פסוק ד:ותהיינה. במקצת דפוסים אחרונים כתוב ותהיין בנון ארוכה בסוף תיבה אבל בדפוסים ראשונים וגם בספרים מדוייקים כ"י כתוב בנון ה"א לבסוף ומסורת דהאי סיפרא סימן כ"ט סלקא כוותיייהו:
פסוק ה:ותעגב. בס"א כ"י ותעגב בסגול התי"ו וכן כתוב במקרא גדולה ס"א ותעגב ובס"א כ"י נכתב עליו למדנחאי ותעגב:
פסוק י:ואותה בחרב הרגו. במסרא דדפוסא הכי איתא הכא ובפרשת שמיני נמי דכוותה ואתה ד' בקריאה ג' חסרים וחד מלא וסימן מדוע לא אכלתם וגו' ואתה נתן (פרש' שמיני) ואתה החייתי (פרשת בלק) ואתה בחרב הרגו ואותה לא יראה (יחזקאל י״ב:י״ג) בתראה מלא ע"כ. והך מסרה ודאי לאו דסמכא הא ואינה אלא מן המתמיהות דאשכחנא בה מילי טובא דלית בהון מששא חדא דלדידה ואותה החייתי חסר ולאו הכין הוא דבכולהו סיפרי מלא כדחזינן להרמ"ה ז"ל דמסר הכי באורייתא אותה ב' מלאים וא"ו בלישנא וסימן ואותה החייתי ואם ביום שמע אישה יניא אותה. ושארא חסרים וא"ו כולהון עכ"ל. ובר מן דין במסרה אחריתי דדפוסא פרשת בלק נמסר י"ב מלאים בלישנא וקדמאה דידהו ואותה החייתי. עוד קשיא לן דפסוק ואותה בחרב הרגו הוא נמי מלא בכל הספרים ולאו דין בלחוד הוא בלא אלא כולהון דספר יחזקאל מלאים בר מן חד ויתן אתה למרטה לתפש בכף בסימן כ"א כדמוכח במסרה דפרשת בלק דבעינן למימר קמן והואיל דאתא לידן מסורת דפרשת בלק חזינא למכתב לה הכא כדי לברורא שפיר ואותה י"ב מלאים בלישנא וסי' ואותה החייתי פ' בלק ואם ביום שמע אישה יניא אותה פ' מטות ב' מלא באורייתא. ויטבל אותה ביערת (שמואל א י״ד:כ״ז) ויצא אותה משרתו (שמואל ב י״ג:י״ח) ב' מלא בסיפרא. נשים באות מאירות אותם (ישעיהו כ״ז:י״א) אשר יראה הרואה אותה (ישעיהו כ״ח:ד׳) הלא שמעת למרחוק אותה (ישעיהו ל״ז:כ״ו)ג' מלא בסיפרא. למן היום אשר בנו אותה (ירמיהו ל״ב:ל״א) יוצר אותה להכינה (ירמיהו ל״ג:ב׳) ב' מלא בסיפרא. צרר רוח אותה (הושע ד׳:י״ט) הארצה אותה מידכם (מלאכי א׳:י״ג) ה' מלא בספרא (היינו בתרי עשר) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש (תהילים כ״ז:ד׳) וכל יהושע ושופטים ויחזקאל דכוותא במ"ג חסרים וסימנם להרג את כל ישבי העי וגו' ויכו אתה לפי חרב (יהושע ח׳:כ״ד) והתחלקו אתה (שם סימן י"ח) ויתן אתה למרטה לתפש בכף (יחזקאל כ״א:ט״ז) ע"כ. ולישנא דמסרת הדין לא אשכחנא בספרי כ"י רק זוגי זוגי קא מסרי בכל ספרא וספרא כי האי גוונא באורייתא נמסר ב' מלא באורייתא בשמואל ב' מלא בסיפרא בישעיה ג' מלא בסיפרא בירמיה ב' מלא בסיפרא בתרי עשר ב' מלא בסיפרא ואינון הני גופייהו דאמרן במסרה דלעיל ברם על אותה אבקש דתילים לא איתמסר מידי אע"ג דהוא מלא בכולהו ספרי:
פסוק יא:עגבתה ממנה. הנו"ן בקמ"ץ:
פסוק יד:כשדיים. כשדים ק':
פסוק יד:חקקים. יש ספרים חקוקים:
פסוק טו:חגורי. יש ספרים חגורי בשורק ורד"ק כתבו בחולם:
פסוק טו:מראה שלשים. במקצת ספרים שלשים חסר יו"ד קדמאה בחברו שבסמוך:
פסוק טז:ותעגב. ותעגבה ק':
פסוק כא:בעשות. בכמה ספרים כתובי יד מדוייקים העי"ן בשוא לבדו וכן בדפוס ישן ואחרים בחטף פתח:
פסוק כג:שלשים וקרואים. ברוב הספרים חסר יו"ד קדמאה:
פסוק כד:(הצן. אמר המגיה במקראות ויניציאה חדשים מקרוב באו כתוב בגליון ס"א חצן בחי"ת וטעות גמור הוא שהרי כל המפרשים פרשוה בה"א ואף למאן דמפרשי ליה לשון זרוע כתבו שהוא כמו חצן בחי"ת ועיין רד"ק כאן בפירוש ובשרשים שרש הצן ומה שכתב רש"י כאן ועוד ראיה ממס"ג מערכת אות ה"א דנמסר שם שטה מן ל"א קריין ה"א ולית דכוו' ובכללן הצן ע"כ:
פסוק כד: ומגן וקובע. בקו"ף ומלרע ובפתח זולתי הסמיכות וכתוב במכלול דף רי"ב שר' יהודה כתבו קמוץ ועיין מ"ש בשמואל א' י"ז):
פסוק ל:עשה אלה לך. מלת עשה בה"א ועיין מה שכ' בעל המסורת בירמ' כ"ב שיש ספרים נמ' זה בוא"ו במקו"ם ה"א עם עשו תעשו דהתם וכבר ביררתי זה הענין שם בסייעתא דשמיא ועיין עוד מ"ש בירמיה ד':
פסוק לז:העבירו להם. בדפוס ישן וגם בכמה ספרים כתובי יד מדוייקים כתוב להם במ"ם לא להן בנו"ן וכנוי הרבים מוסב אל הגלולים כמו שפירשו רד"ק והריא"ה וכן הוא במכלל יופי ובמאיר נתיב שרש אכל עוד יש להביא ראיה מהמסורת שהביאה כאן סימן מן י"ד להן ואחד מהם הוא והגד להן שבפ' הקודם ואין זה בתוכם:
פסוק לט:ובשחטם. בס"ס הוא"ו במאריך:
פסוק מא:כבודה. בוא"ו עם הדגש ועיין שופטים י"ח:
פסוק מא:והקטרתי. הטי"ת בקמץ והוא חטוף ובחילופי ב"א וב"נ שבדפוס יש טעות וצריך להגיה כמו שמצאתי בחילופים כ"י לב"א וקטרתי בקמץ לב"נ וקטרתי וכן כתב רד"ק בפירוש ובשרשים וכן הוא בכל ספרים כ"י מדוייקים בקמץ כמשפט ועיין לעיל סימן ט"ז:
פסוק מב:שלו בה. חד מן ג' רפין אף על פי שהם מפיק כמו שכתבתי בישעיה ל"ד ותילים ס"ח:
פסוק מב:סובאים. סבאים ק' והסמ"ך בקמץ רחב:
פסוק מב:ויתנו צמידים אל ידיהן. בכל הספרים כתוב אל וכן כתב רד"ק שהוא כמו על:
פסוק מג:נאופים. בס"ס האל"ף בוא"ו שורק:
פסוק מג: עת יזנה. עתה יזנו ק':
פסוק מג:תזנותיה. ברוב הספרים מלא יו"ד אחר תי"ו:
פסוק מד:ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה. יונתן תרגם ועלו לותה ודין הוא חד מן ח' דקריין לישן חד וחמיין לישן סגין בלישנא וסימנהון ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל (יחזקאל סוף סימן י"ג) ויבוא אליה כבוא אל דהכא ויבוא אל הגוים אשר באו שם (יחזקאל ל״ו:כ׳) והנה עבדי דוד ויואב בא (שמואל ב ג׳:כ״ב) ואל אדמת ישראל לאיבוא (יחזקאל כ׳:ל״ז-ל״ח) בפסוק וברותי מכם המרדים. אך בה' לי אמר צדקות ועז עדיו יבוא ויבשו (ישעיהו מ״ה:כ״ד) כי מצפון יבוא לה (ירמיהו נ״א:מ״ח) בפסוק ורננו על בבל ע"כ. וכן נמסר בריש פרשת שלח לך במ"ג ובלבול זה לערב מלין דכתיב יבוא עם ויבוא איני יודע מהו כי כבר נמסרו סוף פרשת שמיני עם י"ד יבוא דסבירין יבואו ובמסרה אחריתי חשיב נמי ויבא כל העם להברות את דוד (שמואל ב ג׳:ל״ה) ויבא כל העם לפני המלך (שמואל ב י״ט:ט׳) וכל ויבא העם דכותיה וחשיב נמי כי שכם בא כל ישראל דוילך רחבעם דמלכים (א' יב) ובד"ה אומר באו ובמסרה אחרת כ"י לא נמסר כי אם ז' מהנך דאמרן לעיל ואפיק מינייהו ויואב בא דלא דמי לאחריני וודאי דכולהו אתו לדרשא והיכא דאיכא למידרש דרשינן:
פסוק מה:משפט נאפות. מלא וא"ו תניינא והשני שבפסוק חסר ברוב מדוייקים והם ג' במ"ג והשלישי הוא לעיל בסי' ט"ז ושפטתיך משפטי נאפות:
פסוק מז:בניהם ובנותיהם. בספרי ספרד מלא וא"ו אחר נו"ן:
פסוק מח:ונוסרו. דגש בוא"ו ובסמ"ך ובמקצת ספרים כ"י אשכנזי' הוא"ו בקמץ ובספרדים בפתח והיא מלה מורכבת מנפעל והתפעל והספרים שהוא"ו בקמץ הם כמשפט הנפעל ואותם שבפתח כמשפט ההתפעל:
פסוק מט:ונתנו זמתכנה. בספרים המדוייקים אין דגש בנו"ן וכן נכון כמשפט נו"ן הנקבות וכמו שכתבתי לעיל ובסימן י"ג:
פסוק מט:תשאינה. בספרים מדוייקים כ"י וגם בספרי הדפוס השי"ן בסגול והאל"ף והיו"ד נחות ורד"ק בפירושו כתב ומלת תשאינה בתנועת האל"ף בסגול והיו"ד למשך נראה שהוא קורא תשאינה וכ"כ בשרשים: