פסוק א:בעשתי עשרה שנה. לגלות יהויכין ולמלכות צדקיה:
פסוק א:באחד לחודש. יתכן שהוא חדש החמישי וכמו שהיתה בשנת החורבן כן היתה בחדש החורבן:
פסוק ב:נשברה דלתות העמים. הדלתות שהיו כל העובדי כוכבים נכנסים בהן לסחורה הנה עתה נשברה כ״א מהדלות כי לא הלך המצור מעליה עד נלכדה:
פסוק ב:נסבה אלי. כל המסחור שהיה בה, הנה עתה תסוב אלי ואצלי יבואו כל סוחרי העכו״ם:
פסוק ב:אמלאה החרבה. ר״ל אהיה ממולא במסחר רב מסבת החרבה כי כל הסחורה שהביאו לה הנה בחורבנה יביאו אלי:
פסוק ג:הנני עליך צור. הנה אני אלחם בך אתה צור:
פסוק ג:גוים רבים. הם אנשי בבל:
פסוק ג:כהעלות. כמו שהיה מעלה את גליו ברבוי עצום בעת הסערה:
פסוק ד:וסחיתי. אעקור עפר טיח בנין המגדלים ואתן את העיר להיות בה יבשות הסלע ר״ל תהיה מלאה גלי אבנים וסלעים מהפלת המגדלים:
פסוק ה:משטח חרמים. ר״ל לא תהיה עוד מלאה מסוחרים כשהיתה כי מאז לא ידורו בה כ״א ציידי דגים ויפרשו שמה הרשתות לנגבם:
פסוק ה:בתוך הים. כי צור ישבה בים:
פסוק ה:כי אני דברתי. ובידי לקיים דברי: ר״ל לא יוכל מי לעכב על ידו לבל יבוא העירה:
פסוק יא:ומצבות עוזך. המקומות הגבוהות והחזקות תרד כל אחת ותפול לארץ ולא תתחזק בהן:
פסוק יב:ואבניך וגו׳. מבנין הבתים והחומות:
פסוק יב:בתוך מים ישומו. יפילו אל הים שאצל העיר:
פסוק יג:והשבתי. אבטל ממך קול המיית השיר ועוד לא ישמע שם קול כנוריך:
פסוק יד:לצחיח סלע. תהיה מלאה מגלי אבני המפולת:
פסוק יד:משטח חרמים. הציידים יפרשו שמה רשתותם לנגבם וכאומר לא ידורו בה עוד סוחרים ושרים להתענג בשיר וקול כנור כי מעתה ידורו שם ציידי דגים נבזים ושפלים:
פסוק יד:לא תבנה עוד. להיות כשהיתה:
פסוק יד:כי אני ה׳ דברתי. ובידי לקיים:
פסוק טו:מקול מפלתך. מקול היוצאת בעולם על מפלתך בעת יאנסו בך חללי חרב בעת יהרגו בך הרג רב או ירעשו ויחרדו כל יושבי איי הים כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרך:
פסוק טז:וירדו וגו׳. בעבור צער ואבלות:
פסוק טז:חרדות ילבשו. יהיו מסובבים בחרדה כמלבוש המסבב את הגוף:
פסוק טז:וחרדו לרגעים. בכל רגע יוסיפו בחרדה:
פסוק טז:ושממו עליך. יתמהו בתמהון לבב על מפלתך:
פסוק יז:ונשאו. ירימו עליך קול קינה ויאמרו אליך איך נאבדת עיר המיושבת בחוזק רב מן המים אשר סביבה:
פסוק יז:חזקה בים. החזקה מכל העמים היושבים בים:
פסוק יז:היא וישביה. ר״ל היא היתה חזקה בעבור היה הסביב לה ויושביה היו חזקים וגבורים:
פסוק יז:אשר נתנו חתיתם. פחדם היתה מוטלת על כל יושבי הים על האיים:
פסוק יח:יחרדו האין. יושבי האיים יחרדו ביום מפלתך:
פסוק יח:מצאתך. ממה שיצאת ונאבדת מן העולם:
פסוק יט:בתתי. בעת אתן אותך להיותך עיר נחרבת דומה כערים אשר לא נתיישבו בחוזק מעולם בעת יעלה עליך את התהום ומים רבים יכסוך ור״ל כשיבואו עליך עמים רבים לאבד אותך:
פסוק כ:והורדתיך. אז אוריד אותך עם שאר יורדי בור אל העם השוכנים שם מעולם להיות כמותם:
פסוק כ:והושבתיך. אושיב אותך בארץ תחתית הוא הקבר:
פסוק כ:כחרבות מעולם. במקום שהוא חורבה מימות עולם והוא הקבר וכפל הדבר במ״ש כדרך מליצה:
פסוק כ:את יורדי בור. עם שאר יורדי בור ושוה להם:
פסוק כ:למען לא תשבי. ר״ל ההורדה תהיה באופן שלא תהיה עוד מיושבת לעולם כמקום אשר לא ישובו ע״פ האדמה:
פסוק כ:ונתתי צבי. החמדה וההדר אתן בארץ חיים והיא א״י הקרויה כן ע״ש שבה יחיו המתים בזמן התחיה ר״ל לא כשחשבה צוד שהיא תמלא מחרבות ירושלים כי נהפוך הוא שהיא תאבד וכל ההדר יהיה בה:
פסוק כא:בלהות. לך אתן בהלה ופחד ולא תהיה עוד בעולם:
פסוק כא:ותבקשי. אם מי יבקש אותך לא תהיה נמצא למי עוד בעולם כי לא תשוב לקדמותך: