פסוק א:וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק ב:בֶּן־אָדָם, חוּד חִידָה, משל, אלגוריה וּמְשֹׁל מָשָׁל, חזון בנוסח קצוב או פיוטי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל.
פסוק ג:וְאָמַרְתָּ: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם, אֶרֶךְ הָאֵבֶר, שעצמות כנפיו ארוכות, מָלֵא הַנּוֹצָה, אֲשֶׁר־לוֹ הָרִקְמָה, נוצות מגוונות הנראות יחד כעין רקמה, בָּא אֶל־הַלְּבָנוֹן, הידוע בארזיו הרמים, וַיִּקַּח אֶת־צַמֶּרֶת הָאָרֶז.
פסוק ד:אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו, יונקותיו, ענפיו הרכים קָטָף, וַיְבִיאֵהוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן, ארץ סוחרים, בְּעִיר רֹכְלִים שָׂמוֹ. הוא העביר את ראש הענפים ממעמדו ומקומו הטבעי אל עיר מסחר כלשהי.
פסוק ה:וַיִּקַּח הנשר זרע מִזֶּרַע הָאָרֶץ, וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה־זָרַע, בשדה המיועדת לזריעה, במקומו קָח, לקח אותו עַל, אל מַיִם רַבִּים, כצַפְצָפָה, כעץ הגדל במהירות במקומות משופעים במים, שָׂמוֹ. לאחר שקטף את צמרת הארז מארצה, הוא שותל אחד מזרעי הארץ במקום מתאים ומשובח.
פסוק ו:וַיִּצְמַח הזרע, וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת, שרועה על הקרקע שִׁפְלַת קוֹמָה, נמוכה. מגמת הצמח הזה הייתה לִפְנוֹת, להפנות את דָּלִיּוֹתָיו, ענפיו הארוכים אֵלָיו – אל הנשר, כלומר להכיר בו כאדונה של הגפן ולפנות אליו בכל ענייניה. לחלופין: ענפיה יהיו פונים אל מרכז הגפן, לא יפרצו החוצה ולא יטפסו, וְשָׁרָשָׁיו תַּחְתָּיו, במקומו יִהְיוּ. וַתְּהִי לְגֶפֶן ראויה לשמה, וַתַּעַשׂ בַּדִּים, ענפים, וַתְּשַׁלַּח פֹּראוֹת, גם הן ענפים, אולי ארוכים ומפוארים. הגפן גדלה והתעבתה, ואף שהייתה שרועה על הארץ וענפיה נשענו עליה, היא כבר הייתה מסוגלת להתרומם ולהתפשט.
פסוק ז:וַיְהִי שם עוד נֶשֶׁר־אֶחָד גָּדוֹל, גְּדוֹל כְּנָפַיִם וְרַב נוֹצָה, וְהִנֵּה הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה, כפפה, הטתה את שָׁרָשֶׁיהָ עָלָיו, הגפן הסרוחה ניסתה להכות שורשים אצל הנשר השני, וְאת דָלִיּוֹתָיו, ענפיה שִׁלְחָה־לּוֹ, לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ, ממקומה התחום והמסודר שניתן לה, פנתה הגפן אל פטרון חדש, ולא מתוך מצוקה ממשית –
פסוק ח:אֶל־שָׂדֶה, בשדה טּוֹב, אֶל־מַיִם רַבִּים הִיא שְׁתוּלָה כעת, לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי, לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת, הדר.
פסוק ט:אֱמֹר, בן אדם, לשומעיך: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: האם הגפן תִּצְלָח במהלכה זה?! נראה שהגפן מעוניינת לעלות ממעמדה הנחות, לפרוץ גבולות ולהתנשא, והיא סבורה למצוא גיבוי זר למהלכה. אך הֲלוֹא הנשר הראשון אֶת־שָׁרָשֶׁיהָ יְנַתֵּק, וְאֶת־פִּרְיָהּ יְקוֹסֵס, יכרסם וְיָבֵשׁ, כָּל־טַרְפֵּי, עלי צִמְחָהּ תִּיבָשׁ. וְלֹא־בִזְרֹעַ גְּדוֹלָה, לא יהיה צורך בכוח רב וּבְעַם רָב לְמַשְׂאוֹת, להסיע, לעקור אוֹתָהּ מִשָּׁרָשֶׁיהָ.
פסוק י:וְהִנֵּה אף שהייתה שְׁתוּלָה במקומה – הֲתִצְלָח?! הֲלֹא כְּגַעַת בָּהּ, כשתגיע אליה רוּחַ הַקָּדִים, הרוח השרבית ממזרח, הגפן תִּיבַשׁ יָבֹשׁ. עַל־עֲרֻגֹת צִמְחָהּ תִּיבָשׁ. אין לה סיכוי להיתלות במימיו של הנשר החדש, שכן הרוח המזרחית עזה דיה לייבש אותה בקלות.
פסוק יא:כאן עובר הנביא מהמשל לנמשל: וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק יב:אֱמָר־נָא לְבֵית הַמֶּרִי. כך מכונים בספר אנשי בית ישראל, משום שאינם שומעים ומצייתים לדבר ה'. הֲלֹא יְדַעְתֶּם מָה הדימויים האֵלֶּה?! אֱמֹר, פרש להם: הִנֵּה־בָא מֶלֶךְ־בָּבֶל, נבוכדראצר, הנשר הגדול, אל יְרוּשָׁלִַם, המקבילה לראש הלבנון, וַיִּקַּח אֶת־מַלְכָּהּ, יכניה המלך צעיר הוגלה – אֵת רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף, וְאֶת־שָׂרֶיהָ, צמרת הארז, וַיָּבֵא אוֹתָם אֵלָיו בָּבֶלָה, היא ארץ הסוחרים במשל.
פסוק יג:וַיִּקַּח גם מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, נבוכדראצר בחר בדודו של יכניה, מתניה – הוא צדקיהו, ומינה אותו למלך על יהודה וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית, וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה. בשבועה שהשביע נבוכדראצר את צדקיהו לקיים את הברית, כרוכה קללה אם יפר אותה. וְאֶת־אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. נבוכדראצר שבה את האנשים החזקים בממלכה ואת נכבדיה כעירבון לקיום הברית.
פסוק יד:לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה, לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא, לִשְׁמֹר אֶת־בְּרִיתוֹ, לְעָמְדָהּ, לקיימה. מגמת נבוכדראצר לא להחריב את יהודה אלא שתשרוד כממלכה קטנה תחת חסותו, והוא יוכל לסמוך עליה שתהיה נאמנה לברית שכרת עם מלכה, שהעמיד הוא.
פסוק טו:אבל – וַיִּמְרָד־בּוֹ צדקיהו, לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו, שליחיו למִצְרַיִם, הנשר הגדול השני במשל, לָתֶת־לוֹ סוּסִים וְעַם־רָב – הֲיִצְלָח?! הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה?! וְהֵפֵר בְּרִית – וְנִמְלָט?! האם מי שהפר ברית והפר אמונים כלפי הממונה על ידי המלך ישרוד בשלום?!
פסוק טז:חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־לֹא בִּמְקוֹם הַמֶּלֶךְ הַמַּמְלִיךְ אֹתוֹ, אֲשֶׁר בָּזָה אֶת־אָלָתוֹ, וַאֲשֶׁר הֵפֵר אֶת־בְּרִיתוֹ אִתּוֹ, כלומר בְתוֹךְ־בָּבֶל יָמוּת.
פסוק יז:וְלֹא בְחַיִל גָּדוֹל וּבְקָהָל רָב יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ, עמו פַרְעֹה חפרע בַּמִּלְחָמָה. פרעה לא יעזור לצדקיהו בצבא גדול כפי שהבטיח לו, בִּשְׁפֹּךְ סֹלְלָה וּבִבְנוֹת דָּיֵק, כאשר הבבלים יצורו על ירושלים ויבנו סוללה סביבה כדי לְהַכְרִית נְפָשׁוֹת רַבּוֹת.
פסוק יח:וּבָזָה צדקיהו אָלָה לְהָפֵר בְּרִית, וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ, בא לידי הסכמה, תקע כפו כמחווה לחיזוק השבועה. לחלופין: השתתף עם מלך מצרים, וְכָל אֵלֶּה עָשָׂה – לֹא יִמָּלֵט.
פסוק יט:לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: חַי־אָנִי, אִם־לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה, וּבְרִיתִי, הברית שכרת בשמי אֲשֶׁר הֵפִיר, וּנְתַתִּיו, נתתי לו את גמולו בְּרֹאשׁוֹ. צדקיהו לא רק בגד במלך בבל, אלא גם הפר את הברית שנשבע בה בשם ה'.
פסוק כ:וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי, וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי, וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם, אתדיין אתו במַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל־בִּי, בכך ששיקר בשבועה שנשבע לפני.
פסוק כא:וְאֵת כָּל־מִבְרָחָו, בורחיו, אלו שיִּברחו אתו. או: אלו המשמשים לו מקום מפלט, בְּכָל־אֲגַפָּיו, מסביבו, או: בגדודיו, בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָל־רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי.
פסוק כב:הנבואה מסתיימת בנחמה: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: וְלָקַחְתִּי אף אָנִי מִצַּמֶּרֶת הָאֶרֶז הָרָמָה, וְנָתָתִּי, אשתול אותו, מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו רַךְ אֶקְטֹף, וְשָׁתַלְתִּי אָנִי, לא בארץ כשדים, אלא עַל הַר־גָּבֹהַּ וְתָלוּל,
פסוק כג:בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל אֶשְׁתֳּלֶנּוּ, וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי, וְהָיָה לְאֶרֶז אַדִּיר, לא לגפן נמוכת קומה. בעץ זה שוב לא ישלטו בעלי כנף כמקודם, אלא להפך – וְשָׁכְנוּ תַחְתָּיו כֹּל צִפּוֹר כָּל־כָּנָף, בְּצֵל דָּלִיּוֹתָיו תִּשְׁכֹּנָּה.
פסוק כד:וְיָדְעוּ כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ, הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח, וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ, אֲנִי ה', דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי. אחרי מפלתה של ממלכת יהודה וגלותה לבבל, תהיה תקומה לישראל: ה' ייקח דבר-מה שלכאורה אין סיכוי שיתקיים, ובכל זאת הוא יגדל ויצמח. בית ישראל ייבנה מחדש.