תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ
בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל מֶלֶךְ צוֹר וְאָמַרְתָּ לּוֹ כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי א-להים אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי: בְּעֵדֶן גַּן אֱ-לֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ:
(יחזקאל כח יב-יג)
מלך צור הודיע ברבים שהוא מלאך מגן עדן ולא אדם רגיל, והנביא נצטווה להוכיח לו שאינו כזה; וכתב רש"י:
"מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ - אע"פ שנתתי לך הכבוד הזה יודע הייתי שתתגאה ועשיתי בך מלאכת תופים ונקבים המוציאין רוח בקול זמר כתוף, ובם היה לך להתבונן".
כלומר, שאם יתבונן בגופו יווכח שהוא בנוי "נְקָבִים נְקָבִים, חֲלוּלִים חֲלוּלִים" שמלאים צואה; ויבין שהוא אדם ולא מלאך מגן עדן.
[ ברכת "אשר יצר" שמזכירה מצד אחד את ה"נקבים החלולים" ולהבדיל מצד שני את "כסא הכבוד", מרמזת בעקיפין לכתובים אלו בפרקנו שמזכירים מצד אחד את " תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ" ולהבדיל מצד שני את אבן הספיר. ]
באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון דברים תשס"ו