תנ"ך על הפרק - יחזקאל יז - הנבואה על צדקיהו / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

יחזקאל יז

469 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן־אָדָ֕ם ח֥וּד חִידָ֖ה וּמְשֹׁ֣ל מָשָׁ֑ל אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַנֶּ֤שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֤וֹל הַכְּנָפַ֙יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר־ל֖וֹ הָֽרִקְמָ֑ה בָּ֚א אֶל־הַלְּבָנ֔וֹן וַיִּקַּ֖ח אֶת־צַמֶּ֥רֶת הָאָֽרֶז׃אֵ֛ת רֹ֥אשׁ יְנִֽיקוֹתָ֖יו קָטָ֑ף וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּעִ֥יר רֹכְלִ֖ים שָׂמֽוֹ׃וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה־זָ֑רַע קָ֚ח עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ׃וַיִּצְמַ֡ח וַיְהִי֩ לְגֶ֨פֶן סֹרַ֜חַת שִׁפְלַ֣ת קוֹמָ֗ה לִפְנ֤וֹת דָּלִיּוֹתָיו֙ אֵלָ֔יו וְשָׁרָשָׁ֖יו תַּחְתָּ֣יו יִֽהְי֑וּ וַתְּהִ֣י לְגֶ֔פֶן וַתַּ֣עַשׂ בַּדִּ֔ים וַתְּשַׁלַּ֖ח פֹּארֽוֹת׃וַיְהִ֤י נֶֽשֶׁר־אֶחָד֙ גָּד֔וֹל גְּד֥וֹל כְּנָפַ֖יִם וְרַב־נוֹצָ֑ה וְהִנֵּה֩ הַגֶּ֨פֶן הַזֹּ֜את כָּֽפְנָ֧ה שָׁרֳשֶׁ֣יהָ עָלָ֗יו וְדָֽלִיּוֹתָיו֙ שִׁלְחָה־לּ֔וֹ לְהַשְׁק֣וֹת אוֹתָ֔הּ מֵעֲרֻג֖וֹת מַטָּעָֽהּ׃אֶל־שָׂ֥דֶה טּ֛וֹב אֶל־מַ֥יִם רַבִּ֖ים הִ֣יא שְׁתוּלָ֑ה לַעֲשׂ֤וֹת עָנָף֙ וְלָשֵׂ֣את פֶּ֔רִי לִהְי֖וֹת לְגֶ֥פֶן אַדָּֽרֶת׃אֱמֹ֗ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהֹוִ֖ה תִּצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ אֶת־שָׁרָשֶׁ֨יהָ יְנַתֵּ֜ק וְאֶת־פִּרְיָ֣הּ ׀ יְקוֹסֵ֣ס וְיָבֵ֗שׁ כָּל־טַרְפֵּ֤י צִמְחָהּ֙ תִּיבָ֔שׁ וְלֹֽא־בִזְרֹ֤עַ גְּדוֹלָה֙ וּבְעַם־רָ֔ב לְמַשְׂא֥וֹת אוֹתָ֖הּ מִשָּׁרָשֶֽׁיהָ׃וְהִנֵּ֥ה שְׁתוּלָ֖ה הֲתִצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ כְגַ֨עַת בָּ֜הּ ר֤וּחַ הַקָּדִים֙ תִּיבַ֣שׁ יָבֹ֔שׁ עַל־עֲרֻגֹ֥ת צִמְחָ֖הּ תִּיבָֽשׁ׃וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃אֱמָר־נָא֙ לְבֵ֣ית הַמֶּ֔רִי הֲלֹ֥א יְדַעְתֶּ֖ם מָה־אֵ֑לֶּה אֱמֹ֗ר הִנֵּה־בָ֨א מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֤ל יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ וַיִּקַּ֤ח אֶת־מַלְכָּהּ֙ וְאֶת־שָׂרֶ֔יהָ וַיָּבֵ֥א אוֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בָּבֶֽלָה׃וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֔ה וַיִּכְרֹ֥ת אִתּ֖וֹ בְּרִ֑ית וַיָּבֵ֤א אֹתוֹ֙ בְּאָלָ֔ה וְאֶת־אֵילֵ֥י הָאָ֖רֶץ לָקָֽח׃לִֽהְיוֹת֙ מַמְלָכָ֣ה שְׁפָלָ֔ה לְבִלְתִּ֖י הִתְנַשֵּׂ֑א לִשְׁמֹ֥ר אֶת־בְּרִית֖וֹ לְעָמְדָֽהּ׃וַיִּמְרָד־בּ֗וֹ לִשְׁלֹ֤חַ מַלְאָכָיו֙ מִצְרַ֔יִם לָֽתֶת־ל֥וֹ סוּסִ֖ים וְעַם־רָ֑ב הֲיִצְלָ֤ח הֲיִמָּלֵט֙ הָעֹשֵׂ֣ה אֵ֔לֶּה וְהֵפֵ֥ר בְּרִ֖ית וְנִמְלָֽט׃חַי־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ אִם־לֹ֗א בִּמְקוֹם֙ הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַמַּמְלִ֣יךְ אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֤ר בָּזָה֙ אֶת־אָ֣לָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֥ר הֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִית֑וֹ אִתּ֥וֹ בְתוֹךְ־בָּבֶ֖ל יָמֽוּת׃וְלֹא֩ בְחַ֨יִל גָּד֜וֹל וּבְקָהָ֣ל רָ֗ב יַעֲשֶׂ֨ה אוֹת֤וֹ פַרְעֹה֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה בִּשְׁפֹּ֥ךְ סֹלְלָ֖ה וּבִבְנ֣וֹת דָּיֵ֑ק לְהַכְרִ֖ית נְפָשׁ֥וֹת רַבּֽוֹת׃וּבָזָ֥ה אָלָ֖ה לְהָפֵ֣ר בְּרִ֑ית וְהִנֵּ֨ה נָתַ֥ן יָד֛וֹ וְכָל־אֵ֥לֶּה עָשָׂ֖ה לֹ֥א יִמָּלֵֽט׃לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֣י יְהוִה֮ חַי־אָנִי֒ אִם־לֹ֗א אָֽלָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּזָ֔ה וּבְרִיתִ֖י אֲשֶׁ֣ר הֵפִ֑יר וּנְתַתִּ֖יו בְּרֹאשֽׁוֹ׃וּפָרַשְׂתִּ֤י עָלָיו֙ רִשְׁתִּ֔י וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וַהֲבִיאוֹתִ֣יהוּ בָבֶ֗לָה וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתּוֹ֙ שָׁ֔ם מַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר מָֽעַל־בִּֽי׃וְאֵ֨ת כָּל־מברחומִבְרָחָ֤יובְּכָל־אֲגַפָּיו֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים לְכָל־ר֣וּחַ יִפָּרֵ֑שׂוּ וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְלָקַ֣חְתִּי אָ֗נִי מִצַּמֶּ֧רֶת הָאֶ֛רֶז הָרָמָ֖ה וְנָתָ֑תִּי מֵרֹ֤אשׁ יֹֽנְקוֹתָיו֙ רַ֣ךְ אֶקְטֹ֔ף וְשָׁתַ֣לְתִּי אָ֔נִי עַ֥ל הַר־גָּבֹ֖הַ וְתָלֽוּל׃בְּהַ֨ר מְר֤וֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתֳּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וְהָיָ֖ה לְאֶ֣רֶז אַדִּ֑יר וְשָׁכְנ֣וּ תַחְתָּ֗יו כֹּ֚ל צִפּ֣וֹר כָּל־כָּנָ֔ף בְּצֵ֥ל דָּלִיּוֹתָ֖יו תִּשְׁכֹּֽנָּה׃וְֽיָדְע֞וּ כָּל־עֲצֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ הִשְׁפַּ֣לְתִּי ׀ עֵ֣ץ גָּבֹ֗הַ הִגְבַּ֙הְתִּי֙ עֵ֣ץ שָׁפָ֔ל הוֹבַ֙שְׁתִּי֙ עֵ֣ץ לָ֔ח וְהִפְרַ֖חְתִּי עֵ֣ץ יָבֵ֑שׁ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

הנבואה על צדקיהו

צדקיהו מורד בנבוכדנאצר

נביאי ישראל התערבו בכל נושא אשר יש בו תועלת לחזק בדקה של תורה, למחות על מעשים רעים ולסלק מעשים הגורמים לחילול ה'. הנביאים כולם התנגדו שהמלכים יכרתו ברית עם מלכי האומות והדגישו שוב ושוב כי עם ישראל מושגח על ידי הקב"ה, וחוקי התורה הם אשר צריכים לקבוע את חייו הגשמיים והרוחניים. לאחר שיהויקים מרד בה' ונגזרה גזירת החורבן על יהודה, כפי שאמרה הנביאה חולדה לשליחי יאשיהו, מלך מצרים איבד את שליטתו מחוץ לארצו, וארץ ישראל ושכנותיה עברו לשלטון מלך בבל. יהויקים מרד במלך בבל ונהרג, ואת בנו יהויכין הגלה נבוכדנאצר לבבל. יהויכין לא גילה שום התנגדות כאשר פקדו עליו לעזוב את מלכותו ולצאת לבבל, ובמקומו מונה צדקיהו. מלך בבל התייחס בכבוד לצדקיהו והרשה לו להיכנס לארמונו בכל עת. כתוצאה מכך ראה את נבוכדנאצר תולש רגל ארנבת בעודה בחיים. צדקיהו נשבע שלא יגלה לאיש את אשר ראה אך הפר את שבועתו.

הנביא יחזקאל ניבא על צדקיהו נבואה קשה על מעשיו ואמר שבסופו של דבר ייתפס בידי מלך בבל וייענש קשות על מעשיו. בפרקנו מתאר הנביא יחזקאל את נבוכדנאצר כנשר גדול שהגיע ללבנון (כינוי לארץ ישראל ולבית המקדש) ולקח את צמרת הארז, את יהויכין, המלך הצעיר, הגלה לבבל הנקראת בפי הנביא ארץ כנען, כלומר מדינה של סוחרים ואנשי הון, שהסוחרים נקראים כנענים, כמו: "וירא שם יהודה בת איש כנעני"(בראשית לח ב) ואומר התרגום "תגרא" כלומר סוחר.

ממשיך הנביא ואומר: "וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה־זָ֑רַע קָ֚ח עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ׃"(יחזקאל יז ה). הכוונה לצדקיהו שהיה מזרע המלוכה וגדל על מקורות מים, כלומר קיבל את כל הנתונים לגדול ולשלוט על יהודה. נבוכדנאצר רצה שצדקיהו לא ישלוט באופן עצמאי אלא כל מעשיו יהיו בהסכמתו של נבוכדנאצר. אך צדקיהו לא עמד בהבטחותיו למלך בבל. תחילה התכוון לכרות ברית עם מצרים בניגוד להבטחותיו למלך בבל ועל כך מגיב הנביא בחומרה ואומר בשם ה': "הֲיִצְלָ֤ח הֲיִמָּלֵט֙ הָעֹשֵׂ֣ה אֵ֔לֶּה... וַאֲשֶׁ֥ר הֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִית֑וֹ אִתּ֥וֹ בְתוֹךְ־בָּבֶ֖ל יָמֽוּת׃"(יחזקאל יז טו-טז).

צדקיהו נלכד והובא למלך בבל

ניזכר בפגישתם האחרונה של ירמיהו וצדקיהו. הנביא ירמיהו ביקש מהמלך צדקיהו לצאת ולהיכנע לפני מלך בבל ובכך להציל את העיר והמקדש מחרבן. צדקיהו מסרב וירמיהו מגיב: "וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֣הוּ אֶל־צִדְקִיָּ֡הוּ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְ-הוָה֩ אֱ-לֹהֵ֨י צְבָא֜וֹ-ת אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־יָצֹ֨א תֵצֵ֜א אֶל־שָׂרֵ֤י מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ וְחָיְתָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ וְהָעִ֣יר הַזֹּ֔את לֹ֥א תִשָּׂרֵ֖ף בָּאֵ֑שׁ וְחָיִ֖תָה אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃ וְאִ֣ם לֹֽא־תֵצֵ֗א אֶל־שָׂרֵי֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְנִתְּנָ֞ה הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ בְּיַ֣ד הַכַּשְׂדִּ֔ים וּשְׂרָפ֖וּהָ בָּאֵ֑שׁ וְאַתָּ֖ה לֹֽא־תִמָּלֵ֥ט מִיָּדָֽם׃ ... שְֽׁמַֽע־נָ֣א ׀ בְּק֣וֹל יְהוָ֗ה לַאֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ דֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יךָ וְיִ֥יטַב לְךָ֖ וּתְחִ֥י נַפְשֶֽׁךָ׃"(ירמיהו לח, יז-כ). למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של הנביא סרב צדקיהו לוותר על מלכותו ולהציל את ירושלים (בגלל סיבות הנראות לו כנכונות).

בפרקנו הנביא יחזקאל אומר שאם צדקיהו יחליט לברוח מן העיר ויחשוב להינצל מידי מלך בבל לא יעלה הדבר בידיו ומאמציו יעלו בתוהו. "וּפָרַשְׂתִּ֤י עָלָיו֙ רִשְׁתִּ֔י וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וַהֲבִיאוֹתִ֣יהוּ בָבֶ֗לָה וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתּוֹ֙ שָׁ֔ם מַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר מָֽעַל־בִּֽי׃"(יחזקאל יז כ).

צדקיהו לא שעה גם לדברי יחזקאל. כאשר נכנסו חיילי נבוכדנאצר לירושלים ברח הוא ואנשי המלחמה דרך גן המלך (היא מערת צדקיהו) שהגיעה עד יריחו. צדקיהו היה בטוח שיגיע למקום מבטחים. המלך לא יצא בבגדי מלכות, חיילי מלך בבל אינם מכירים אותו, פתח המערה מצוי באזור שומם ובלי ספק יצליח להמלט. הקב"ה אמר בפי נביאיו שהדבר לא יעלה בידו. הכיצד? אומרים חז"ל שמחשבותיו של הקב"ה אינם כאלו של בשר ודם ורבות הדרכים לסכל את תכניותיו. מסביר רש"י:

דרך שער בין החומותים - מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו וברח לו דרך המערה. הקב"ה זימן צבי הולך על גב המערה חוץ לעיר (חיילי מלך בבל התאמצו מאד ללכוד את הצבי. הם רצו אחריו וכמעט תפסוהו אך הצליח לחמוק מהם. חיילי בבל המשיכו לרדוף אחריו עד שיצאו מן העיר ובגלל סבות אשר אינן מובנות בדרך הטבע לא ותרו על הצבי הנאה והמשיכו במרדף). כשהגיע המלך לפתח המערה, בערבות יריחו, ראוהו ולכדוהו, הוא שאמר יחזקאל 'וּפָרַשְׂתִּ֤י עָלָיו֙ רִשְׁתִּ֔י וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י' ".

חז"ל מוסיפים שהלוכדים לא ידעו שזה המלך. הם סברו שמא מרגל הוא זה שיצא מפתח המערה לפיכך הביאו למלך לשם חקירה. נבוכדנאצר הכיר את צדקיהו ואמר להם שהוא האיש המבוקש. נבוכדנאצר העמידו לדין על אשר מרד בו ועל אשר הפר את בשבועתו. צדקיהו נענש קשות; את בניו שחטו לנגד עיניו ואת עיניו ניקרו וכך נאסר צדקיהו בכלא הבבלי עד יום מותו. צדקיהו הכיר בסוף בטעותו אך היה כבר מאוחר להציל את עצמו מן המלך הבבלי העריץ. 

כעס ה' על צדקיהו היה בגלל שהפר בריתו עם נבוכדנאצר ועבר על שבועתו. הקב"ה תובע מהמלך להיות הגון וישר גם ביחסים עם מדינות ומלכים (פוליטיקה נקיה). הנביא יחזקאל מוכיח את המלך צדקיהו "וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתּוֹ֙ שָׁ֔ם מַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר מָֽעַל־בִּֽי׃"(יחזקאל יז כ), רוצה לומר, כי מלך יהודי צריך לקדש שם שמים בכל מעשיו גם כאשר חושב לשנות את סדרי העדיפויות ביחסו עם ממלכות. הנביא אומר עוד כי עם ישראל יוסיף להתקיים גם אם מלכותו תאבד, כי עם ישראל הוא עם נצחי ואינו תלוי במלך זה או אחר, אבל המלך החוטא ייענש בכל חומר הדין.

באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – מלכים'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך