פסוק א:ומפני שהייעוד הזה נאמר בד"מ הרעש לכן בא הדבור השני ואתה בן אדם הנבא על גוג רוצה לומר שלא היה ייעוד הרעות האלה בעבור פרס וכוש ופוט ולוד ושאר האומות שבאו בחברתו כי הם לא היו בחרבן ארץ ישראל וגלות השבטים ולא עליהם יהיה הזעם אלא שמפני שנתחברו לגוג פרץ השם פרץ בהם וזהו ואתה בן אדם הנבא על גוג כי עליו היתה הגזירה, (ב) ועליו אומר ושובבתיך וששאתיך כי הנה ושובבתיך הוא מלשון וילך שובב בדרך לבו (ישעיה נז, יז) שהוא מענין גאה וגאון ודרך רע (משלי ח, יג), אמנם וששאתיך פירש רש"י מלשון הסתה כמו לא ישיא אויב בו (תהלים פט, כג), והרב רבי דוד קמחי בשם אביו פירשו מלשון ששה, והענין שישפטם בששת השפטים שזכר למעלה שנאמר (לעיל לח, כב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית, וכלל הדבר שעל גוג היתה הגזירה להעלותו מירכתי צפון ולהביאו על הרי ישראל, (ג) ולהודיע שלא יועילוהו כלי מלחמתו אמר והכיתי קשתך מיד שמאלך וחציך מיד ימינך אפיל.
פסוק ד:וביאר הרעש שזכר שיהיה באמרו על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך וגומר כלומר שלפי שהיו עמו ובחברתו לכן ידונו גם כן הם באותו עונש ותהיה ההריגה כל כך רבה שיהיה בו די לעיט צפור כל כנף וחית השדה שיבאו לאכול מהם, וכאילו ביאר בזה שלא תהיה ענין הרעש שתפתח הארץ את פיה ותבלעם כאשר עשתה לקורח ועדתו (ויקרא טז, לב) כי המה לא יהיו כן אבל שחללים יפלו לעיני כל אדם, (ה) ועל זה חזר לומר על פני השדה תפול רוצה לומר מגולה לא נבלע בבטן הארץ כי אני דברתי וכך היא גזירתי, (ו) וכן אמר שהאש שיפול מן השמים יהיה בעבור מגוג ושמתוך אותה נקמה יודע שם קדשו אם בקרב הגוים ואם בתוך עמו ישראל, (ז) ולא יחולל עוד השם הנכבד בקרב העמים באמרם עם ה' אלה ומארצו יצאו ומבלתי יכלתו נחרבה ארצו כי בראותם נקמתו ומשפטיו ידעו הגוים כי ה' הוא קדוש בישראל.
פסוק ח:ולפי שהיתה הנבואה הזאת שראה יחזקאל לזמן רחוק לאורך הגלות לכן אמר עליה הנה באה ונהיתה כי הראהו השם בנבואתו כאילו הדבר כבר יצא לפעל לפי שהוא היום אשר דברתי וכאילו כבר נתקיימה, הנה התבאר שאין כפל בפרשה הזאת אבל שבאה לבאר ענין הרעש והותרה בזה השאלה החמישית.
פסוק ט:וזכר שיהיו חללי האומות כל כך במלחמה ההיא כמות כלי מלחמתם שישארו שם כל כך עצום ומופלג עד שיצאו בני ישראל מעריהם אל השדה אשר שם שהיה המלחמה לקחת חנית וחצים להדליק בהם את האש במקום עצים והוא אמרו ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה רוצה לומר ובמגן וצנה וכן בקשת ובחצים ובמקל יד שהם העצים שמשליכין אותן מצד אל צד להכות בהם בני אדם עם הברזל אשר בסופם וברומח שהם יותר גדולות מהמקל יד ובכלי המלחמה ההם יבערו בהם אש שבע שנים, (י) באופן שלא יצטרכו לשאת עצים מן השדה ולחוטבם מהיער לפי שבאותם כלי נשק יבערו את האש, ומלבד זה בני ישראל הנזכרים ישוללו את שולליהם רוצה לומר אותם האומות שהיו בזמן הגלות והחרבן שוללים את ישראל ובוזזים ארצם יבוזו ישראל אותם עתה ובזה יתעשרו עושר רב.
פסוק יא:ובעבור שירבו חללי ה' במלחמה ההיא ויטמאו את הארץ ויעפשו אוירה לכן ייעד יתברך שיתן לגוג שם מקום קבר בישראל ויהיה אותו מקום בגיא העוברים, ואין ענינו שיקברו כל אחד ואחד מהם והיתה מנוחתו כבוד כי אם שיעשו חפירה אחת גדולה וישליכום שמה כפגר מובס ויכסום בעפר כדי לטהר את הארץ, ולפי שתהיה המלחמה ההיא בין ימים להר צבי קדש כמו שנזכר בספר דניאל (דניאל יא, מה) לכן אמר שתהיה קבורתם בגיא העוברים קדמת הים רוצה לומר בגיא שעוברים בו ההולכים לים המזרח אשר בארץ ישראל, ותהיה קבורה זאת לא לכבודם אלא לפי שחוסמת היא את העוברים רוצה לומר כי מפני דראון החללים הרבים ובאשם היו העוברים בדרך ההוא חוסמים וסותמים פיהם ואפם מהריח הרע, (יב) ולכן יקברום בית ישראל ולא מפני כבודם אלא למען טהר את הארץ ולרבוי החללים יתמיד ענין קבורתם שבעה חדשים (יג) שיתעסקו בקבורה ההיא כל עם הארץ ויהיה לישראל הקבורה הזאת בתוך האומות לתהלה ולשם ולתפארת, וכן יהיה המעשה הזה לזכרון גדול וזהו אומרו והיה להם לשם יום הכבדי נאם השם.
פסוק יד:וזכר שיהיה השתדלותם בקבורה כל כך עד שגם אחרי השבעה חדשים שכל עם הארץ יתעסקו בקבורה עוד יבדילו ישראל אנשים שיהיו תמיד עוברים בארץ לחקור על החללים באיזה מקום הם לקוברם כדי לטהר את הארץ, (טו) והאנשים ההם שיבדילו יהיו עוברים בארץ תמיד ובראותם עצם אדם יבנו אצלו ציון וסימן עד שיבאו המקברים ההולכים אחריהם וישאוהו להקבר אל גיא המון גוג.
פסוק טז:ואומרו וגם שם עיר המונה פירושו כמו שהגיא ההיא יקרא גיא המון גוג לזכרון אותה הריגה כן העיר הסמוכה לאותה גיא תקרא המונה על שם המון גוג שנהרגו סמוך אליה ובזה האופן מהקבורה יטהרו את הארץ.
פסוק יז:וגם יעשה השם אופן שני לטהרה והוא שהקדיש קרואיו לאכול לשבעה מהחללים ההם והם עוף השמים וחית הארץ והוא אמרו ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף ולחית הארץ רוצה לומר שיגזור עליהם לאמור הקבצו ובואו על זבחי אשר אני זובח לכם רוצה לומר למאכלכם שיהיה זבח גדול על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם לשובע, (יח) והבשר בשר גבורים יהיה שהוא מאכל משובח ודם נשיאי הארץ תשתו שהם בין בני אדם כאילים כרים ועתודים ופרים ומריאי בשן והווי"ן חסרים כאן כמו ראובן שמעון לוי, וזה כולו מליצה נכבדת שהקדיש השם קרואיו החיות הטורפות והעופות הדורסים לאכול לשבעה מהחללים ההם, (יט) והבטיחם שיאכלו חלב לשבעה וישתו עד שיהיה להם לשכרון לפי שיהיה המאכל והמשתה רב כיד המלך מזבחו אשר יזבח להם, (כ) ועוד ישבעו על אותה שלחן השם אשר נתן לפניהם לאכול מסוס ורכב מהגבורים ומכל איש מלחמה שנפלו שם וזכר ראשונה הלוחמים ואחר כך סוסיהם ורוכביהם.
פסוק כא:עוד אמר אל תחשבו שבהריגת האומות ההם יתמעט כבודי יען ברב עם הדרת מלך (משלי יד, כח) הנה לא יהיה כן אבל בהפך שאז אתן את כבודי בגוים וראו כל הגוים את משפטי אשר עשיתי וגומר.
פסוק כב:ובעצם וראשונה ישתלמו בידיעה האלקית כל בית ישראל שידעו כי אני ה' אלוקיהם מן היום ההיא והלאה ולא יטעו עוד באמונותיהם, (כג) ולא לבד ישראל אבל גם הגוים ידעו כי בעונם גלו בית ישראל על אשר מעלו בי ושלא היה בידם יכולת להחריבם כי אם לפי שהסתרתי פני מהם ונתתים ביד צריהם ולכן נפלו בחרב כולם כשנחרבו פעם ראשונה ושנייה, (כד) ושבטומאתם ובפשעיהם עשיתי להם מה שעשיתי לא כמו שאמרו הגוים עם השם אלה ומארצו יצאו ומבלתי יכולתו.
פסוק כה:ואחרי שהודיע הש"י לנביא מפלת האומות ונקמתו מהם אמר לו עוד עתה אשיב את שבות יעקב וריחמתי כל בית ישראל רוצה לומר עתה שנעשתה הנקמה בגוים המכעיסים אותי עת לעשות להשיב את שבות יעקב ולרחם את בית ישראל כיון שכבר קנאתי לשם קדשי בנקמת הגוים, (כו) ומכאן והלאה בני ישראל ינשו את כלימתם רוצה לומר ישכחו שהוא מלשון נשיתי טובה (איכה ג, יז) וגם כן ישכחו את כל מעלם אשר מעלו בי כי לא ישובו למעילה ההיא עוד וישכחו כל זה בשבתם על אדמתם לבטח ואין מחריד.
פסוק כז:ואם היתה גאולתם ברצון הגוים מבלתי נקמה מהם לא היו שוכחים את כלימתם אבל בשובבי אותם מן העמים ובקבצי אותם מארצות אויביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רוצה לומר כאותה מלחמה ונקמה שזכר, (כח) אז ידעו כי אני ה' אלקיהם ושאני הגלתי אותם בין הגוים מפני חטאתיהם וכנסתים על אדמתם ולא יהיה כפקידת בית שני שעלו מעט ונשארו הרבה בגלות כי בגאולה ההיא העתידה לא אותיר מהם בגולה אפילו אחד.
פסוק כט:והבטיחם שלא ילכו עוד בגלות שני והוא אומרו ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל והוא רמז לנבואה ולרוח הקודש שישוב להיות בתוכם כבראשונה. ואין לומר שיאמר מדוע יעלה חרון אף ה' בעלות גוג על אדמת ישראל יותר מעל אשור ועילם העולים שמה באותה מלחמה כי שאר האומות יענשו גם כן באותו עונש וכולם יפלו חללים כדומן על פני האדמה ולכן לא אמר שיעלה חרון אף ה' על גוג בלבד כי אם שתעלה חמתו ביום ההוא רוצה לומר על כל אויביו שהחריבו את ארצו ונשתעבדו בבניו, כי בראותו אותם נקהלים ומקובצים במקום הרשע אשר עשו תעלה חמתו ביום ההוא עליהם כולם ולכך יחרימם יתנם לטבח והנה ישעיהו כמו שזכרתי ראה חרבן אדום שיהיה באותה מלחמה ויחזקאל ראה בנבואת נהה על המון מצרים חרבן אשור ועילם ושאר האומות שיבואו שמה, ובעבור שהיו גוג וכל קהליו רוב העמים הבאים שמה ביאר מפלתם בפני עצמה בנבואה הזאת. וממה שאמר בה ולא אותיר עוד מהם שם התבאר ביאור הכרחי שלא נתקיימה הנבואה הזאת בבית שני, ומפרשי הנוצרים פירשו ענין גוג ומגוג על האנטיקרישט"ו, ופירשו תשועת ישראל על עצמם וכבר זכרתי במעייני הישועה הביטולים שיתחייבו כנגדם בענין הזה.
