פסוק ב:חוד חידה. אמור הנבואה בלשון חידה ודבר אותה במשל:
פסוק ג:הנשר הגדול. וחזר ופי׳ שקראו גדול לפי שהיה גדול הכנפים ר״ל כנפי נוצתו היו גדולים במדה:
פסוק ג:ארך האבר. גוף הכנף היה ארוך:
פסוק ג:מלא הנוצה. גוף הכנף היה מלא נוצות:
פסוק ג:אשר לו הרקמה. אשר מראה הנוצות היו כגוון הרקמה בחלוף הגוונים כמו נוצות הטווס ועל נ״נ יאמר:
פסוק ג:אל הלבנון. אל יער הלבנון ומשם לקח הסעיף הגבוה מאילן הארז שהוא הגבוה שבעצים ר״ל נ״נ בא לירושלים ולקח את מלכה:
פסוק ד:את ראש וגו׳. כרת ראש ענפיו הרכים העליונים הם השרים:
פסוק ד:אל ארץ כנען. אל ארץ כשדים יאמר שהיא ארץ סוחרים כמ״ש אל ארץ כנען כשדימה (לעיל טז):
פסוק ד:בעיר רוכלים. על בבל יאמר:
פסוק ה:מזרע הארץ. מהארץ ההיא עצמה אשר זרע בה:
פסוק ה:בשדה זרע. בשדה טובה לזריעה:
פסוק ה:קח. לקחה וזרעה סמוך למים רבים לבוא בה מרבית הרטיבות:
פסוק ה:צפצפה שמו. הנשר שם את הזרע באופן שתצמח להיות בעלת ענף כאילן צפצפ׳ ר״ל המליך בה מזרע המלוכה:
פסוק ו:ויצמח. הזרע ההוא צמח והיה לאילן גפן המתפשטת הרבה ושפלה בקומה:
פסוק ו:לפנות. להיות דליותיו פונות אליו לא כדרך שאר האילנות שהדליות עולות למעלה בגובה כ״א כדרך דליות הגפן שהמה יורדות למטה לפנות מול גוף האילן:
פסוק ו:ושרשיו. שרשי האילן ההוא השרישו תחת האילן וכדרך עץ הגפן ולא התפשטו למרחוק כדרך שאר האילנות ר״ל המשילו רק במקומו אבל למולו יכנע:
פסוק ו:ותהי לגפן. ר״ל גם שבחי הגפן היה לו כי עשתה והגדילה הרבה בדים וענפיה הרכים התפשטו למרחוק וכדרך עץ הגפן ר״ל במקומו היה לו ממשל רב:
פסוק ז:גדול כנפים. הוא פי׳ על מה שקראו גדול:
פסוק ז:ורב נוצה. הרבה נוצה היה בו אבל לא היה מלא נוצה ולא היה לו ארך האבר ולא הרקמה כמו הנשר הראשון ועל פרעה יאמר:
פסוק ז:כפנה שרשיה עליו. אספה כל שרשיה על הנשר ההוא לבטוח עליו:
פסוק ז:ודליותיו שלחה לו. הושיטה דליותיו אל הנשר ההוא שהוא ישקה אותה מן המים המכונסים בין הערוגות העשויות לצורך נטיעתה שעשה לה הנשר הראשון (כי כן הדרך לעשות סביב הנטיעה כעין ערוגות) ר״ל שלח מלאכיו אל פרעה להחזיק בידו המלוכה שהמליכו נ״נ:
פסוק ח:אל שדה טוב. כאומר והנה הגפן הזה טעה מאד כי הלא נטועה היא ע״י הנשר הראשון בשדה טוב וסמוך אל מים רבים למען עשות ענפים ולגדל פרי להיות מעצמה גפן גדולה וחזקה מבלי בטחון הנשר השני ומבלי השקאתו מן המים הבאים בפועל מעשה הנשר הראשון ר״ל הלא מבלי פרעה יוכל לעמוד במלוכה:
פסוק ט:אמור. על הגפן ההיא:
פסוק ט:תצלח. כמו התצלח ותחסר ה״א התימא ר״ל וכי תצלח בבטחון הנשר השני הלא הנשר הראשון יעתוק ויעקור את שרשיה ויכרת פריה וממילא יתייבשו הואיל ונכרתו מן האילן אין להם יניקה לבוא בהם הרטיבות ר״ל נ״נ יעקור המלוכה וישחט בני צדקיהו:
פסוק ט:כל טרפי צמחה. כל העלים שצמחו בה יתייבשו הואיל ונעקרו שרשיה ר״ל העם יהיו גולים:
פסוק ט:ולא בזרוע גדולה וגו׳. ר״ל הנשר השני לא יבוא בעזרתה בזרוע גדולה ובעם רב לעמוד במלחמה מול הנשר הראשון הבא לעקור ולהסיע אותה ממקום אשר נשרשו שרשיה ר״ל לא יעזור לו פרעה מול נ״נ:
פסוק י:והנה שתולה. ר״ל אף אם תשאר שתולה ולא יעקור שרשיה וכי תצמח בהשקאת הנשר השני הלא כאשר יגע בה רוח הקדים הלא תתייבש:
פסוק י:על ערוגות צמחה תיבש. ר״ל אף שהיא עומדת סמוך להערוגות הנעשות לצורך צמחה מקום ימצא שם מים מכונסים עם כל זה תתייבש כי אין דבר עומד בפני רוח הקדים כי הוא יחריב גם המים המכונסים בין הערוגות וכאומר הלא אין להנשר השני מקום להשקותה כ״א מהמים שבין הערוגות ואם רוח הקדים תייבש גם אותו מאין לו מים להשקותה ומה הוא א״כ הבטחון ר״ל אף אם נ״נ לא יעשה עמו רעה רק ימנע ממנו הטובה לא יתקיים ע״י הרעה:
פסוק יב:לבית המרי. לבית ישראל הממרים בי:
פסוק יב:הלא ידעתם. הלא תוכלו לדעת ולהבין מה הם אלה הדברים על מה ירמזו:
פסוק יב:אמור וגו׳. ר״ל אמור פתרון הדברים:
פסוק יב:מלך בבל. והוא פתרון הנשר הגדול הראשון:
פסוק יב:ירושלים. הוא פתרון הלבנון:
פסוק יב:את מלכה ואת שריה. הוא פתרון צמרת הארז וקטיפת היונקות ועל יהויכין ושריו יאמר שלקחום נ״נ בגולה:
פסוק יג:מזרע המלוכה. הוא פתרון מזרע הארץ ועל צדקיהו יאמר שהיה בן יאשיה כי נ״נ המליכו תחת יהויכין:
פסוק יג:ויכרות אתו ברית. לבל ימרוד בו:
פסוק יג:ויבא אותו באלה. השביע אותו על זאת:
פסוק יג:ואת אילי הארץ לקח. שרי ירושלים לקח להיות בידו ערבון שלא ימרוד בו צדקיהו:
פסוק יד:להיות. את הערבון לקח למען תהיה רק ממלכה שפלה להיות נכנעת לו לבל יתנשא למרוד בו רק לשמור את הברית שכרת עמו להיות לה עמידה וקיום וזהו פתרון גפן סורחת שפלת קומה וכו׳ ור״ל שנתן לה ממשלה מה אבל רק בארצה ובמקומה ותהיה נכנעת לבבל:
פסוק טו:וימרד בו. אח״ז מרד בו צדקיהו ושלח מלאכיו למצרים לתת לו סוסים ועם רב להיות בעזרתו מול בבל וזהו פתרון הנשר השני והשלחת הדליות להשקותם מן המים שבין הערוגות ר״ל לחזק בידו המלוכה שהמליכו נ״נ:
פסוק טו:היצלח הימלט. וכי יצלח בבטחון מלך מצרים וכי יהיה נמלט מיד נ״נ האיש העושה הדברים האלה:
פסוק טו:והפר. וכי המפר ברית ראוי הוא להמלט:
פסוק טז:אם לא. הוא ענין לשון שבועה:
פסוק טז:אשר בזה את אלתו. בזה את השבועה שהשביעו ועבר עליה:
פסוק טז:אתו. עם המלך הממליכו בתוך בבל ימות (ועם שכבר אמר במקום המלך חזר לומר שוב אתו בתוך בבל לפי שארכו הדברים באמרו אשר בזה וכו׳ וכן דרך המקרא) וזה פתרון נתוק השרשים וכו׳ ור״ל שנ״נ יעקור מצדקיהו שרשי המלוכה כי לא ימלוך עוד מי מזרעו ויקצץ פרי בטנו כי שחט את בניו והגלה את העם:
פסוק יז:ולא בחיל גדול וגו׳. ר״ל לא יעשה עמו פרעה לבוא בחיל גדול ובקהל רב כי לא יקיים הבטחתו לישראל לעשות עמו מה שאמר והוא פתרון ולא בזרוע גדולה וכו׳:
פסוק יז:במלחמה. בעת בוא עליו מלחמת בבל כשישפוך סוללה מול העיר לכבשה וכשיבנה דיק ללכדה למען הכרית בה נפשות רבות הנה אז לא יקיים פרעה הבטחתו לבוא בעזרת ישראל:
פסוק יח:ובזה אלה. והנה צדקיהו שבזה את השבועה למען הפר הברית שכרת עם נ״נ:
פסוק יח:והנה נתן ידו. מתחילה נתן ידו והוא תקיעת הכף לקיים הדבר ואח״ז עשה כל המרידות האלה לזאת לא ימלט מיד נ״נ:
פסוק יט:לכן. הואיל וכן עשה לכן כה אמר ה׳:
פסוק יט:אם לא. הוא ענין שבועה:
פסוק יט:אלתי אשר בזה. ר״ל השבועה אשר בזה דומה אלי כאלו נשבע לי ובזה אותה וזהו על כי נשבע בשם ה׳:
פסוק יט:ובריתי. הברית אשר הפר הוא כאלו הפר בריתי אשר כרת עמי:
פסוק יט:ונתתיו בראשו. לכן אתן גמול העון הזה על ראשו:
פסוק כ:ופרשתי עליו רשתי. ארז״ל כשברח צדקיהו דרך מערה הזמין הקב״ה צבי הולך על המערה ממעל ורדפו הכשדים אחר הצבי לתפשו ובהגיעם לפתח המערה מצאו את צדקיהו יוצא מן המערה ותפשוהו:
פסוק כ:ונשפטתי אתו שם. בבבל אתווכח עמו על המעל שמעל בי לעבור השבועה כי שם ישב במאסר וזה יחשב לו ויכוח כי בזה יודיע לו שפשע בו:
פסוק כא:ואת כל מברחיו. כל הבורחים מעליו בכל חיילותיו יפלו בחרב האויב כי ישיגם והנשארים מהם יתפזרו בעולם בכל רוחות העולם:
פסוק כא:וידעתם. אז בבוא הדבר תדעו שאני ה׳ דברתי הדברים האלה ולא בדאם הנביא מלבו:
פסוק כב:ולקחתי אני. אני אקח ענף מסעיף העליון מאילן הארז הרמה ואני אתן אותה במקומו ר״ל בימי המשיח אקח מזרע דוד ואמליכו בירושלים:
פסוק כב:מראש יונקותיו. מן הענפים הרכים שהמה בראש הסעיף העליון מהם אכרות ענף רך אשר יצלח לנטיעה:
פסוק כב:ושתלתי אני. אטע אותו על הר גבוה ותלול למען יהיה נראה למרחוק ועל המשיח יאמר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק כג:בהר מרום ישראל. בהר הגבוה שבכל א״י הוא ירושלים שם אשתלנו:
פסוק כג:ונשא ענף. יגדל ענפים ויעשה פרי ויהיה דומה לארז חזק ר״ל יהיה לו הרבה טובה וגדולה:
פסוק כג:ושכנו תחתיו. תחת האילן הזה ישכנו כל צפור וכל בעל כנף תשכונה בצל ענפיה הגדולים ר״ל כל האומות יהיו נשמעים לו וסרים לעבודתו:
פסוק כד:כל עצי השדה. הם מלכי האדמה:
פסוק כד:השפלתי עץ גבוה. הם שרי הבבליים:
פסוק כד:הגבהתי עץ שפל. הם מלכי בית דוד:
פסוק כד:הובשתי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כד:אני ה׳. הנאמן במאמרו:
