פסוק א:הנבואה העשירית תחילתה ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו וגומר עד ויהי דבר ה' אלי לאמר בשנה התשיעית בחדש העשירי וגומר: ויש בה שבע פרשיות. הראשונה, ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שתים נשים. השנית, לכן אהליבה. השלישית, כי כה אמר ה' אלקים הנני נותנך. הרביעית, כה אמר ה' אלקים כוס אחותך תשתי. החמישית, לכן כה אמר ה' אלקים יען שכחת אותי. השישית, ויאמר אלי בן אדם התשפוט את אהלה. השביעית, כי כה אמר ה' אלקים העלה עליהם קהל: וראיתי להעיר בה ששת השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה למה זה במשל שתים הבנות קרא מלכות אפרים אהלה ומלכות יהודה אהליבה כי עם היות שאין טעם לשמות הנה בדברים הנבואיים אין ראוי לחשוב שנקראו השמות כי אם כפי ענינם שיורו עליהם:
פסוק א:השאלה השנית באומרו ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה כי למעלה מזה פירש שמותן באומרו אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ולמה אם כן חזר לומר שנית ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה ומהו הטעם בשינוי השמות האלה:
פסוק א:השאלה השלישית באומרו אל בני אשור עגבה, והיא כי הנה אהלה אין ספק שעגבה וזנתה עם אשור ולקה על ידה כי מלכי אשור הם אשר החריבו וגלו מלכות אפרים כולו אבל מלכות יהודה לא נתחבר למלך אשור ולא לקה על ידו אלא עם מלך בבל כמ"ש דמות בני בבל כשדים ותעגב עליהם ויבאו אליה בני בבל וכל כשדים ומה לה אם כן אשור שאמר על בני אשור עגבה, וכן אמר בענין העונש וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור ומה לכשדיים עם האשורים:
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו ותעגבה על פילגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם, והיא כי הנה פילגשים הם נשים ואיך אמר שעגבה עליהם, גם שעל הפילגשים אינו נופל אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם, ויש מי שפירש פילגשיהם על העבדים והוא מאמר כוזב כי עבדים לא יקראו פילגשים, והרד"ק פירש פילגשיהם כפשוטו, אבל קשה עליו מה אמר אשר בשר חמורים בשרם וגומר והוצרך מפני זה לומר שעל הנשים הפילגשים אמר אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם והוא מאמר בטל אין ראוי לקבלו בפירוש הפסוק הזה:
פסוק א:השאלה החמישית באומרו ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש, והיא כי למה הגביל עונשה בשיסירו אפה ואזניה ולא זכר העינים והשפתים ושאר איברי הגוף, ולמה זכר האחרית שתי פעמים כי ראשונה אמר ואחריתך בחרב תפול וסמוך לו אמר שנית ואחריתך תאכל באש, ומלבד הכפל יש סתירה בדבר כי החרב אינו האש והאש אינו החרב:
פסוק א:השאלה השישית באומרו ואומר לבלה נאופים עתה הזנו תזנותיה, והיא כי הנה אומרו לבלה נאופים יראה שאין ענין לו ואם אמרו על אהלה כבר היתה נחרבת קודם זה שנים רבות ואיך יאמר עליה לבלה נאופים וכן עתה יזנו תזנותיה, גם שמלת יזנו היא לרבים ותזנותיה היא ליחידה נקבה מאמר והיא אין לו ענין. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שהשם אמר לנביא משל אחד מתיחס ודומה למלכות אפרים ומלכות יהודה במה שפשעו נגדו יתברך ובמה שלקו בעונותיהם, ועשה לו משל בזה משתים נשים לפי שהאומה בערכו יתברך היא כאשה בעולת בעל שאליו תשוקתו והוא ימשול בה ושהיו בנות אם אחת כי כן היתה האומה כולה עם אחד תורה אחת ומשפט אחד להם אבל נעשו שתים אחרי חילוק המלכיות בימי רחבעם, וקרא שם הגדולה כוללת רוב השבטים אהלה לפי שלא היה לה חלק ונחלה באהל השם כי אם באהל שלה והאחרת מלכות יהוד' ובנימין קרא אהליבה לפי שהיה אהל השם ובית מקדשו בתוכם, וסיפר שבהיותם במצרים התחילו לעשות כמעשה ארץ מצרים בעבודה זרה ואחרי שבאו לארץ ונחלקו המלכיות הבת הגדולה אהלה זנתה ונאפה עם מלך אשור ועם מצרים גם כן והיה זה במה שנתחברה עמהם ובטחה באהבתם וגם כן במה שלמדה מדרכי אשור ומצרים לעבוד את אלהיהם, ומפני זה היתה משפטה ועונשה שנחרבה על ידי האשורים ושאהליבה אחותה למדה ממעשיה וזנתה גם כן אל אשור ובבל כי מלך בבל כבר היה מולך באשור בבטחה בהם ובעבודתה לאלהיה, ולכן היה מהמשפט האלקי שהיא נפלה ביד מלך בבל שהיה אהובו בתחילה ואחר כך סרה נפשה ממנו ומרד בו המלך צדקיה ולכן באו על ירושלם בבל ואשור ועשו בה שפטים לפי שהיו כבר הבבליים שונאים את היהודים ועשו בהם נקמת השם ומשפטו באף ובחמה ובקצף גדול וגלו בניהם ובנותיהם והציתו אש בציון ולקחו כלי תפארתם באופן שכמו שדמתה אהליבה לאהלה במעשיה כן דמתה בעונשה אליה כי הנה כוס התרעלה אשר שתה אהלה תשתה גם כן אהליבה, ולכן צוה השם לנביא שיתן משפטו בזה ויגיד לאהליבה את כל תועבותיה שהיו ביניהם גילוי עריות ושפיכות דמים וע"ז ועבודת המולך וחילול המקדש והשבתות ושדרשה אל האומות ואל אלהיה לא דרשה, ולכן אותם האומות כאנשים צדיקים ישפטוה בכל ארבע מיתות בית דין שהוא המשפט הראוי אליה לדעת כי אלקים שופט לתת לה כדרכיה וכפרי מעלליה:
פסוק א:ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שתים נשים וכו' עד לכן אהליבה.
פסוק ב:ענין הפרשה הזו הוא שעשה הקב"ה בענין מלכות יהודה ובענין מלכות אפרים משל כאילו הן שתים נשים בנות אם אחת כי כן היו בני יהודה ובני ישראל אחים בני אב אחד וכן במצרים היתה אומה אחת ותמיד עמדו באחדותם עד שנחלקו המלכיות בימי רחבעם בן שלמה, ומפני שכבתבי הקדש נמשלה הע"ז לזנות מפני שהאומה הנבחרת היתה כאשה מיוחדת לאלהיה ובהיותה עובדת אלהים אחרים היא מזנה תחתיו לכן בנבואה הזאת המשיל שתי המלכיות לשתי נשים אחיות בנות אם אחת להגיד שזנתו פעמים רבות ושמפני זה נדונו כנשים מנאפות, וכל עניני הזנות שבפרשה הזאת כולם הם משל לע"ז ואין דבר מזה הזנות כפשוטו וכן תרגמו יונתן, (ג) ומכלל הזנות גם כן שהיו בוטחות בעזר האומות ושואלות מהן עזרה ואת השם לא דרשו וזהו שאמר ותזנינה במצרים בנעוריהן רוצה לומר שבהיות האומה בגלות מצרים שמה התחילה בעבודה זרה, אבל לפי שעשו ממנה שם דבר מועט לכן אמר ששם מועכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן שהוא ענין משמוש הידים שהוא התחלת הזנות, ומעכו הוא כמו ומעוך וכתות (ויקרא כב, כד) כלומר משמוש, וכפל הענין במלות שונות ואומרו ושם עשו דדי בתוליהן רוצה לומר עשו המצריים, והנמשל בזה הוא שבני ישראל במצרים למדו דרכי תועבות המצריים וכאילו אנשים מצרים היו מחלישים המצות והאמונות הטובות שקבלו בימי אבותיהם.
פסוק ד:וביאר שמות שתי הבנות ההמה אחרי שזכר ענין מצרים לפי ששם ובמדבר ובארץ עד מות שלמה היתה עדה אחת כולה, אמנם אחר שנחלקו המלכיות מפני מעשיהם נחלפו שמותיהם ונקראת הגדולה שהיא מלכות אפרים הכולל לרוב השבטים אהלה והאחרת משבט יהודה ובנימין נקראת אהליבה, והיה סבת השמות האלה כי מלכות אפרים נתרחקה מעל ה' ומעל בית מקדשו ולכן נקראת אהלה רוצה לומר שהאהל היה שלה לא של הקדוש ברוך הוא כי האהל שלה היה בעגלים שעשה ירבעם, אמנם מלכות יהודה בירושלם לפי שהיה ביניהם מקדש ה' לשכינתו לכן קראה הקדוש ברוך הוא אהליבה יען היה אהלו ובית מקדשו בה, והותרה בזה השאלה הראשונה. ואמרו ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות אין הכוונה ששתי המלכיות עבדו את השם אחרי היותם חלוקות אלא שמתחילה היו לו לנשים ותלדנה בנים ובנות והם רבוי העם שנתרבה בהם, וכל זה רוצה לומר שהיו לו לנשים ותלדנה בנים ובנות היה קודם חלוק המלכיות בהיותם עם אחד ותורה אחת ומשפט אחד ביניהם, והנמשל במה שאמר ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות הוא שהיו נשמעים אליו ית' ועושים מצותיו כאשה הצדקת אצל בעלה והיו מצליחות במעשיהן, ויונתן תרגם והוואה משמשין קדמי ואצלחה בבנין ובנן, ואמנם אומרו אחר זה ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה יראה שהשמות ההם חוזרים לבנים ולבנות שנאמרו בנים ובנות על העיירות והמדינות הגדולות שהיו ביניהם שאותם קרא בנים ובנות ולכן זכר שם ראש מלכות אפרים שהיה שומרון ושם מלכות יהודה שהיה ירושלם, אבל מאשר אין ראוי לפרש בנים ובנות על העיירות והמדינות וגם מלת ותלדנה אינו נופל יפה על זה כי לא הולידו בני יהודה את ירושלם, לכן הפירוש היותר נכון בזה הוא שבראשונה אמר ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה לפי שהם שמות קראן הקדוש ברוך הוא להן בנבואה הזאת כמשפט הבנות הנזכרות במשל, ולפי שלא היה נודע לנו מה היא אשר קרא אהלה ומה היא אשר קרא אהליבה הוצרך לומר שנית ושמותן רוצה לומר השמות אשר להן בעצמן הוא שומרון למה שקראתי אהלה, וירושלם למה שקראתי אהליבה והותרה במה שפירשתי בזה השאלה השנית.
פסוק ד:וסיפר מענין הבנות ההנה ופשעיהן וזנותן, תחילה מאהלה לפי שמלכות אפרים עם היות שהיתה אהלה ועשתה את העגלים לא היתה עדיין עובדת ע"ז עד שבא אחאב ועשה הבעל ועבדו ועל זה אמר (ה) ותזן אהלה תחתי שעזבה עבודתי ועבדה אלהים אחרים, ואומרו ותעגב על מאהביה הוא ענין חשק כמו מאסו בך עוגבים (ירמיה ד, ל), ואמר אל אשור קרובים להגיד שנדבקה באשור כאילו היו קרובים אליה.
פסוק ו:וסיפר מתכשיטי שרי האשורים שהיו לבושי תכלת פחות וסגנים והיו כולם בחורי חמד כולם פרשים רוכבי סוסים, (ז) ובראות אהלה אותם כן חשקה נפשה בהם והתערבה עמהם ובטחה בהם ולמדה ממעשיהם וזהו ותתן תזנותיה עליהם לפי שהיו מבחר בני אשור כולם וגם הם יצאו אליה כי בכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה.
פסוק ח:וסיפר עוד מרשעת אהלה שאף על פי שלמדה מעשה ע"ז מאשור לא עזבה מה שלמדה ממצרים בנעוריה וזהו כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה רוצה לומר שהם התחילו בזנות ראשונה והמה היו גם באחרונה וזהו וישפכו תזנותם עליה.
פסוק ט:ומפני שסלקה בטחונה ממני ועזבה עבודתי ובטחה בבני אשור ולמדה תועבותם וגלוליהם לכן בא על אהלה מה שבא שנתתיה ביד מאהביה שהוא יד בני אשור אשר עגבה עליהם ואהבה אותם, (י) והמה לא חסו עליה מפני אהבת' אבל בהפך שגלו את ערותה בניה ובנותיה לקחו וגלו לארצם, ואפשר שאמר בניה ובנותי' על בני גד ובני ראובן שהגלו בני אשור ראשונה ואחר כך ארצה זבולון וארצה נפתלי שהחריבו, ושומרון אשר קרא אהלה החריבו באחרונה ועליה אמר ואותה בחרב הרגו. וזכר מפחיתות בני ישראל שבעת שבאו האשורים עליהם לא עצרו כח לנגדם אבל היו לפניהם כנשים החלושות ועל זה אמר ותהיה שם לנשים ושפוטים עשו בה שזה כולו הוא בארצם כשהחריבום.
פסוק יא:ותרא אחותה אהליבה עתה יספר מרשעת אהליבה ירושלם שראתה כל אשר קרה לאהלה אחותה ולא לקחה מוסר וזהו ותשחת עגבתה ממנה רוצה לומר העגבה והחשק בזנות השחיתה בה יותר מבאהלה, וכפל הענין במלות שונות ואת תזנותיה מזנוני אחותך רוצה לומר ותשחת תזנותיך מזנוני אחותך, והענין שירושלם דבקה בע"ז יותר משומרון וכן אמר ירמיהו (ירמיה ג, יא) צדקה נפשה משובה ישראל מבוגדה יהודה, (יב) אל בני אשור עגבה רוצה לומר שחשקה בבני אשור כאהלה, והענין לבטוח בם וכן לעבוד את אלהיהם וללמוד ממעשיהם כמו שראינו (מלכים ב' טז, ז) ששלח אחז מלך יהודה אל מלך אשור עבדך ובנך אני עלה עלי והושיעני ולקח דמות המזבח מדמשק ואמר כי אלהי מלכי ארם הם עוזרים אותם להם אזבח ויעזרוני, (יג) וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן רוצה לומר לאהלה ולאהליבה, (יד) ועוד הוסיפה אהליבה בתזנותיה שראתה לחקוק ולצייר אנשים בקיר והם צלמי כשדיים חקוקים בששר, ומצויירים (טו) כאילו היו חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם, וטבולים אומר על הצניפים הצבועים במיני צבעונים שהם טבולים בצבע כמו ויטבלו את הכתונת (בראשית לז, לא) כי היו בני בבל משימים בראשיהם צניפים צבועים ואותם הצניפים היו עודפין ותולין להם מאחוריהם ולכן אמר סרוחי טבולים בראשיהם כלומר העודפים הטבולים צבועים בראשיהם וסרוחים הוא מלשון וסרח העודף (שמות כו, יב), ומראה שלישים כולם כלומר שרים כמו ושלישים על כולו (שם יד, ז), זה היה דמות בני בבל הכשדיים וזה היה מנהג ארץ מולדתם, ולאהבת אהליבה אותם ראתה ורצתה לחקוק ולצייר אותם על הקיר שלהם (טז) ותעגב ותחשק עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה לקראם לבוא עליה, (יז) ויבואו אליה בני בבל למשכב דודים רוצה לומר לזנות ויטמאו אותה בתזנותם ותקע נפשה מהם והוא כמו ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כו) שענינו הסרת הדבר ממקומו רוצה לומר וסרה נפשה ממקומה מהם כלומר בסבתם ומפני אהבתם והמשל בכל זה הוא שבני יהודה נטו אחרי אלהי אשור לעבדם ולהתחבר אל מלך אשור באהבה וחבה עד שהיו מציירים בכותלי ביתם האשורים ויפיים והעלתם וכמעשה אחז אשר זכרתי.
פסוק יח:וזכר שכאשר ראה השם גלוי תזנותיה ושהיא גלתה את ערותה תקע נפשו מעליה רוצה לומר סרה נפשו ואהבתו ממנה כאשר סרה מעל אחותה מלכות שומרון, (יט) ובמקום שהיה לה לעשות תשובה ולהתחרט ממעשיה היא לא עשתה כן אבל הרבתה את תזנותיה לזכור נעוריה אשר זנתה במצרים כי כן עתה רצתה לראות עם המצריים.
פסוק כ:ואומרו ותעגבה על פילגשיהם אשר בשר חמורים בשרם אין ראוי לבאר פילגשיהם על האנשים כי אין פילגשים לשון עבדים כמו שחשבו קצת המפרשים, אבל פילגשיהם הם נשים פלגשי המצריים, אבל אומרו אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם אין ראוי לפרשו על אברי המשגל שבנשים ועל זרעיהן כמו שפירשו ה"ר דוד קמחי, אבל ענין הכתוב שאהליבה תעגבה ואהבה את פילגשי המצריים בעבור שהיו פילגשיהם באומרה אליהן שהיה טוב מזלן שנבעלו לאנשים כמו הם מפני שבשר חמורים בשרם באבר המשגל, וזרמת סוסים זרמתם שרב הזרע היוצא מהם וזה היה תכלית הזנות וההפקר שהאשה תדבר לנשים כדברים הפחותים האלה, (כא) כאילו זכרת זמת נעוריך בעשות דדיך מזמן מצרים ולכן חשקת בהם גם עתה, והנמשל בכל זה הוא שמלכות יהודה חשקה והתחברה למלך בבל כי הוא היה גם כן מלך אשור לפי שנבוכד נצר בשנה הראשונה ממלכותו כבש את נינוה שהיה ראש מלכות אשור ומאז והלאה היה מלך אשור מלך בבל, האמנם העתיק כסא המלכות מן ננוה ושם אותה בבבל ולכן נקרא תמיד מלך בבל עם היותו גם כן מלך אשור, והנה מלכי יהודה התחברו ראשונה עם מלך בבל והיו עובדים את אלהיהם ובוטחים בהם ואחר שמרדו בו עשו אהבתם עם מלך מצרים, וגם היו עובדים אלהיהם, וזהו נמשל כל הספור הזה מהזנות עם אשור ועם מצרים רוצה לומר באהבתם עמהם לעזרה ובעבודת אלהיהם שעשו כמעשיהם, והותרו בזה השאלות השלישית והרביעית:
פסוק כב:לכן אהליבה כה אמר השם עד ויאמר אלי בן אדם התשפוט את אהלה עתה יספר בעונש שיגיע לאהליבה על אשר זנתה באלקיה אם בשאלת העזר מהאומות ואת אלקיה לא דרשה ואם בעובדה לאלהים אחרים כי כל זה נכלל בזנות והעונש הוא הנני מעיר את מאהביך עליך רוצה לומר שיעורר את לבם לבא להלחם על ירושלם וקרא מאהביך לפי שהיא אהבה אותם וחברתם ועבודת אלהיהם, ואומרו את אשר נקעה נפשך מהם היא נתינת הסבה למה יבאו להלחם בה אחרי שהם היו מאהביה ואמר שהיה זה לפי שבהיותם מאהביה נקעה וסרה נפשה מהם רמז לצדקיהו שמרד במלך בבל ואותו מרד יעוררם לבוא להחריב את ירושלם, (כג) וביאר מי המה הבאים ואמר בני בבל וכל כשדים רוצה לומר שבשאר מדינות בבל פקוד ושוע הם תארים לשרים שיבואו שמה כי פוקד כמו פקיד ושוע הוא תואר לנדיב וקוע הוא כדומה לזה שם תואר לשר גדול, אבל יונתן תרגם פקודאי ושועאי וקועאי לפי שהיו אצלו שמות העמים הבאים שמה למלחמה או שמות השרים שבאו על ירושלם, ובספר ירמיהו (ירמיה לט, יג) נזכרו שמות אחרים נבוזראדן שראצר ושאר הנזכרים שם, ובעבור שמלך בבל היה מולך גם כן על אשור לכן אמר כל בני אשור אותם ופירשו המפרשים אותם כמו אתם רוצה לומר שבאו עם הבבליים, ולי נראה שאין אותם כמו אתם אבל לפי שלמעלה בענין אהלה סיפר מיופי האשורים ותכשיטיהם לכן עתה כשבא לזוכרם פעם שנית אמר כל בני אשור אותם בחורי חמד וגומר רוצה לומר אותם בחורי חמד שזכרתי למעלה שהיו בחורים יפים וחמודים, ובמעלתם והמשלתם היו פחות וסגנים ולענין המלחמה היו כולם שלישים וקרואים שהוא מלשון ושלישים על כולו (שמות יד, ז) וקרואי עדה שהם שמות וכנויים לשרי הצבא, וזכר שכל בני אשור הבאים למלחמה הם רוכבי סוסים כי לא בא שום איש רגלי, (כד) ואומרו ובאו עליך הוצן יש מפרשים אותו על כלל כלי הזין, והרד"ק פירש בשם אביו שהוצן כמו חוצן שהוא לשון זרוע מן והביאו בניך בחוצן (ישעיה מט, כב), והחיל יקרא זרוע יאמר שיבואו הבבליים והכשדיים עליהם בזרוע גדול רכב וגלגל שעליו תגלגל המרכבה ובקהל עמים רבים שהם הרגליים שיבאו למלחמה, ובעבורם אמר צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב, ולפי שהם ילחמו מלחמות ה' וישפטו משפטו על הרשעים ההמה לכן אמר ונתתי לפניהם משפט כאילו הבבליים ואשורים יהיה שופטים ושוטרים בין השם ובין ישראל והם ישפטוהו כפי רשעתו במשפטיהם ר"ל במשפטים שיעשו בהם כי הם לא יחריבו ירושלם בכוחם וגבורתם אבל קנאת השם צבאות תעשה זאת, (כה) והוא אומרו ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה רוצה לומר אתן קנאתי בך על ידיהם והמה יעשו אתך בחמה נקמה רבה, ואמנם אומרו אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול רוצה לומר שיעשו בה הנקמה שעושים באשה המנאפת תחת בעלה כי הנה מפני מה שהעזה פניה עם הנואף ואזניה שמעו דברי הניאוף כדי שיהיה לבשתה וכלימתה יכרתו לאשה הזונה האף והשנים ואחר זה יכריתו שולי מלבושיה כדי שתגלה רעתה בקהל, וזהו הנהוג לעשות לנשים הזונות מתחת בעליהם, ולכן אמר כאן כפי המשל הזה אפך ואזניך יסירו כמו שיכרתו לזונה האף והאזנים, ואחריתך בחרב תפול רוצה לומר אחרית השולים שמצד אחור על העגבות תפול בחרב שיכרתו אותה אחרית וזהו תכלית הבושה והכלימה.
פסוק כב:ולפי שכל זה אמר כפי המשל ביאר הנמשל באומרו המה בניך ובנותיך יקחו והוא הנמשל באף ובאזנים, ואחריתך תאכל באש שהוא רמז לבית המלך ובית כל השרים שנשרפו באש שהוא הנמשל למה שאמר ואחריתך בחרב תפול, ויש מפרשים האף על המלך והאזנים על הכהנים ואינו נכון.
פסוק כו:ואומרו ויפשטו את בגדיך ולקחו כלי תפארתך רמז בו למלכות ולכהונה ולכל כלי בית המקדש שהם היו כלי תפארת האומה שהכל לקחו והסירו מהם, (כז) ואמר והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים להגיד שאחרי שתחרב ירושלם וילכו בגלות לא יעבדו עוד עבודה זרה ועליו אמר והשבתי זמתך ממך, ולפי שהם היו בוטחים במלך מצרים שיבא לעזרם כנגד מלך בבל הגיד להם שלא יהיה כן והוא אומרו ואת זנותך מארץ מצרים ולא תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי עוד לבקש מהם עזרה וכפי מה שפירשתי בפסוקים האלה הותרה השאלה החמישית.
פסוק כח:וחיזק הנביא הייעוד הזה באומרו כי כה אמר השם אלקים הנני נותנך ביד אשר שנאת רוצה לומר ביד מלך בבל והכשדיים, כי עם היות שאמרתי למעלה ביד מאהביך לפי שהיית אוהב אותם בראשונה הנה עתה אחרי שצדקיהו מרד בנבוכד נצר כבר נעשו שונאיך הכשדיים לפי שנקעה וסרה נפשך מהם, (כט) ולכן אל תדמי בלבך שיעשו עמך כאוהבים אבל בהפך שיעשו אותך בשנאה וילקחו כל יגיעך והם שדות וכרמים ובתים אשר בנית וכל ממונך, באופן שיעזבוך עירום ועריה ושתגלה ערות זנוניך והוא הנמשל ג"כ במה שאמר למעלה במשל ואחריתך בחרב תפול, (ל) עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים רוצה לומר והנה יעשה כל הרעות האלה לך מלך בבל בעון אשר זנית אחרי גוים שהלכת מצרים לעזרה, ואומרו עוד על אשר נטמאת בגלוליהם אינו כפל ענין במלות שונות כמו שחשבו המפרשים אבל היו שתים רעות נכללים בזנות שזכר באומה. הא' במה שבטחו במלכי הגוים וחשבו להעזר מהם ואת השם אלקי ישראל לא דרשו. והב' על אשר עבדו את אלהיהם ועשו כמעשיהם ועזבו תורת ה'. ועל שתי הרעות האלה אמר כאן עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים והזנות הוא שהיה בוטח בהם ומתחבר אליהם, והפשע השני היה על אשר נטמאת בגלוליהם והוא בעבודת אלהיהם.
פסוק לא:וכיון שבכל זה בדרך אחותך שמרון אהלה הלכת בבטחון הגוים ובע"ז לכן אתן כוסה בידך, (לב) וביאר ענין הכוס באומרו כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה רוצה לומר שאותו כוס ששתה אהלה היתה עמוקה לצד מטה ורחבה לצד מעלה כפי רוב הסם המות שהיה בתוכה, ולכן תהיה לשחוק וללעג לכל העמים כי ילעגו ממך ועל הכוס אמר מרבה להכיל רוצה לומר שהיה הכוס גדולה להכיל משקה הרבה, (לג) וביאר מה היה המשקה אשר בתוך הכוס באומרו שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה רוצה לומר שהיין שתשתה תביאה לשכרות גדול במעשיה אבל לא תהיה כשכורי היין שהיין משמחם כי זה יהיה שכרון ויגון שממנו תמלא הכוס לפי שהיא כוס שמה ושממה שתחרב הארץ ותשומם כן היה כוס אחותך שומרון וכן תהיה לך, והוא (לד) ושתית אותה ומצית רוצה לומר תשתה כוס כולה ומצית עד הטפה האחרונה שבה, ולא עוד אלא שאת חרשיה תגרמי רוצה לומר שתשברי הכוס בשיניך למצות חרשיה, והמשיל הענין לכוס חרס לפי שנבלע היין בתוך החרס והענין שישתה יין הכוס ותמוץ אותה וישבר בשיניה הכוס הפחות ההוא של חרס ויעשה אותה גרמים וחלקים רבים כדי למוץ אותם החרסים, ואמר ושדיך תנתקי להגיד שהסם הממית אשר בכוס כשיבא בגופם ינתק השדים ושאר האברים שבגוף, ואפשר שרמז בזה על ביטול ב' התורות בגלות תורה שבכתב ותורה שבע"פ שבגלות בבל בזמן מועט שכחו התורה ובטלו המצות, (לה) וביאר מיד סבת רעתן והוא אומרו מיד יען שכחת אותי רוצה לומר שלא בטחת בי ובטחת בגוים ותשליכי אותי אחרי גוך והוא בענין העבודה שעבדתם אלהים אחרים ולא עבדת אותי, לכן כנגד אותם שני מיני הזנויות תענש וזהו וגם את שאי זמתך כנגד בטחון הגוים ואת תזנותיך כנגד עבודת אלהיהם:
פסוק לו:ויאמר ה' אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה וגומר עד סוף הנבואה הזאת ופרשת ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית: לאחר שסיפר הנביא מה שאמר לו השם ממשל השתי בנות ומעשיהן וסופן צוהו שיתן הוא המשפט על שתיהן ויגזור כפי הדין כדת מה לעשות להן ושיגד להן את תועבותיהן אשר עשו כדי שיצדיקו עליהן את הדין, (לז) והתועבות הן אשר יזכור ואינן בדרך משל אלא כמשמען וזהו כי נאפו בגלוי עריות ודם בידיהם בשפיכות דמים כמו שאמר ישעיהו (ישעיה א, טו) ידיכם דמים מלאו, ואת גלוליהן נאפו והיא העבודה זרה שעבדו, ומהעבודות זרות כולן היותר מגונה ורעה שעשו היא שגם את בניהן אשר ילדו לי לעבודתי העבירו להם לאכלה רוצה לומר העבירום לגלוליהם לשתאכל אותם האש לפניהם והיא עבודת המולך שהיו שורפים בניהם ובנותיהם באש, (לח) ועוד זאת עשו לי רעה אחרת והיא שטמאו את מקדשי ביום ההוא רוצה לומר שבאותו יום עצמו שהיו מעבירים בניהם ובנתיהם למולך היו באים אל מקדש ה' להקריב קרבנות כאילו הוא לא היה רואה מעשיהם וטומאותיהם ובזה היו הם מטמאים את מקדש ה', ומלבד זה את שבתותי חללו שגם בשבת היו עושים המעשים הרעים ההם, (לט) ועוד היו עושין כי כאשר היו שוחטין את בניהם לגלוליהם שהיא עבודת המולך והיו באים ביום ההוא אל מקדשי לא היו עושין זה אלא לחללו כי לא היו מכוונים בבואם אל בית ה' אלא לתכלית החלול והבזוי, ואומרו והנה כה עשו בתוך ביתי הוא תשלום המאמר הקודם רוצה לומר כל זה אשר ספרתי עשו בתוך ביתי.
פסוק מ:וזכר עוד מפשעם באומרו ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק רוצה לומר כל שכן שעשו יותר תועבה ששלחו לאנשים שיבואו אליהם ממרחקי ארץ והשליחות היה ע"י מלאך שלוח אליהם ע"ז, והענין שיבאו להנהיגם וללמדם בדרכיהם ומעשיהם, והנה באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי רוצה לומר והנה באו שלוחי מלך בבל ומלך מצרים שהיית מתחברת אליהם ואתה כדי לכבדם רחצת וכחלת עיניך ועדית עדי כזונה, (מא) וישבת על מטה כבודה רוצה לומר מטה נכבדת ושולחן ערוך לפני הזונה ההיא רוצה לומר ערוך בכל מיני מאכלים, וקטרתי ושמני שמת עליה רוצה לומר על המטה כדי לבשמה ולהריח בה ריח טוב, וכל זה המאמר הוא ממנהגי האשה הזונה הגברת כשתשלח בעד אוהביה לבוא אצלה שתתקשט בכל מיני קישוטים ריחות ותענוגים לבקש אהבה ככה אהלה ואהליבה שלחה כל אחת מהן אל מלכי הגוים לבקש אהבתם ובאו שלוחיהם אליהם וכבוד גדול עשו להם ומנחה ומתנות נתן להם, (מב) ועל זה אמר וקול המון שלו בה ואל אנשים מרוב אדם מובאים סבאים רוצה לומר אלה ששלחו אהלה ואהליבה לקרוא לשאר האומות לא עשאוהו מפאת ההכרח כי כל המון שלו בה רוצה לומר שקול המון אהלה ואהליבה היה שלו בתוכה ואותם אשר שלחו הביאו עמהם מהאומות אנשים רבים וזהו ואל אנשים מרוב אדם מובאים רוצה לומר ששבו עם אנשים מרוב אדם שהביאו עמהם, וגם סבאים ממדבר כי הנה שלוחי המלכים אשר באו היו מביאים עמהם סבאים והם גוי סבא מבני כוש, ויתנו צמידים אל ידיהן רוצה לומר על ידיהן ועטרת תפארת על ראשיהן ואין הכוונה שהאומות נתנו המתנות על ידיהן ועל ראשיהן של אהלה ואהליבה כי הן נתנו מתנות לאומות אבל לא קבלו מהן אך ענינו שאהלה ואהליבה נתנו מתנות לאומות והמתנות היו הצמידים שהיו על ידיהן ועטרות שהיו על ראשיהן של אהלה ואהליבה כי כל הזהב והכסף אבנים טובות ומרגליות שהיו להן נתנו במתנה לאותם המלכים שהיו מבקשים אהבתם.
פסוק מג:ואומר לבלה נאופים עתה יזנו תזנותיה פירוש בלה הוא זקנה מלשון אחרי בלותי היתה לי עדנה (בראשית יח, יב) וענין הפסוק הזה שכאשר ראה הקב"ה תזנותי אהליבה ושהיו זונים מכל זנוני אהלה אחותה אמר השם לבלה נאופים האם הזקנה אהלה יש לה גם עתה נאופים כי אלה הם נאופי אהלה ואיך אם כן עתה יזנו תזנותיה וכי היא עדיין זונה, וזה אומרו והיא כלומר כיון שעתה הזנו תזנותיה הנה היא עדיין בחיים והוא בדרך תימה ולעג, (מד) ונתן הסבה למאמר הזה באומרו ויבא אליה כבוא אל אשה זונה רוצה לומר ויבא מלך בבל אל אהליבה וכן מלך מצרים כבוא האדם אל אשה זונה, ובדבר הזה נתדמו שתיהן כי כן באו אל אהלה וכן באו אל אהליבה אשת הזמה והניאוף, ועם מה שפירשתי בפסוק ואומר לבלה וגומר הותרה השאלה השישית.
פסוק מג:והנה בפסוק הזה יש קרי וכתיב ואני פירשתיו כפי הקרי מסכים עם הנקודה, אמנם כפי הכתיב שהוא עת יזנה תזנותיה יש לי לפרשו כמין חומר שאמר כמתמיה לבלה ניאופים האם ראוי לזקנה שיהיו לה נאופים עת יזנה תזנותה האם היא עת לשתזנה תזנותה בו כי להיותו עת זקנתה לא היה עת לזנות תזנותה ואם אהלה להיותה קטנה זנתה איך אפשר באהלה שהיא גם כן תזנה שאמר כל זה מפני שמעשי אהליבה יוכיחו כאילו היא עצמה עשה אותם, (מה) ואומרו ואנשים צדיקים המה ישפטו אתהן אפשר לפרשו על הכשדיים והאשורים שהמה היו צדיקים במעשיהם שהחריבו שומרון והחריבו ירושלם כאילו שפטו אתהן משפט נואפות ומשפט שופכות דם, ויורה על אמתת זה הפירוש (מו) אומרו מיד אחרי זה כי כה אמר השם אעלה עליהם קהל שהוא קהל האויבים ונתון אתהן רוצה לומר אהלה ואהליבה לזעוה ולבז כי כן הוא המשפט הראוי אליהן, (מז) ורגמו עליהן אבן הקהל ההוא וברא אותהן בחרבותם רוצה לומר שיכרתו אותן בחרבותם מלשון ובראת לך שם, ובתיהם באש ישרופו כי כן שרפו בית ה' ובית המלך ובתי כל השרים. ואפשר לפרש ואנשים צדיקים המה ישפטו שאם נברר אנשים צדיקים לשפוט המשפט הזה אין ספק שישפטו את אהלה ואת אהליבה משפט נואפות ומפשט שופכות דם, ולכן גזר השם עליהן ארבע מיתות בית דין סקילה שרפה הרג וחנק כמו שביאר בפרשה, (מח) וכשתעשה המשפט הזה תבטל הזמה מן הארץ כי מיד שגלו שבתה הע"ז והגלולים כולם וכל העם ישמעו וייראו ונוסרו רוצה לומר שיקבלו מוסר כל הנשים, הנה אם כן יצאו לנו שלשה תועלות מהמשפט הזה. הראשון שתבטל העבודה זרה מן הארץ הקדושה ועל זה אמר והשבתי זמה מן הארץ. והשני שיקבלו מוסר כל הנשים וכל האומות ולא תעזוב אומה עבודת אלהיה ועל זה אמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה.
פסוק מט:והשלישי שלא יהיה חוטא נשכר אבל הנפש החוטאת היא תמות ותלקה בעונשה באופן שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי יש אלקים שופטים בארץ ועל זה אמר ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני ה' אלקים:
