פסוק א:בעשתי עשרה. לצדקיהו:
פסוק ב:על ירושלים. שהיתה במצור:
פסוק ב:האח. לשון קול שמחה:
פסוק ב:נשברה דלתות העמים. עיר שכל העכו"ם היו נכנסים לה לסחורה מעתה תשבר כי לא ילך המצור מעליה עד תלכד:
פסוק ב:נסבה אלי. מעתה הוסבה סחורות העמים אלי:
פסוק ב:אמלאה החרבה. אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה:
פסוק ד:וסחיתי. ועקרתי כמו בית גאים יסח ה' (משלי ט״ו:כ״ה) ונסחתם מעל (דברים כח):
פסוק ד:לצחיח סלע. לפי שהיתה בנויה בסלע בתוך הים כשתנתץ ויסח עפרה אל הים נשאר הסלע חלק וכן ת"י לשעיעות כיף גלי:
פסוק ה:משטח חרמים. על הסלע ישטחו הדייגים את חרמי מכמרותם לנגבם:
פסוק ו:ובנותיה אשר בשדה. הכפרים המשועבדות לה סביבותיה:
פסוק ח:והקים עליך צנה. ויקים עליך די מזיינין בתרסין:
פסוק ט:ומחי קבלו. הוא אחד מתחבולות המצור לזרוק אבנים גדולות ומכה כנגדו אילקולי"אה דשאפורי"ירא בלע"ז ויש לועזים קבלו דשארבלי"טא בלעז ויש לועזין פוריירא בלע"ז:
פסוק ט:בחרבותיו. באומנות חורבן שיביא עמו:
פסוק י:משפעת סוסיו. כשיש סוסים הרבה מעלים אבק ברגליהם ועולה ונעשה כענן ומחשיך הארץ הוא קרוי שפעת וכן ושפעת מים תכסך (איוב כב) דלאפוי"שון בלע"ז:
פסוק י:כמבוא עיר מבוקעה. כמה דעלין לקרתי דמתרעא משור שנפרצה חומתה:
פסוק טז:וחרדו לרגעים. לשברים פן יבא עליהם גם הם כשברך:
פסוק טז:לרגעים. לשון שבר כמו (ישעיה נא) רוגע הים עורי רגע (איוב כו) על רגעי ארץ (תהלים לה) על דכאי ארץ ומנחם פירשו לשון רגע כמו כי רגע באפו (שם ל):
פסוק טז:ושממו. לשון תמהון:
פסוק יז:נושבת מימים. יש נוקדין רפי ופותרין מיושבת מימים קדמונים ויש נוקדים דגש ופותרין מיושבת בחזקה על ידי ימים הסובבים לה וכן תרגם יונתן וכן הוא:
פסוק יז:אשר נתנו חתיתם. סביבות לכל היושבים:
פסוק יז:חתיתם. לורדפריימ"נט בלע"ז:
פסוק יח:מצאתך. מיציאתך בגולה:
פסוק יט:בהעלות עליך את תהום. באסקותי עליך משריית עממין דסגיאין כמו תהומא ויחפונך עממין סגיאין כן ת"י וכמשמעו בתחלה נתנה ביד נבוכדנצר וסוף עלה הים וטבעה:
פסוק כ:את יורדי בור. עם יורדי גיהנם:
פסוק כ:אל עם עולם. עם שאר העכו"ם אשר שם מעולם:
פסוק כ:כחרבות מעולם. כערים אשר חרבו מאז כסדום וחברותיה:
פסוק כ:ונתתי צבי בארץ חיים. ואתן התפארת בירושלי':
פסוק כא:בלהות. פרשו יונתן בלהות כדלא הוית והפותרים אומרים ל' מקום מרקד שעירי' ומזיקי':