ויהי בעשתי. חצי הספר. ובמסורת ירמיה סימן ל"ט בעשתי ג' וסימן ויהי בארבעים שנה דריש ס' דברים בעשתי עשרה שנה לצדקיהו בחדש הרביעי בעשתי עשרה שנה דצור דיחזקאל פלוגתא ע"כ. ובמסרה כ"י כתוב בעשתי דפלגיה דיחזקאל:
פסוק ד:
ונתתי אותה. מלא וא"ו בספרים כתובי יד מדוייקים וכן נכון עפ"ה שכתבתי לעיל בסימן כ"ג:
פסוק ט:
ומחי קבלו. הקו"ף בקמץ רחב לכן יש מאריך בס"ס והבי"ת בקמץ חטוף מפני דגשות הלמ"ד כמו קטני עבה (מלכים א' י"ב) מכלול דף ר"י ואין לנקדה בשוא קמץ כי אין דגש אחר שוא נע:
פסוק ט:
יתן בחמותיך. ומתחלפת חסר דחסר ומלא דמלא:
פסוק יא:
עמך. העי"ן בפתח:
פסוק טו:
הלא. י"ס שהוא מלא וא"ו ואל"ף לא דקדקו שזהו א' מן ח' חסרים בסיפרא וסי' נמסר בסי' י"ב במ"ג:
פסוק טו:
באנק. ס"א באנק האל"ף בשוא לבדו ובשאר ספרים בחטף סגול:
פסוק טו:
בהרג. י"ס שהבית בצירי וכ"כ רד"ק בפירוש ובשרשים וכ"נ שהוא כמו בעטף עולל ויונק ומשפטם בההרג בהעטף ובנפול בה' הבנין הוטלה תנועתה על ב' השמוש ועיין נימוק א"א בשרשים שרש הרג:
פסוק טז:
וירדו. בס"ס הוא"ו בגעיא:
פסוק יז:
נושבת מימים. יש נוקדין רפי ופותרין מיושבת מימים קדמונים ויש נוקדים דגש ופותרין מיושבת בחזקה על ידי ימים הסבובים לה וכן ת"י עכ"ל רש"י ז"ל וביאור דבריו כי ימים שהוא לשון יום היו"ד בקמץ ורפי אחריו כמשפט כמו ויהי מימים וילחמו דיפתח אבל ימים שהוא לשון ים היו"ד בפתח ודגש אחריו כמנהג אחר תנועה קטנה כמו ומלאו את המים בימים וכן הוא בספרים שלנו בפתח ודגש: