א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם ח֥וּד חִידָ֖ה וּמְשֹׁ֣ל מָשָׁ֑ל אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַנֶּ֤שֶׁר הַגָּדוֹל֙ גְּד֤וֹל הַכְּנָפַ֙יִם֙ אֶ֣רֶךְ הָאֵ֔בֶר מָלֵא֙ הַנּוֹצָ֔ה אֲשֶׁר־ל֖וֹ הָֽרִקְמָ֑ה בָּ֚א אֶל־הַלְּבָנ֔וֹן וַיִּקַּ֖ח אֶת־צַמֶּ֥רֶת הָאָֽרֶז׃ ד אֵ֛ת רֹ֥אשׁ יְנִֽיקוֹתָ֖יו קָטָ֑ף וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּעִ֥יר רֹכְלִ֖ים שָׂמֽוֹ׃ ה וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הָאָ֔רֶץ וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ בִּשְׂדֵה־זָ֑רַע קָ֚ח עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים צַפְצָפָ֖ה שָׂמֽוֹ׃ ו וַיִּצְמַ֡ח וַיְהִי֩ לְגֶ֨פֶן סֹרַ֜חַת שִׁפְלַ֣ת קוֹמָ֗ה לִפְנ֤וֹת דָּלִיּוֹתָיו֙ אֵלָ֔יו וְשָׁרָשָׁ֖יו תַּחְתָּ֣יו יִֽהְי֑וּ וַתְּהִ֣י לְגֶ֔פֶן וַתַּ֣עַשׂ בַּדִּ֔ים וַתְּשַׁלַּ֖ח פֹּארֽוֹת׃ ז וַיְהִ֤י נֶֽשֶׁר־אֶחָד֙ גָּד֔וֹל גְּד֥וֹל כְּנָפַ֖יִם וְרַב־נוֹצָ֑ה וְהִנֵּה֩ הַגֶּ֨פֶן הַזֹּ֜את כָּֽפְנָ֧ה שָׁרֳשֶׁ֣יהָ עָלָ֗יו וְדָֽלִיּוֹתָיו֙ שִׁלְחָה־לּ֔וֹ לְהַשְׁק֣וֹת אוֹתָ֔הּ מֵעֲרֻג֖וֹת מַטָּעָֽהּ׃ ח אֶל־שָׂ֥דֶה טּ֛וֹב אֶל־מַ֥יִם רַבִּ֖ים הִ֣יא שְׁתוּלָ֑ה לַעֲשׂ֤וֹת עָנָף֙ וְלָשֵׂ֣את פֶּ֔רִי לִהְי֖וֹת לְגֶ֥פֶן אַדָּֽרֶת׃ ט אֱמֹ֗ר כֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהֹוִ֖ה תִּצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ אֶת־שָׁרָשֶׁ֨יהָ יְנַתֵּ֜ק וְאֶת־פִּרְיָ֣הּ ׀ יְקוֹסֵ֣ס וְיָבֵ֗שׁ כָּל־טַרְפֵּ֤י צִמְחָהּ֙ תִּיבָ֔שׁ וְלֹֽא־בִזְרֹ֤עַ גְּדוֹלָה֙ וּבְעַם־רָ֔ב לְמַשְׂא֥וֹת אוֹתָ֖הּ מִשָּׁרָשֶֽׁיהָ׃ י וְהִנֵּ֥ה שְׁתוּלָ֖ה הֲתִצְלָ֑ח הֲלוֹא֩ כְגַ֨עַת בָּ֜הּ ר֤וּחַ הַקָּדִים֙ תִּיבַ֣שׁ יָבֹ֔שׁ עַל־עֲרֻגֹ֥ת צִמְחָ֖הּ תִּיבָֽשׁ׃ יא וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ יב אֱמָר־נָא֙ לְבֵ֣ית הַמֶּ֔רִי הֲלֹ֥א יְדַעְתֶּ֖ם מָה־אֵ֑לֶּה אֱמֹ֗ר הִנֵּה־בָ֨א מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֤ל יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ וַיִּקַּ֤ח אֶת־מַלְכָּהּ֙ וְאֶת־שָׂרֶ֔יהָ וַיָּבֵ֥א אוֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בָּבֶֽלָה׃ יג וַיִּקַּח֙ מִזֶּ֣רַע הַמְּלוּכָ֔ה וַיִּכְרֹ֥ת אִתּ֖וֹ בְּרִ֑ית וַיָּבֵ֤א אֹתוֹ֙ בְּאָלָ֔ה וְאֶת־אֵילֵ֥י הָאָ֖רֶץ לָקָֽח׃ יד לִֽהְיוֹת֙ מַמְלָכָ֣ה שְׁפָלָ֔ה לְבִלְתִּ֖י הִתְנַשֵּׂ֑א לִשְׁמֹ֥ר אֶת־בְּרִית֖וֹ לְעָמְדָֽהּ׃ טו וַיִּמְרָד־בּ֗וֹ לִשְׁלֹ֤חַ מַלְאָכָיו֙ מִצְרַ֔יִם לָֽתֶת־ל֥וֹ סוּסִ֖ים וְעַם־רָ֑ב הֲיִצְלָ֤ח הֲיִמָּלֵט֙ הָעֹשֵׂ֣ה אֵ֔לֶּה וְהֵפֵ֥ר בְּרִ֖ית וְנִמְלָֽט׃ טז חַי־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ אִם־לֹ֗א בִּמְקוֹם֙ הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַמַּמְלִ֣יךְ אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֤ר בָּזָה֙ אֶת־אָ֣לָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֥ר הֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִית֑וֹ אִתּ֥וֹ בְתוֹךְ־בָּבֶ֖ל יָמֽוּת׃ יז וְלֹא֩ בְחַ֨יִל גָּד֜וֹל וּבְקָהָ֣ל רָ֗ב יַעֲשֶׂ֨ה אוֹת֤וֹ פַרְעֹה֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה בִּשְׁפֹּ֥ךְ סֹלְלָ֖ה וּבִבְנ֣וֹת דָּיֵ֑ק לְהַכְרִ֖ית נְפָשׁ֥וֹת רַבּֽוֹת׃ יח וּבָזָ֥ה אָלָ֖ה לְהָפֵ֣ר בְּרִ֑ית וְהִנֵּ֨ה נָתַ֥ן יָד֛וֹ וְכָל־אֵ֥לֶּה עָשָׂ֖ה לֹ֥א יִמָּלֵֽט׃ יט לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֣י יְהוִה֮ חַי־אָנִי֒ אִם־לֹ֗א אָֽלָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּזָ֔ה וּבְרִיתִ֖י אֲשֶׁ֣ר הֵפִ֑יר וּנְתַתִּ֖יו בְּרֹאשֽׁוֹ׃ כ וּפָרַשְׂתִּ֤י עָלָיו֙ רִשְׁתִּ֔י וְנִתְפַּ֖שׂ בִּמְצֽוּדָתִ֑י וַהֲבִיאוֹתִ֣יהוּ בָבֶ֗לָה וְנִשְׁפַּטְתִּ֤י אִתּוֹ֙ שָׁ֔ם מַעֲל֖וֹ אֲשֶׁ֥ר מָֽעַל־בִּֽי׃ כא וְאֵ֨ת כָּל־מברחו (מִבְרָחָ֤יו) בְּכָל־אֲגַפָּיו֙ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים לְכָל־ר֣וּחַ יִפָּרֵ֑שׂוּ וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ כב כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְלָקַ֣חְתִּי אָ֗נִי מִצַּמֶּ֧רֶת הָאֶ֛רֶז הָרָמָ֖ה וְנָתָ֑תִּי מֵרֹ֤אשׁ יֹֽנְקוֹתָיו֙ רַ֣ךְ אֶקְטֹ֔ף וְשָׁתַ֣לְתִּי אָ֔נִי עַ֥ל הַר־גָּבֹ֖הַ וְתָלֽוּל׃ כג בְּהַ֨ר מְר֤וֹם יִשְׂרָאֵל֙ אֶשְׁתֳּלֶ֔נּוּ וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי וְהָיָ֖ה לְאֶ֣רֶז אַדִּ֑יר וְשָׁכְנ֣וּ תַחְתָּ֗יו כֹּ֚ל צִפּ֣וֹר כָּל־כָּנָ֔ף בְּצֵ֥ל דָּלִיּוֹתָ֖יו תִּשְׁכֹּֽנָּה׃ כד וְֽיָדְע֞וּ כָּל־עֲצֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ הִשְׁפַּ֣לְתִּי ׀ עֵ֣ץ גָּבֹ֗הַ הִגְבַּ֙הְתִּי֙ עֵ֣ץ שָׁפָ֔ל הוֹבַ֙שְׁתִּי֙ עֵ֣ץ לָ֔ח וְהִפְרַ֖חְתִּי עֵ֣ץ יָבֵ֑שׁ אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִֽׂיתִי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם חוד חידה וגו' עד סוף הנבוא': מפני שבנבואה שלמעלה זכר בדרך כלל הרעות שיבואו על ירושלם באה הנבואה הזאת להודיע מי יהיה הצר הצורר שיבוא להחרימה, וצוה השם לנביא (ב) שיעשה בזה חידה ומשל שהמשל הוא הדמות דבר לדבר והחידה הוא התעלמות הפי' והסתרו, (ג) ולזה אמר הנשר הגדול וביאר למה קראו גדול ואמר שהוא לפי שיהיה גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה שכל זה עוזרו לעוף מהרה, ומלבד זה הוא יפה מאד וזהו אשר לו הרקמה רוצה לומר שהיה נוצתו מגוונים שונים זה מזה כי רקמה יקרא מעשה האורג ורוקם, ואמר שהנשר ההוא בא אל הלבנון שהוא מקום העצים רבים, ולפי שהארז הוא הגבוה שבעצים והצמרת הוא הענף הגבוה מהעץ לכן אמר ויקח את צמרת העץ שאותו הנשר לקח אותו עץ היותר גבוה, (ד) ואת ראש יניקותיו קטף שהם הענפים הרכים העליונים כי מפני רכותם יקראו יניקות מלשון יונק שדי אמו, ואומרו ויביאהו אל ארץ כנען ענינו אל ארץ הסוחרים ולכן אמר בעיר רוכלים שמו ויהיה כנען מלשון כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב, ח) וכן אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ (ישעיה כג, ח), (ה) ואמר ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה הזרע להגיד שהנשר ההוא לקח מזרע הארץ ההיא עצמה לא מזרע נכרי שלא יצליח בה כי אם מזרע הארץ, ויתנהו בשדה זרע ר"ל שדה ראוי להצליח בה, ואמר קח על מים רבים רוצה לומר שלקחו ונטע אותו על מים רבים, ואומרו צפצפה שמו נראה לי שענינו שנטע אותו ושמו באופן שכל העופות היו מצפצפים ומשוררים עליו, (ו) ויצמח ויהי לגפן סורחת רוצה לומר שאותו זרע שזרעו הנשר במקום טוב על פלגי מים כשצמח יצא פחות ושפל ונמאס לא כעץ אשר לוקח ממנו ולא כפי המקום שנטעהו בו, והוא אומרו ויהי לגפן סורחת כי במקום שהיה ארז רם ונשא נעשה גפן וגם לא גפן טובה כי אם גפן סרוחה ונבאשת שפלת הקומה דלה ודקה מכל העצים לפנות דליותיו אליו ושרשיו תחתיו יהיו כי הגפן שהיא שפלת הקומה לא יגבה ולא יעלו דליותיו למעלה אבל הן פונות אל הגפן שפלים כמוה וכן השרשים תחתיו יהיו ולא יתפשטו למרחוק אבל יהיו תחת הגפן במקומו לא רחוק לו, ואמר ותהי לגפן רוצה לומר אבל עם כל שפלותה וסרחונה היתה לגפן ותעש בדים ותשלח פארות שהוא כמו פארות שהם הענפים הדקים ובדים הם הגסים שמהם יוצאים הפארות, (ז) ועם זה קרה שבא נשר אחר שהיה גם כן גדול הכנפים ורב הנוצה אבל עם היותו גדול הכנפים ורב הנוצה כראשון הנה לא היה שוה לו בשאר הגדולות, ולזה לא אמר בו ארך האבר ולא אשר לו הרקמה כאשר אמר בראשונה לפי שלא היה כמוהו, על הגפן הזאת וכפנה שרשיה עליו רוצה לומר והנה הגפן הזאת אספה שרשיה על אותו נשר כי בטחה בו ולכן אספה כל שרשיה עליו ודליותיו שלחה לו שהגפן שלחה לאותו נשר בשוחד ומתנה דליותיו וענפיו כדי להשקות אותה מערוגת מטעה כלומר להשקו' אותו נשר מערוגות מטע הגפן כי שם היו נעשים היינות הטובים ששלח לנשר להשקותו, (ח) ובאמ' טעה בזה מאד הגפן כי היא קודם לזה בהיותה תחת הנשר הגדול הראשון בשדה טוב ועל מים רבים היתה שתולה לעשות ענף ולשאת פרי ולהיות לגפן אדרת כלומר לגפן הדורה ויפה.
פסוק ט:
ועתה כה אמר ה' אלקים התצלח הלא את שרשיה ינתק רוצה לומר בתמיהה התצלח הגפן הזאת הלא באמת את שרשיה ינתק הנשר הראשון ויעקר אותם ואת פריה יקוסס שרוצה לומר יכרת ויבש, וכל טרפי צמחה תיבש שכיון שנכרת הפרי כל העלים שצמחו בה יבשו כי כן תרגום עלה זית (בראשית ח, יא) טרף זיתא, והנה תיבש הגפן כמו שיבשו פריה ועליה ולא בזרוע גדולה ובעם רב רוצה לומר שלא יצטרך הנשר הראשון אל זרוע גדולה ועם רב לעקור את הגפן והוא למשאות אותה משרשיה רוצה לומר לשומם ולהשיא הגפן משרשיה. ויש מפרשים שלא יבא הנשר השני בזרוע גדולה ובעם רב להציל מיד הנשר הראשון את הגפן ואומרו למשאות אותו משרשיה למ"ד למשאות היא למ"ד התכלית יאמר הלא את שרשיה ינתק ואת פריה יקוסס ויבש הנשר הראשון ולא יבא הנשר השני בעם רב להצילה אבל יהיה עכ"פ למשאות אותה משרשיה רוצה לומר להשיא ולעקור אותה הגפן משרשיה והוא כמו למסע את המחנות (במדבר י, ב) שהוא כמו להסיע.
פסוק י:
ואומרו עוד והנה שתולה התצלח ענינו והנה הגפן הזאת בטחה להיותה שתולה במקום טוב ועל עין המים והיא היתה מחשבה נפסדת התצלח האם חשבה הגפן הזאת שתצלח, הלא בגעת בה רוח הקדים תיבש רוצה לומר הלא כשיגע בה רוח קדים תיבש הגפן ההיא וגם על ערוגת צמחה שהוא המקום שנוזלים המים שמה תיבש כי דבר לא יעמוד בפני רוח הקדים ואיך אם כן תבטח על שקר, זו היא החידה והמשל שעשה הנביא.
פסוק י:
ואמנם הנמשל בה הוא זה הנה הנשר הגדול הראשון היה נבוכד נאצר מלך בבל כי כמו שהנשר הוא מלך העופות כן נבוכד נצר היה מלך על כל מלכי הארץ והלבנון הוא משל לכל ארץ ישראל בכלל או לירושלם בפרט וכמו שאמר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג, כה), ויקח את צמרת הארז הוא רמז לירושלם כי כמו שהארז הוא העץ היותר גבוה והיותר נכבד מכל העצים כן ירושלם היתה שרתי במדינות, או היה צמרת הארז רמז ליהויכין מלך יהודה, והנשר נבוכד נצר נכנס לארץ ישראל ועלה על ירושלם (יא-יב) וזהו שאמר בפתרון החידה אמור נא לבית המרי הלא ידעתם מה אלה הנה בא מלך בבל שהוא הנרמז בנשר, ירושלם שהוא נרמז בלבנון, ויקח את מלכה ואת שריה שהוא נמשל לצמרת הארז. ואומרו את ראש יניקותיו קטף רמז לחרש ולמסגר ושרי החיילים אשר למלך יהויכין שהכל גלה עם יהויכין, ולפי שיהויכין היה נער ורך במלכו ונבוכדנצר קטף והכרית אותו ממנו לכן אמר את ראש יניקותיו קטף שהמלך הוא הראש, ואמר ויביאהו אל ארץ כנען בעיר רוכלים להגיד שהוליך אותם לבבל כי היא היתה עיר גדולה מסוחרים רבים ונקראת צבי ממלכות תפארת גאון כשדים ולכן אמר בפתרון ויבא אותה אליו בבלה, ואומרו ויקח מזרע הארץ זה משל לצדקיהו שהיה מזרע המלוכה בן יאשיהו מלך יהודה ואותו המליך על יהודה וירושלם לפי שהיה משפט אלהי הארץ שלא ימלוך עליה איש נכרי אמר ויקח מזרע הארץ ויתנהו בשדה זרע וגומר שהוא רמז לארץ ישראל הטובה והענוגה, (יג) ולזה אמר בפתרון ויקח מזרע המלוכה שהוא צדקיהו שהמליך במקום יהויכין ויכרות אתו ברית ויבא אותו באלה שהשביעו שיהיה לו עבד נאמן ולא ימרוד בו, ואמר ואת אילי הארץ לקח לפי שלקח משרי ירושלם להיות בידו תערובות שלא ימרוד בו צדקיהו ולא יתנשא ויתגאה עליו אבל יהיה נכנע לפניו, (יד) והוא אומרו בפתרון להיות ממלכה שפלה לבלתי תתנשא לשמור את בריתו לעמדה רוצה לומר לעמוד באלה ובברית שנשבע לו כי זהו מה שהיה רוצה נבוכד נצר מצדקיהו ומלכותו, ואומרו ויצמח ויהי לגפן סורחת רומז שצדקיהו בתחלת מלכותו בשנה הה' סרח בבריתו, והמשילו לגפן שפלת קומה ופחותה לפי ששלח את מלך מצרים שיעזרהו למרוד במלך בבל וזהו הנשר האחר שזכר בחידה שאף על פי שהיה תקיף וחזק לא היה כמו הנשר הראשון, ולכן לא שבחו כמוהו ועליו אמר שהגפן כפנה שרשיה אליו ודליותיו שלחה במתנות ושוחד למצרים, (טו) וזהו שאמר בפתרון וימרוד בו לשלוח מלאכיו מצרים, והיה תכלית המאמר היצלח הימלט העושה אלה והפר ברית ונמלט רוצה לומר ואם הוא הפר ברית האם ראוי שיהא נמלט (טז) חי אני נאם השם אם לא במקום המלך רוצה לומר שבעיר בבל שהוא מקום המלך נבוכד נצר הממליך לצדקיהו כיון שבזה את אלתו והפר את בריתו אתו רוצה לומר צדקיהו עם נבוכד נצר בתוך בבל ימות, ומה טוב אומרו אתו בתוך בבל ימות כי הנה מת צדקיהו בבבל באותו פרק שמת נבוכדנצר וכמו שכתבתי בפירוש ספר ירמיהו.
פסוק יז:
ולא בחיל גדול יעשה אותו פרעה במלחמה רוצה לומר שלא יבוא פרעה לעזור את צדקיהו במלחמת הכשדים בחיל גדול ובעם רב כמו שהיה חושב צדקיהו, בשפוך סוללה רוצה לומר כשהכשדים היו שופכים סוללות ובונים דייק על ירושלם להכרית נפשות רבות מישראל שבכל זה לא עזרו פרעה ונשאר צדקיה מבלי עזר פרעה, (יח) ועם האלה שבזה והברית שהפר ונתן ידו לקיים הדבר ביד נבוכדנצר ולפי שכל אלה עשה לכן לא ימלט צדקיהו מידו, אמנם מה שאמר עוד בחידה הלא את שרשיה ינתק ואת פריה יקוסס ויבש רומז שנבוכד נצר ינתק ויעקור שרשי מלכות צדקיהו ולא ישים אחרים מזרעו מלך בארץ ואת פריה יקוסס ויבש הם בני צדקיהו ששחט לעיניו. והודיע השם לנביא במה היה כשלון צדקיהו המלך ומה פשעו וחטאתו שעליו נתחייב בכל הרעה הזאת וע"ז אמר (יט) לכן כה אמר השם אלקים חי אני בשבועה שלא הית' רעתו של צדקיהו ככה אלא מפני אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר כי הנה עם היות שהיה האלה והברית עם נבוכדנצר הנה צדקיהו נשבע לנבוכדנצר בשם השם ובזכירת שמו סמך נבוכד נצר על דברו ולכן בעברו על אותה אלה ברית ושבועה היה מחלל את השם בפרהסיא ומפני החלול ההוא ייחס השם הדבר לעצמו ואמר אלתי אשר בזה ובריתי אשר הפיר, והותרה בזה השאלה הששית ולכן יתן עונשו בראשו.
פסוק כ:
ואמר ופרשתי עליו רשתי ונתפס במצודתי להגיד שיברח צדקיהו מירושלם וירדפו הכשדים אחריו וישיגוהו, וכבר פירשתי זה למעלה בנבואה החמישית, ולפי שצדקיהו הובא בבלה ושם נשפט במאסר כל חייו לכן אמר ונשפטתי אותו שם מעלו אשר מעל בי רוצה לומר ששם יעשה משפטו בו בעבור מעלו אשר מעל בהשם יתברך בענין השבועה שנשבע לשקר, וכן הוא אומר בספר מלכים וישביעהו באלקים רוצה לומר שהשביע את צדקיהו באלהים שהיא היתה שבועת ישראל. ולפי שרבים מהשרים שהיו עם צדקיהו ברחו וכן אגפיו שהם חייליו לכן אמר (כא) ואת כל מברחיו כל אגפיו רוצה לומר הבורחים מחברתו בכל חייליו בחרב יפולו והנשארים מהם שלא יהרגו הכשדיים לכל רוח יפרשו כי ילכו בגלות לכל רוחות העולם.
פסוק כב:
ובעבור שהרבה הנביא בייעודי הרעות אשר יבואו על זרע יאשיהו מלך יהודה ובניו, לכן הביא אחר זה נחמה באומרו ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה שהוא יהויכין שזכר למעלה ונתתי מראש יונקותיו שהוא רמז לבני בניו, ואומרו רך אקטוף פירשו המפרשים שנקטפה והוסרה ממקומה עוד אקח ממנה ולא כאותה לקיחה שלקח מלך בבל כמו שאמר ויקח את צמרת הארז כי הוא לקחה להסירה ולבטלה אבל אני אקחנה ממקום הגלות ונתתי אותה במקומה רוצה לומר ענף רך ונוטעו במקומו, ויותר נכון לפרש שיתן מראש יונקותיו שהוא יהויכין נער רך שיקטוף ויכרות מאותה הצמרת והוא רמז לשאלתיאל בן יהויכין, ושתלתי אני אותו על הר גבוה ותלול שהוא הר ציון ותלול מגזרת תל, (כג) ויהיה זה בהר מרום ישראל שהיא ירושלם הגבוהה מכל הארצות שם אשתלנו רוצה לומר שיהיה שם שתול ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר, והנה הייעוד הזה פירשוהו המפרשים על זרובבל בבית שני כמו שזכרתי, וקשה הדבר בעיני לפי שזרובבל לא מלך בירושלם אבל בא שמה ובנה את בית השם וחזר לבבל ושם מת בעבדותו וכמו שכתב יוסף בן גוריון, ומפני זה אחשוב אני שלא נאמרה הנבואה הזאת על זרובבל ולא על בית שני אלא לעתיד לבא על מלך המשיח במהרה יגלה, ועליו אמר ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר לפי שימלוך במעלה עליונה, ולפי שלו יקהת עמים אמר כל צפור כל כנף בצל דליותיו תשכנה, (כד) ובזה ידעו כל עצי השדה שהם מלכי האדמה כי אני השם השפלתי עץ גבוה שהוא נבוכד נצר הגבהתי עץ שפל שהוא זרע דוד והפרחתי עץ יבש שהוא זרע יהויכין היבש בגלות הארוך הזה, וגם זה מוכיח שלא נאמר זה על בית שני כי לא היה עדיין זרע דוד ויהויכין יבש בחמשים שנה שישבו בבל אלא שנאמר על הגאולה העתידה שיצמח מבית דוד צמח צדיק, וכן תרגמו יונתן ולקחתי אני מצמרת הארז ואקרב ממלכותא דבית דוד דמתיל בארזא רמה ואקימנא מבני בנוהי יניק ארכי ואקימיניה במימרי בטור רב ומנטל בהר בטור קודשא דישראל אקימיניה ויכבש מחוזין משריין ויעבד סמכוון ויהא למלך תקיף ויסתמכון עלוהי כל צדיקיא וכל ענותניא בטלל מלכותיה ישרון וידעו וידעון כל מלכי עממיא ארי אנא השם אמאיכית מלכו דהוה תקיף כאע רטיב ותקיפי מלכותא דבית ישראל דהות חלשא כאע יביש אנא השם גזרית בממרי ואקיים: