עכשיו ק"ל שנה שהרי גם כבר הוליד קין והכל ביום שנברא ומשם ואילך למה נעקר אלא עכ"ל שפירש מן האשה מחמת אבילות שהרג קין את הבל ועכשיו ע"י נשי למך חזר אליה כמו שכתב למעלה בסמוך:
פסוק כט:
רש"י זה ינחמנו ינח ממנו את עצבון ידינו עכ"ל: הרבה נתחבטו בפירושו. ונ"ל דה"פ ינח היא נגזר מלשון מנוחה כמו שאמרו בב"ר פ"ל למען ינוח שורך וגומר והוא מפעיל וה"ק קרא ינח ממנו ואח"כ פירוש הכתוב ואמר מה ר"ל ממנו ממעשינו כמו ותראהו את הילד ה"נ ינח ממנו ומהו ממנו ממעשינו כלומר ממעשינו ינח את עצבון ידינו וכאילו אמר ינח את עצבון ידינו ממעשינו ר"ל הטורח הגדול הזה שהיה לנו כבר על ידי מעשינו שהיו צריכים לעשותה מעשיהם בידיהם ינח הוא ממנו כי המעשה יהא נעשה והטורח לא יהיה כל כך וזה פי' המ"ם דמעצבין ר"ל את מקצת עצבון ידינו כי גם עכשיו אי אפשר מבלי טורח אלא שאינו גדול כל כך כמו מקודם והוי"ו של ומעצבון היא נוספת כוי"ו דואיה וענה או כוי"ו דוה נותר ממנו יאכל כמו שכתב שם רש"י בפרשת צו ולא רצה לפרש מ' דממעשינו ג"כ ינח ממנו את מקצת מעשינו ואת מקצת עצבון ידינו שהיה משמע שהם שני עניינים ואינו כן כי העצבון בא ע"י המעשה הכבד והכל אחד הוא ולכך קצר רש"י לשונו ודלג ממעשינו לפי שהוא פירושו של ממנו והמשיך הפועל דינח לאת עצבון ידינו וגם לא רצה לפרש מ' דממעשינו ינח ממנו את מקצת מעשינו שהיה לנו ע"י עצבון ידינו שאין המעשה בא מן העצבון אלא העצבון בא מן המעשה וק"ל:
פסוק לב:
רש"י ואם צדיקים הם אטריח עליו לעשות תיבות הרבה ע"כ ותימה לי ע"כ היה החשש שמא יולד הרבה בנים משהיו לו עכשיו והיינו שיהיו לו לפחות ד' או ה' בנים ויותר וא"כ מאי קאמר אטריח עליו לעשות תיבות הרבה אדרבה אם היו צדיקים היו הם ונשיהם יותר מעשרה והיו מגינים על כל העולם ולא היו צריכים לתיבות שהרי כן פרש"י בפרשת וירא גבי תפילות אברהם ועל פחות מי' לא בקש שהרי דור המבול ח' היו נח ובניו ונשיהם ולא הצילו כו' ומשמע שאם היו י' היו מצילין עכ"פ ושמא י"ל שזו היא טעם מחלוקת דר' נחמיא דפליג על ר' יודן וס"ל דלא היתה כבישת המעיין אלא מטעם דספק רשעים אבל מטעם שאם יהיו צדיקים והיו יותר היו מגינים על כל העולם כמו שאמרנו ולדעת ר' יודן אפשר לומר דס"ל ודאי י' צדיקים מגינים על כל הדור אבל בתנאי שיהיה ג"כ תפילה עמהם ועל ידי תפלה יצילו י' צדיקים כמו שהיה העניין גבי אברהם ומה שאמר כאן ואם הם צדיקים אטריח עליו כו' היינו לומר שמא לא יתפלל נח כשיבא המבול כי הכל בידי שמים כו' והרשות נתונה כו' אעפ"י שהיה שם ידיעת הש"י אין לנו עסק בנסתרות כי כן הוא המדה ולפי זה צריך לומר שידע אברהם שנח יתפלל בדורו על המבול שיגינו שמונה ולא יועיל תפילתו וא"כ לפי זה אין כאן מקום לקושיית הג"א על הרא"ם ואין כאן דוחק במחלוקת רבי נחמיא על רבי יודן כי טעמא רבה אית ביה במחלוקת זה נ"ל: