פסוק א:על ראש הכרובים. הם ארבע חיות המרכבה וכן נאמר שם ודמות על ראשי החיה רקיע (לעיל א) וקראם כרובים כי תינוק הוא בל׳ ארמי רביא ותואר מראה גוף כל החיות היו בדמות בן אדם כמ״ש וזה מראיהן דמות אדם להנה (שם):
פסוק א:כאבן ספיר. הרקיע היה על דבר מזהיר כאבן ספיר כמראה דמות כסא:
פסוק א:נראה עליהם. על הכרובים ברקיע אשר ממעל להם וכפל הדבר לתוספת ביאור:
פסוק ב:ויאמר. היושב על הכסא ולקצר סמך על המבין וכפל מלת ויאמר יורה על הזרוז:
פסוק ב:אל בינות לגלגל. אל בין האופנים:
פסוק ב:אל תחת לכרוב. ר״ל אל חלק המקום מהם שהוא מתחת לכרוב והוא בשפולי האופנים:
פסוק ב:ומלא. ר״ל בהיותך שם תושיט ידך למלא חפניך גחלי אש מבין הכרובים וזרוק אותם על העיר והוא סימן השחתה כאכולה באש:
פסוק ב:ויבוא לעיני. לבוש הבדים בא שמה ואני ראיתיו בא:
פסוק ג:מימין לבית וגו׳. כשבא שמה לבוש הבדים עמדו הכרובים ברוח דרומי מהבית:
פסוק ג:והענן מלא. הענן היה ממלא את החצר הפנימית והיא עזרת כהנים:
פסוק ד:וירם כבוד ה׳. השכינה נסתלקה מעל הכרוב שעל הכפורת וירדה על מפתן בית קה״ק, (ואולי זהו הסילוק האמור למעלה או שחזרה על הכרובים וחזרה ונסתלקה):
פסוק ד:והחצר. הוא החצר הפנימי:
פסוק ד:את נוגה. הארה וזריחה מכבוד ה׳:
פסוק ה:וקול כנפי הכרובים. ואז היה נשמע קול כנפי הכרובים מוליכי המרכבה כשהן עופפים משם ובפריחתן יגעו הכנפים זה בזה ומשמיעים קול:
פסוק ה:עד החצר החיצונה. הקול לא היה נשמע אלא עד החצר החיצונה והוא עזרת הנשים ובהגיע שמה היה נפסק הקול:
פסוק ה:כקול אל שדי בדברו. במקום שהיה הקול נשמע היה חזק מאד כקול אל שדי בדברו בסיני שנאמר שם את הדברים וכו׳ קול גדול (דברים ה):
פסוק ו:ויהי בצותו. מיד כשצוה המקום ב״ה את האיש לבוש הבדים שממקום עמדו בין האופנים יושיט יד לקחת האש מבין הכרובים מיד בא ועמד אצל האופן ר״ל בין האופנים:
פסוק ז:וישלח הכרוב. אחד מן הכרובים הושיט ידו בין הכרובים אל האש אשר ביניהם:
פסוק ז:וישא. לקח משם אש ונתן אל חפני לבוש הבדים:
פסוק ז:ויקח. לבוש הבדים לקח האש מיד הכרוב ויצא משם:
פסוק ח:וירא. היה נראה שיש אל הכרובים תבנית יד אדם יוצא תחת כנפיהם אשר בו לקח אחד מהם את האש:
פסוק ט:אופן אחד. אצל כל כרוב היה אופן אחד:
פסוק ט:כעין. כגוון אבן תרשיש הוא מראה התכלת:
פסוק י:ומראיהם. מראה ציורם של ארבעת האופנים היה אחד זה כזה והיו כמראית האופן העשוי בתוך האופן זה ממזרח למערב וזה מצפון לדרום שאז יכול הוא להתגלגל לכל רוח מבלי סבוב והחזרה:
פסוק יא:בלכתם. בזה יפרש המקרא שלפניו לומר הנה בעבור זה על ארבעת צדדיהם בחפץ לכתם ילכו ולא יסבו בלכתם הואיל והיו מתגלגלים לכל צד:
פסוק יא:אשר יפנה הראש. הוא הכרוב שהוא המניע וראש התנועה:
פסוק יא:אחריו ילכו. אחר הראש ילכו האופנים ולא היו מסבבים עצמם בלכתם כי יכולים היו ללכת לכל צד מבלי סבוב:
פסוק יב:וכל בשרם. של גופי החיות:
פסוק יב:וגבהם. הוא הגובה מאחורי הגוף:
פסוק יב:מלאים עינים סביב. היו מלאים הרבה גוונים מחולפים בכל סביבם אבל מראיהם העיקרי המיוחד אל האופנים היה כעין אבן תרשיש כמ״ש למעלה ומראה העיקרי המיוחד אל החיות היה כגחלי אש כמ״ש ודמות החיות מראיהם כגחלי אש (לעיל א):
פסוק יב:לארבעתם אופניהם. ר״ל כן היה לכל ארבעת החיות ולאופניהם שמלבד המראה המיוחד להם היו מלאים מהרבה גוונים מחולפים:
פסוק יג:לאופנים להם. ר״ל להאופנים ההם שמעתי באזני קול קורא אותם בשם גלגל:
פסוק יד:לאחד. לכל חיים היו ארבעה פנים:
פסוק יד:פני הכרוב. הוא הנהפך מפני השור כי ארז״ל יחזקאל בקש רחמים ואמר אין קטגור נעשה סנגור כי פני השור יזכיר מעשה העגל שחטאו בו ישראל ונהפך פני השור לפני כרוב והוא אפי זוטרי מבן אדם:
פסוק יד:פני אדם. הוא אפי רברבי מבן אדם:
פסוק טו:וירומו הכרובים. ראה שהכרובים נסתלקו ממקומם:
פסוק טו:היא החיה. ר״ל אין זה ענין אחר אלא היא החיה בעצמה אשר ראיתי על נהר כבר עם כי אז ראה פני שור ועתה ראה במקומו פני כרוב:
פסוק טז:ובלכת. ר״ל לא נשתנה התנועה ממה שהיתה ובעת ילכו הכרובים ילכו גם האופנים אצלם ובעת ינשאו הכרובים את כנפיהם להתרומם מעל הארץ לעלות למעלה לא יסבו גם האופנים מאצלם:
פסוק יז:בעמדם. בעת יעמדו הכרובים יעמדו גם האופנים ובעת ירומו למעלה ירומו עמהם כי רצון החיה הוא בהאופנים וכאשר יעשו החיות יעשו גם האופנים:
פסוק יח:מעל מפתן הבית. כי שם היה כמ״ש למעלה:
פסוק יט:וישאו. נשאו כנפיהם למעלה:
פסוק יט:לעיני בצאתם. בעיני ראיתי בעת יצאו מבית קה״ק מעל המפתן:
פסוק יט:והאופנים לעומתם. גם האופנים היו מתרוממים לעומת הכרובים ובשוה להם:
פסוק יט:ויעמוד. דמות המרכבה עמד בפתח שער בית ה׳ המזרחית ר״ל בפתח ההיכל הפונה למזרח לא הפתח הפונה למערב לבית קה״ק:
פסוק יט:עליה׳. על הכרובי׳:
פסוק כ:היא החיה. ר״ל היא עצמה החיה אשר ראיתי וכו׳ עם כי עתה היה פני כרוב במקום פני שור:
פסוק כ:ואדע. ידעתי אז אשר הכרובים שראיתי המה החיה עצמה:
פסוק כא:ארבעה וגו׳. ר״ל כי כ״א מארבעה הפנים אשר בכל צד היה כלול מארבעה ולכ״א מהפנים היה ארבעה כנפים ודמות ידי אדם היו תחת כנפיה׳:
פסוק כב:ודמות פניהם. צורת פניהם המה דמיון הפנים אשר ראיתי על נהר כבר:
פסוק כב:מראיהם. ר״ל זהו מראיהם שראיתי על נהר כבר:
פסוק כב:ואותם. והם עצמם אשר ראיתים אז:
פסוק כב:איש. כל אחד מהם הלכו אל עבר מול פניו כי היו להם פנים לכל רוח ובכל עבר שילכו הנה הלכו מול פניהם וכאומר בעבור כל זה שפטתי לדעת שזו היא החיה בעצמה אשר ראיתי על נהר כבר:
