פסוק א:ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובי' וגומר עד ואראה והנה ארבעת אופנים אצל הכרובים. בספור המראה הזאת יש להתעורר מלבד מה שהערותי בשאלות, דברים. הראשונה מה היה התכלית במראה הזאת כי הנה כל מה שראה הנביא כאן כבר ראה אותו במראה האחד על נהר כבר ומה צורך בהשנות הדברים. השנית למה זכר כאן הרקיע אשר על ראש הכרובים ולא זכר הכרובים עצמם והאופני' בהיותם דברים קודמים בידיעה בהשגת הרקיע ולמה זה התחיל במאוחר ולא בקודם. השלישית למה אמר שתי פעמים ויאמר כי הוא אמר ויאמר אל האיש לבוש הבדים ומיד אמר שנית ויאמר בוא אל בינות הגלגל והיה ראוי לומר ויאמר אלי האיש לבוש הבדים בוא אל בינות לגלגל. הרביעית למה זה צוה השם לאיש לבוש הבדים בוא אל בינות לגלגל וגומר ומלא חפניך גחלי אש וגומר וזרוק על העיר כי הנה שרפת העיר היתה ראויה אל ששת האנשים המשחיתים לא אל האיש לבוש הבדים שבא להציל הצדיקים ולא היה מכלל המשחיתים. החמישית מהו האש הזה שהיה בינות הגלגל או בין הכרובים ולמה יוחס פעם לגלגל פעם לכרובים. הששית מה הם הכרובים הנזכרים בפסוקים האלה כי אם הם חיות הקדש רוצה לומר השכלים הנבדלים או הגרמים השמימיים כדעת המורה איך יפול עליהם אומרו והכרובים עומדים לימין הבית וקול כנפי הכרובים נשמע על החצר החיצונה, ואם נאמר שהם הצורות שהיו מונחים בקדש הקדשים יקשה מאד ענין האש כי הנה בקדש הקדשים בין הכרובים שהיו על הכפרת לא היה אש, ויקשה גם כן אומרו שראה לכרובים תבנית יד אדם ושהיו להם ארבעה פנים וארבעת כנפים ושדמות פניהם המה הפנים שראה על נהר כבר. הז' מה ענין הענן שמלא את החצר ומצד אחר אמר שהחצר מלאה את נוגה כבוד ה'. הח' אם היה ענין כל המראה הזאת להודיע האש אשר לקח האיש לבוש הבדים מבינות הגלגל או הכרובים מה צורך במה שסיפר אחריו מארבעת האופנים אצל הכרובים ולכתם לעומתם כי הנה כל זה כבר נזכר במראה הראשונה, ולכן אין ראוי שנחשוב שנזכר כאן פעם אחרת להודיע לנביא אמתת הענינים כפי מה שהם כי כבר ידע אותם אלא שנראו אליו עתה לצורך והכרח מה. הט' איך נזכרו כאן פנים באופנים ובמראה הראשונה לא נזכרו כלל ומהו היחס אשר לפנים האלה בגרמים השמימיים. והי' היא השאלה הששית ששאלתי בנבואה הזאת מאשר אמר כאן פני הכרוב במקום פני השור שאמר בחיות:
פסוק א:ונאמר עתה בהיתר כל זה ויישוב הפסוקים, שלא הראה הקב"ה ליחזקאל ענין הרקיע והכסא הכרובים והאופנים להודיעו הענינים הנרמזים בהם כפי מה שהם במציאות, אבל מפני שזכר למעלה ששמע קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר ושראה שם ששה אנשים באים ואיש כלי מפצו בידו והלבוש הבדים ביניהם, ושצוה ית' אל האיש לבוש הבדים והתוית תו ולששה המשחיתים צוה שיכו את העיר לא יחמולו שהוא כולו רמז לחרבן ירושלם, רצה להודיעו שלא היה זה מפאת המערכה השמימיית שחייבה כן כפי סדר תנועותיה ומחברותיה ושהיא בלבד הפועלת הדבר הזה, הנה להסיר מלבו המחשבה הזאת הראהו הרקיע אשר על ראש הכרובים וכמו שאמר במראה הראשונה ודמות על ראשי החיה רקיע כי החיות הם הכרובים כמו שאמר כי החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, וכבר פירשתי על המראה הראשונה שהרקיע שראה על ראשי החיות היה רמז לשפע המושפע ממנו יתברך על כל השכלים הנבדלים כי הם אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו כלומר שלא ישפיעו כי אם כפי הרצון האלקי המסודר אליהם, והנבדלים ההם ישפיעו על האופנים שהם הגרמים השמימיי' וכפי השפעת' בהנעתם כן יתנועעו האופנים ההם ויורו ויחייבו על השפלים, וימשך מזה שאין הגרמים השמימיים פועלים במה שיורו ויחייבו אבל שהם כלים לשכלים הנבדלים המניעים אותם, וגם השכלי' הנבדלים ההם אינם פועלים ראשונים בדברים אשר בכאן אבל הם כלים וסבות אמצעיות שבאמצעותם הסבה הראשונה יתברך יפעל כרצונו ויושר משפטו, והוא ית' א"כ הפועל האמתי שיפעל באמצעות השכלים הנבדלים משרתיו עושי רצונו והם יעשו באמצעות הגרמים השמימיים וא"כ אין ראוי שיקרא פועל בכל זה כ"א הראשון יתברך, והנה כל זה כבר נרמז במראה הראשונ' אבל באה ההודעה הזאת שמה בדרך כללות אמנם במקום הזה נגלה כל זה לנביא בפרט רוצה לומר בענין השחתת ירושלם וחרבנה, כי אחרי שהראהו המשחיתים והשחתה והעונות והתועבות אשר נעשתה בעבורם הראהו מי היה הסבה והפועל האמתי בזה ולכן לא ראה כאן אופנים ולא חיות לפי שלא היו הם באמת סבות פועלות בחרבן הזה, והראהו הרקיע אשר על ראש הכרובים שהוא רמז לשפע הנשפע ממנו יתברך גם בחכמתו כפי רצונו, וליוקר מעלתו ראה שהוא כאבן ספיר ועל הרקיע דמות כסא שהוא המורה על רוממות מעלתו יתברך, ולזה הראהו שמשם יצאתה הגזרה (ב) לקחת האש מבינות לגלגל אל תחת לכרוב רוצה לומר השריפה והאש שהורו הגרמים השמימיים בתנועותיהם על ירושלם אשר היא תחת לכרוב רוצה לומר מסודרת ומתחייבת מהכרוב אל הגלגל, כי הנה הגלגל עם היותו מורה על חרבן ירושלם כמו שביארתי בספר ירמיהו פרש' ט' אין ספק שלא היה הגלגל עצמו סבה ראשונה בזה כי אם הכרוב המניע והמסדר אותו והמביאו לזה, וגם הכרוב ההוא אין לו זה מעצמו אלא מהכסא אשר על הרקיע והנה התבאר מזה מה היה תכלי' המראה הזאת על מה שכבר ראה בנהר כבר שאותו היה למוד כולל וזה היה למוד פרטי, ולמה התחיל כאן מהרקיע אשר על ראש הכרובים עצמם ומהאופנים לפי שרצה להורות מי היה הפועל האמתי הראשון בחרבן ירושלם והיא תשובת שני ההערות הראשונות.
פסוק א:והנה אמר שתי פעמים ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות הגלגל להגיד שהאמירה הראשונה שנאמרה אל האיש לבוש הבדים והיא אשר נזכרה למעלה ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו וגומר מהכסא אשר על הרקיע היתה האמירה ההיא ועליה נאמר כאן ויאמר אלי האיש לבוש הבדים, ואמנם ויאמר השני היא אמירה שנית שאמר לו עתה והיא ויאמר בוא אל בינות הגלגל אל תחת לכרוב. ולמ"ד לגלגל ולמ"ד לכרוב כתבו המפרשים שהם במקום ה"י שצוהו שיבא אל בין הגלגל, והוא האופן שיזכור אחר זה כי גלגל ואופן הם שמות שקרא לגרם השמימיי הכדורי שהיה אותו גלגל תחת הכרוב רוצה לומר השכל הנבדל המניע אותו, והנה הוצרך לומר שהיה הגלגל תחת הכרוב להגיד שאין הוראות הגלגל מחוייבות מצד עצמו אלא מפאת הנבדל המניע אותו, ומה טוב אומרו בוא אל בינות לגלגל כי היה זה כולו רמז ומשל ולא דבר בפועל כי אין אש בתוך הגלגלים ולא בתוך הכרובים אבל הם היו מורים האש שנשרף בו ירושלם ובית ה', ולכן אמר אל בינות לגלגל שהוא מלשון בינה שיבין בענינו והוראותיו אשר הם כולם תחת הכרוב מסבתו ומהנעתו, ולכן אמר ומלא חפנך גחלי אש מבינות לכרובים כי עם היות שהיה האש בינות לגלגל והוראותיו להיות הכרובים הם סבתם היה כאילו האש בינות לכרובים כי משם יצאה לגלגל.
פסוק א:וכבר הודעתיך שהאיש לבוש הבדים היה רמז למשפט האלקי והדין הישר, ולכן כמו שהיה בידו להציל את הצדיקים בתת התו על מצחם כה היה בידו לזרוק האש על העיר במוצאו אותם חייבים, ועם זה תשיב להערה השלישית מאשר אמר שני פעמים ויאמר ולרביעית למה צוה זה לאיש לבוש הבדים, שהוא להיותו מורה על המשפט. וכפי הדרך השני מהרמז מאיש לבוש הבדים שהיה רמז ליאשיהו המלך החסיד יהיה ענינו שהוא בצדקתו יגן על הצדיקים וישרוף את הרשעים ויכלה אותם כרגע, וכן ההערה החמישית מהאש שהיה בינות לגלגל ובינות לכרובים שאינו אש חמרי מוגשם כי אם ההוראה שהגלגל היה מורה על שריפת ירושלם, ולפי שסבות התנועות השמימייות הם הנבדלים המניעים אותם לכן ייחס האש פעם לגלגל ופעם לכרובים וכן נאמר במראה הראשונה ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות וגומר.
פסוק ג:ואמנם אומרו והכרובים עומדים מימין הבית בבואו האיש אין ספק שעל החיות הקדש הכרובים הרוחניים דברה המראה, והענין שהראה האל לנביא הכרובים מלאכי שלום שהיו לימין הבית רוצה לומר מליצים טוב בעדה להצילה מהאש ומידי האויבים, כי לפי שהראהו התועבות שהיו עושים לצפון הראהו שהכרובים היו בהפך לדרום הבית שהוא ימין להימין ולהטיב את הבית והיה זה בבוא האיש שהוא המשפט האלקי לקחת האש לשרוף את בית השם, אבל לא הועיל הלצתם כי הנה הענן מלא את החצר הפנימית והוא סימן למסע השכינה כי כמו שבבוא השכינה לבית היה הענן מלא את בית השם ככה בצאת השכינה משם הענן מלא את החצר הפנימית, (ד) והוא אומרו מיד וירם כבוד השם מעל הכרוב, ומזה תבין שבפרשה הזאת נאמר הכרוב בלשון יחיד פעמים על צורות הכרובים שהיו בקדש הקדשים על הכפורת ופעמים יאמר הכרוב בלשון יחיד על הנבדל אבל כרובים תמיד נאמר על המלאכים הרוחנים, ומזה רוצה לומר מכרוב הזהב אמר וירם כבוד השם מעל לכרוב שהשפע האלקי הוא כבוד השם אשר נזכר כאן שהורם ונסע מעל הכרוב, ובסבת נסיעתו נראה לו במראה הנבואה כאילו נמלא הבית מהענן והחצר מלאה את נוגה כבוד השם כי היה כבוד השם כאש אוכלת לעיני בני ישראל והענן סביבו וכל זה במראה הנבואה היה.
פסוק ה:ואמנם אומרו אחר כך וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה כקול אל שדי בדברו נראה לפרשו על הכרובי' הרוחניים שראה הנביא בנבואתו כאילו היו מגביהים קול בתפלה ותחנה על מקדש ה' להצילה, וכאילו בעת שנעלה השכינה משם ושצוה השם על השריפה היו קול המלאכים נשמע באזני הנביא כאילו היה מגיע עד החצר החיצונה, והיה כל זה הקול והצעקה הרוחנית כאשר יצא קול אל שדי בדברו רוצה לומר בדברו אל האיש לבוש הבדים לשרוף את העיר והוא אומרו כקול אל שדי בדברו שכ"ף כקול תורה על הזמן כמו כצאתי את העיר (שמות ט, כט) כבואך העיר (שמואל א' י, ה), יאמר ששמע קול כנפי הכרובים כאשר קול אל שדי היה מדבר לאיש לבוש הבדים מה שדיבר לו מהאש, ומסכים לזה אמר הנביא הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיה לג, ז), והותרה בזה ההערה הששית וההערה השביעית אשר העירותי על הפסוקים האלה.
פסוק ו:ואומרו ויהי בצותו את האיש הוא סיפור ענין האש שכאשר צוה השם אל האיש לבוש הבדים על לקיחת האש בא ועמד אצל האופן שהוא הגלגל אשר צוה לו, כי הנה עם היות שצוהו השם בוא אל בינות לגלגל הנה הוא לא בא ולא נכנס שמה אבל עמד אצלו, (ז) ועם היות שצוהו שהוא בעצמו יקח מן האש בחפניו הוא לא עשה כן אבל כרוב אחד שלח את ידו ולקח את האש ויתן אל חפני לבוש הבדים, ואין הכוונה בזה ששינה מצות הבורא יתברך אלא להגיד שלא היתה ההשחתה בירושלם כל כך כמו שגזרה מדת הדין כי הוא יתברך חשך ממנו למטה מעונינו, וכן אמרו חכמים ז"ל שגבריאל שהוא לבוש הבדים בקש מן הכרוב לתתם לו כדי שיצטננו הגחלים מיד ליד ותקל הגזרה, ועוד היו בחפניו שש שנים כדי שיהיו הגחלים עוממות בידו כדי להקל עוד הגזירה שהרי נבואה זו היתה בשנה הששית ולא חרבה העיר עד אחת עשרה, (ח) ולפי שייחס לכרובים הלקיחה והנתינה אמר וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם כלומר שהם הפועלים באמת לא הגלגל כי להם ראה תבנית יד אדם הפועל בידיו כאשר עם לבבו, ואמר תבנית להגיד שהיה הכל במראה הנבואה. והותרו בזה השאלה הרביעית והשאלה החמישית ששאלתי בתחלת הנבואה:
פסוק ט:ואראה והנה ארבעה אופנים וגומר עד ותשא אותי רוח וכו' בעבור שייחס ענין האש לכרובים ולא לגלגל לכן הוצרך להראותו שהיו האופנים מכוונים כנגד הכרובים ונמשכים אחריהם אופן אחד אצל הכרוב אחד רוצה לומר כי כמו שהיו הכרובים שהם השכלים הנבדלים מתחלקים לארבע מחנות כן היו האופנים שהם הגרמים השמימיים מיוחדים אליהם גלגל אחד מתנועע מהנעת כרוב אחד, ושהיו ספיריים בעצמם והוא אומרו מראה האופנים כעין תרשיש ושהיו כדורים כולם זה מקיף על זה כגלדי הבצלים, (י) ועל זה אמר ומראיהם דמות אחד לארבעתם שהדמות הוא בכדוריות וזהו כאשר יהיה האופן בתוך האופן, וגם בענין הליכתם ילכו כפי הנעת הכרובים (יא) ועל זה אמר בלכתם אל ארבעת רבעיהם ילכו רוצה לומר אל ארבעת מחנות הנבדלים ילכו האופנים כפי הנעתם לא יסבו בלכתם כי המקום אשר יפנה הראש והוא הכרוב שהוא המניע וראש התנועה אחריו ילכו האופנים ההם שהם הגרמים המתנועעים לא יסבו בלכתם ממה שיניעו אותם, (יב) ובעבור שהיו האופנים והגלגלים ההם גשמים בעלי מרחקים אמר הנביא בהם וכל בשרם וגביהם רוצה למר שכל עצמותם וגביהם שהם העליונים שבהם וידיהם שהוא רמז לפעולות הבאות מהם וכנפיהם שהוא רמז לתנועותיה' כל זה הוא בכלל הגזרה שנתן בכתוב למעלה רוצה לומר אחריו ילכו לא יסבו בלכתם, ועוד אמר שהיו האופנים מלאים עינים שהוא רמז לכוכבים שבהם כמו שפירשתי במראה הראשונה, ולא נזכר כאן כל זה מהאופנים להודיע ענינם בעצמם אלא כדי לבאר שבענין בית המקדש וירושלם לא היה החרבן מחוייב מצד המערכה השמימיית בלבד כי היא נמשכת אחר הכרובים והם היו הפועלים בזה לא השמים, אבל היו נמשכים אחרי הכרובים בכל מה שהורו וחייבו בזה והכרובים היו נמשכים אחר רצון האלקי ואם כן מאת השם היתה זאת ולא מסבה אחרת.
פסוק יג:ומפני שבמראה הראשונ' קרא אותם אופנים במראה הזאת קרא אותם גלגלים כמו שאמר אל בינות הגלגל מבינו' לגלגל, לכן אמר הנביא כאן שאם קרא לאופנים גלגלים היה מפני שבנבואתו שמע שהיה השם יתברך קורא לאופנים גלגל כי הם היו אופנים בערך המרכבה ולחיות הנוהגות אותם והיו הגלגלים כפי כדוריותם והוא אומרו להם קורא הגלגל באזני ששמע באזניו שהיה קורא השם לאופן גלגל, (יד) והנה סיפר מהפנים שראה בנבואתו לאופנים אשר זכר שהיו ארבעה פנים לארבעת אופניהם שהם פני הכרוב ופני אדם פני אריה ופני נשר, וראוי לבאר תחילה מה הוא כרוב ועל מה נאמר זה השם, והנה חכמים ז"ל (סוכה ה, ב) פירשו כרוב כרביא והוא הצעיר לימים מבני אדם והקשו חכמים אדם וכרוב חד הוא ותרצו אפי רברבי ואפי זוטרי ולזה נטה גם כן הרב המורה, אבל ה"ר אברהם אבן עזרא הלעיג עליהם וכתב שכ"ף כרוב היא שורש ואינה כ"ף הדמיון, על כן פירש שכרוב רוצה לומר צורה, ושלא נשתנה א"כ דבר במראה השלישית מהראשונה כי פני שור הוא עצמו פני כרוב ולכן נקראו החיות כולם כרובים, אבל עדין הקשה לדעתו אם כולם הם כרובים למה ייחד פני שור בשם כרוב, ומה שהקשה מהכ"ף שהיא שרשיית אינה קושיא שהרי מצינו כ"ף כדור שהיא אצלם שרשיית כמו שאמר כמלך עתיד לכידור והיא גם כן הדמיון כדור אל ארץ רחבת ידים (ישעיה כב, יח) וחניתי כדור עליך (שם כט, ג), וכן דרשו רבותינו ז"ל (במ"ר טו, יח) דברי חכמים כדרבונות (קהלת יב, יא) כדור של בנות מה הכדור הזה מתגלגל וכו', אבל האמת הוא כי פני הכרוב הם פני אדם נכבד מאד יפה אף נעים כמו שאמר את כרוב ממשח הסוכך (להלן כח, יד) כאילו הכרוב הוא מלאך בעל זוהר מתהלך באש, וכן הוא ענין הכרובים אשר השכין האל מקדם לגן עדן עם להט החרב המתהפכת וכן פירשו חכמים ז"ל (בר"ר כא, יג) שהיו מלאכים של אש לוהט, וידוע שאין יופי פנים בצורת האדם וכל שכן בעת הילדות לטוב מזגו ולמעוט חשבונות רבים אשר האדם בגדלו מבקש המשחיתים אור יופיו ולכן היו הכרובים שבמקדש בצורת ילדים לרמוז שהם משכילים בטבעם ושהם נקיים מכל עון כילדים אשר אין בהם כל מום, האמנם לא מפני צורת הפנים בלבד נקרא כרוב אלא בשנתוספו בו כנפים וכמ"ש וירכב על כרוב ויעף (תהלים יח, יא), ומפני זה תמצא שבמעשה המשכן צוה יתברך ועשית כרובים ולא פירש שיעשה להם כנפים אבל צוה שיהיו כנפיהם פרושות למעלה ולמה זה לא צוה שיעשו להם כנפים אלא שהיה דבר ברור כי כל כרוב סתם יש לו כנפים, הנה אם כן שם כרוב הוא מורה על צורת הצעיר מבני אדם יפה אף נעים ובעל זוהר עם כנפים, ולכן היו במראה הזאת רמז ומשל לשכלים נבדלים.
פסוק יג:ואמנם על מה ירמזו הפנים האלה באופנים הוא להגיד שבמראה הזאת ראה הנביא לאופנים שהם הגרמים השמימיים לכל אחד מהם ארבע פניות. הפנייה האחת, היא בסבתו הקרובה שיפנה כל גלגל אל הכרוב המניע אותו ללכת אחריו וכפי הסדר שיתן לו וע"ז באמת אמר פני הא' פני הכרוב. והפנייה השנית, שיעשו היא בסבה הראשונה יתברך שהוא המשפיע על הכרוב שלו ועל זה אמר ופני השני פני אדם רוצה לומר פני האדם אשר על הכסא אשר ממעל לרקיע, ושתי הפניות האלה אשר זכרתי הם כלפי מעלה שיפנה ויביט לסבותיו הקרובות והרחוקות רוצה לומר האמצעית והראשונה, אמנם שתי הפניות האחרות היו כלפי מטה רוצה לומר שיביטו להורות ולחייב הדברים המסובבים מהם ולכן ראה פני אריה רומז אל נבוכד נצר מלך בבל שהחריב בית ראשון שנאמר עליו עלה אריה מסבכו (ירמיה ד, ז) והיא הפנייה השלישית. והפנייה הרביעית, היא פני נשר ירמוז לרומי שהיה עתיד להחריב פעם אחרת אל ירושלם, וכבר ביארתי למעלה שרומי תארו אותו הנביאים בנשר לפי שכל קסרי רומי היו מביאים על הנס והדגל שלהם צורת נשר. הנה א"כ הפנים האלה אשר זכר כאן באופנים לא היו כפי עצמותם תמידיות בהם כאותם הפנים שבמראה הראשונה זכר בחיות, כי היו הפנים האלה באופנים מיוחדים במראה הזאת לרמוז שראה בהם שהיו פונים סבותיהם במה שיסדרו ויגזרו על ירושלם ובמה שיפנו ויראו בסבותיה' יורו ויחייבו האופנים ההם על ירושלם חרבן האריה וחרבן הנשר מלכות רומי.
פסוק טו:ולפי שזכר למעלה שקול כנפי כרובים נשמע עד החצר החיצונה שהיו מליצים טוב על ישראל אמר כאן וירומו הכרובים רוצה לומר שסלקו המלאכים הרוחניים השגחתם ושמירתם מבית השם וירושלם וירומו מעל הארץ ונתרחקו מהשגיח בה בראותם שהקדוש ברוך הוא היה מסלק שכינתו והשגחתו משם, (טז) ובלכת הכרובים ילכו האופנים רוצה לומר וכבר נזכר במראה הראשונה שבלכת הכרובים בארץ שהוא רמז להשגחתם ושמירתם בה מלשון כי השם אלקיך מתהלך בקרב מחניך (דברים כג, טו), ילכו האופנים אצלם כלומר שגם הגרמים השמימיים יורו ויחייבו טובות עליהם, אמנם בשאת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ רוצה לומר להתרחק ולסלק ממנה השגחתם ושמירתם לא יסבו האופנים גם הם מאצלם כי גם הם ירחיקו הטבתם ושמירתם משם, (יז) לפי שבכל ענין בעמדם יעמודו וברומם ירומו לפי שרוח החיה שהם הכרובים השפעתו והנעתו הוא בהם וזהו סיפור הטבע הכולל שבהם, (יח) והוציא תולדה מזה שלפי שיצא כבוד השם ושכינתו מעל מפתן הבית של קדש הקדשים ויעמד על הכרובים רוצה לומר מרוחק מהארץ עד עולם השכלים הנבדלים (יט) מיד נשאו הכרובים את כנפיהם וירומו מן הארץ שהרחיקו השגחת' ושמירתם מארץ ישראל, וכן עשו האופנים לעומתם שהרחיקו גם כן הוראתם והטבתם מעל ירושלם, ואומרו ויעמוד פתח שער בית השם הקדמוני הוא להגיד מסע אחרת שנסעה השכינה והוא אומרו וכבוד אלקי ישראל עליהם מלמעלה, וזו תשובת ההערה השמינית מצורך הסיפור הזה שעשה באופנים, והתשיעית מהפנים שזכר באופנים שהיו פרטיות בזאת המראה. וכן הותרה השאלה השישית ששאלתי בתחילת הנבואה שלא אמר כאן פני שור על פני החיות אלא על הפנים שראה עתה באופנים, (כ) ולכן צדק מאמרו היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה שבזאת המראה התבאר לו שהחיות היו כרובים רוצה לומר שכלים נבדלים ולכן אין סתירה מפנים שזכר למעלה כי הם היו פני האופני' שנראו לו במראה הזאת.
פסוק כא:אמנם הכרובים היו להם ארבעה ארבעה פנים וכנפים וידים, (כב) ודמות פניהם של הכרובים המה הפנים אשר ראיתי על נהר כבר שהיה בהם צורת שור מה שאין כן באופנים שהיה צורת כרוב, ולבאר ההבדל הזה שהיה בענין הפנים בין הכרובים והאופנים הוצרך להזכיר כאן פני הכרובים כמו שביארתי.
פסוק כא:והיותר נכון אצלי בזה הוא שלא נשתנה כלום המרא' הזאת השלישית מהראשונה כדברי הרב המורה, אבל נשתנית התנועה שבמראה הראשונה היתה תנועת הכבוד ממקום למקום בארץ דרך הליכה מנהר כבר שבא שם כבוד השכינה לדבר לנביא לבית המקדש שהיה שם אז שוכן כבוד השם, ובזאת המראה השלישית היתה תנועתו והעתקו ממטה למעל' דרך התנשאות כי שתי תנועות אלו היו אפשריות למרכבה כמו שאמר ובלכתם ילכו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים ולזה היו ידים לאופנים כמו ידות לקרשים שעליהם היו מתגלגלים האופנים בעת ההליכה, והיו גם כן להם כנפים להתנשא ולעוף כלפי מעלה, ולזה נאמר במראה הראשונה אחרי הדבור שדבר עמו כבוד השם ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ולא נזכר שם התנשאות מעל הארץ, אבל אמר וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה כי בעת ההליכה הכנפים היו מתנועעות, אבל במראה הזאת השלישית כתוב וישאו הכרובים כנפיהם וירומו מעל הארץ וגומר לפי שהיה העתק השכינה מלמטה למעלה ולזה גם כן במראה הראשונה לא זכר כנפים לאופנים, ובמראה השלישית הזאת הזכיר להם כנפים להורות על ההתנשאות מעל הארץ ושנוי התנועה הוא גורם שנוי הדברים כי בהיות המרכבה נוסעת בארץ ממקום למקום היתה ראויה להקרא בשם חיות יען תנועת החיות היא ההליכה בארץ לא ההתעופפות והתנשאות מעל הארץ לעוף השמים, ועיקר פני השור לא היו אלא מפני כף רגל עגל המורה על ההליכה בעגלות והאופנים, ועתה במראה השלישית הזאת שראה ההסתלקות מלמטה למעלה קראם כרובים כי תנועת ההתעופפות יוחסה למלאכים ולכרובים, ולפי שתנועת ההליכה בשכינה והכבוד נשתנית לתנועת ההתעופפות על כן נשתנה שם שור שהיה מורה על ההליכה לשם כרוב המורה על ההתעופפות, וכיון שנשתנה שם שור לשם כרוב הקדימו עתה הכתוב ואמר פני האחד פני הכרוב ואחר כך פני אדם ואריה ונשר לפי מדרגותיהם, ולזה כיוונו חכמים ז"ל במה שאמרו (חגיגה יג, ב) יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב, רצו בזה שאחרי שנגזרה גזירה להסתלק הכבוד מעל ישראל בקש יחזקאל רחמים שלא יהיה ההסתלקות ההוא ממקום למקום ושיחליף את ישראל לאומה אחרת ותשרה שכינתו על שונאיהם של ישראל כמו שהיה עד עתה על עמו ישראל, ולזה היו פני אדם פרצוף יעקב אבינו כדעת חכמים זכרונם לברכה (פרקי דר"א פל"ה) להורות שהשכינה היא מיוחדת לזרעו ולא בשאר זרע אברהם ויצחק שהם ישמעאל ובני קטורה ועשו, ועל זה בקש רחמים עתה שלא תשרה עליהם שכינה בהסתלקותה מישראל, ושמתוך תפלתו נהפכו פני השור המורים על ההליכה ממקום למקום ומממלכה אל עם אחר למטה בקרב הארץ אל פני הכרוב המורה על ההתנועעות וההתעופפות למעלה, ושתחזור השכינה אל השמים ולא תשרה באומות העולם כמ"ש בדרך השיר (שיר השירים ח, יד) ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים, ומה שרא' עתה המרכבה לימין הבית הוא לפי שראה עתה התועבות לצד צפון, ומ"ש היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה לא נתחדשה לו ידיעה עתה בענינם אלא בתנועות שעתה ידע שתנועתם לא היתה תנועת חיות אלא תנועת כרובים ומלאכים לשוב למקומם העליון. והתבארו הפסוקים האלה כולם מבלי דוחק כלל:
