פסוק א:לאחר הכאת רשעי העיר, מתואר השלב הבא –וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל, על הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר, כְּמַרְאֵה דְּמוּת, צורת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם. כך גם מתואר במראה יחזקאל הראשון, אלא ששם נראה כבוד ה' מעל הכיסא, ואילו כאן לא פורש. ייתכן שהכבוד אינו על הכיסא, כי עדיין הוא במפתן הבית.
פסוק ב:וַיֹּאמֶר, יצאה אמירה, כפי הנראה ממקור שנעלם מן המראה, אֶל־הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, הוא המלאך הממונה על הבאים להשחית העיר, וַיֹּאמֶר: "בֹּא אֶל־בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל, היכנס בין הגלגלים, אֶל־תַּחַת לַכְּרוּב. שם נמצא הגלגל. וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי־אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים, כאמור, האש בוערת בין החיות, שהן הכרובים. וּזְרֹק את האש עַל־הָעִיר, ירושלים". וַיָּבֹא האיש לבוש הבדים לְעֵינָי.
פסוק ג:במקביל לתיאור השתלשלות החורבן מתוארים שלבי עזיבת הכבוד: וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת, בְּבֹאוֹ, בבוא הָאִישׁ לבוש הבדים אל תחתם לקחת האש. או: הכרובים עומדים מימין כניסת האנשים לבית. וְעד לאותה שעה, בהיות הכבוד במקומו, הֶעָנָן מָלֵא אֶת־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, שהיא רחוקה יחסית ממקום הכבוד, בתוך הבית.
פסוק ד:משהתחילה עזיבת הכבוד, כאמור–וַיָּרָם כְּבוֹד־ה' מֵעַל הַכְּרוּב שבקודש הקודשים, ובא עַל מִפְתַּן הַבָּיִת. אז – וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת־הֶעָנָן, וְאילו הֶחָצֵר, שדרכה יצא הכבוד מָלְאָה אֶת־נֹגַהּ כְּבוֹד ה'.
פסוק ה:וְקוֹל משק כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הנעים ממקום למקום נִשְׁמַע עַד־הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה, הקול היה חזק מאוד כְּקוֹל אֵל־שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ, דומה לאמור במראה הראשון.
פסוק ו:וחזרה למעשה האיש: וַיְהִי בְּצַוֹּתוֹ אֶת־הָאִישׁ לְבֻשׁ־הַבַּדִּים לֵאמֹר: "קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל, מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים", וַיָּבֹא האיש וַיַּעֲמֹד אֵצֶל הָאוֹפָן, הגלגל.
פסוק ז:וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת־יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים. וַיִּשָּׂא, הרים את האש וַיִּתֵּן אֶל־חָפְנֵי, חלל כפות ידי האיש לְבֻשׁ הַבַּדִּים. האיש לא מילא את חופניו בידיו, אלא בעזרת הכרוב. וַיִּקַּח האיש את האש וַיֵּצֵא.
פסוק ח:ומהאיש אל הכרובים והאופנים: וַיֵּרָא, אז נראתה לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד־אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם. קודם לכן לא הובחנו ידי הכרובים. רק כשהכרוב הושיט ידו אל האש, נגלתה צורת יד אדם בכרובים. המשך תיאור האופנים והכרובים דומה למראה שבתחילת הספר:
פסוק ט:וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה אַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֵצֶל הַכְּרוּבִים – אוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב האֶחָד, וְאוֹפַן אֶחָד אֵצֶל הַכְּרוּב האֶחָד, אופן ליד כל כרוב. וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ, אבן יקרה שצבעה אולי לבן או תכלכל.
פסוק י:וּמַרְאֵיהֶם – דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּם, ארבעת האופנים שווים במראם, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן. כאילו מורכב אופן נוסף בזווית ישרה למשנהו. מצב זה אִפשר לאופנים לפנות בקלות לארבעה צדדים ולא רק לשני כיוונים נגדיים.
פסוק יא:בְּלֶכְתָּם, אֶל־אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם, עבריהם יֵלֵכוּ. כאמור, יש לאופנים יכולת תנועה לכל עבר, לכן לֹא יִסַּבּוּ, יסתובבו לפנות לכיוון אחר בְּלֶכְתָּם, כִּי אם אל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִפְנֶה הָרֹאשׁ, הכרוב הקדמי – אַחֲרָיו יֵלֵכוּ. לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּם,
פסוק יב:וְכָל־בְּשָׂרָם וְגַבֵּהֶם וִידֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם של הכרובים, וְכן הָאוֹפַנִּים, מְלֵאִים עֵינַיִם סָבִיב, ואינם צריכים להסתובב כדי להביט. כך לְאַרְבַּעְתָּם אוֹפַנֵּיהֶם, לארבעת האופנים. והנביא מעיר:
פסוק יג:לָאוֹפַנִּים, לָהֶם קוֹרָא, נקרא "הַגַּלְגַּל" בְּאָזְנָי. הקול שהגיע לאוזני כינה את האופן 'גלגל', כנזכר.
פסוק יד:וְאַרְבָּעָה פָנִים לְכל אֶחָד מהכרובים – פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב, שאיננו יודעים מה הם. בדברי חכמים פורש שפני הכרוב כפני ילד קטן. וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם בוגר, וְהַשְּׁלִישִׁי – פְּנֵי אַרְיֵה, וְהָרְבִיעִי – פְּנֵי־נָשֶׁר.
פסוק טו:וַיֵּרֹמּוּ, התרוממו הַכְּרוּבִים. הכרוב הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר־כְּבָר. חזון המרכבה הראשון דומה לחזון הנוכחי, והחיות המוזכרות שם הן הכרובים, אלא שכאן המראה מתגלה בתוך מקדש ה', ושם – בריחוק ממנו.
פסוק טז:וּבְלֶכֶת הַכְּרוּבִים יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם. וּבִשְׂאֵת הַכְּרוּבִים אֶת־כַּנְפֵיהֶם לָרוּם מֵעַל הָאָרֶץ, לֹא־יִסַּבּוּ, יפנו הָאוֹפַנִּים גַּם־הֵם מֵאֶצְלָם.
פסוק יז:אף על פי שלא נראה שהאופנים מחוברים לכרובים, הם היו חלק בלתי נפרד מהכרובים, ולכן בְּעָמְדָם יַעֲמֹדוּ, וּבְרוֹמָם יֵרוֹמּוּ אוֹתָם, כִּי רוּחַ הַחַיָּה, רוח הכרובים, שהם החיות, מצויה בָּהֶם, באופנים.
פסוק יח:ושוב נמשך תיאור עזיבת הכבוד את הבית. קודם ראה הנביא את כבוד ה' עולה ממקום שכינתו הפנימי אל מפתן הבית. עתה נראה המשך עזיבתו: וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת, וַיַּעֲמֹד עַל־הַכְּרוּבִים, המשמשים לו מרכבה.
פסוק יט:וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת־כַּנְפֵיהֶם, וַיֵּרוֹמּוּ מִן־הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם מהבית, וְהָאוֹפַנִּים מתרוממים גם הם לְעֻמָּתָם. וַיַּעֲמֹד, הכרובים עצרו פֶּתַח שַׁעַר בֵּית־ה' הַקַּדְמוֹנִי, הפתח המזרחי, וּכְבוֹד אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם – על הכרובים מִלְמָעְלָה, מעל הרקיע הפרוש על ראשי הכרובים.
פסוק כ:ושוב לתיאור הכרובים: הכרוב הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר־כְּבָר. וָאֵדַע כִּי אותן חיות שראיתי אז כְרוּבִים הֵמָּה, הם הכרובים העומדים במקדש.
פסוק כא:אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד, לכל אחד ואחד מהכרובים ארבעה פנים, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְכל אֶחָד, וּדְמוּת, מעין יְדֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם.
פסוק כב:וּדְמוּת פְּנֵיהֶם של הכרובים הֵמָּה הַפָּנִים אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל־נְהַר־כְּבָר, מַרְאֵיהֶם שווה וְאוֹתָם, ועצמם. החיות שראיתי אז הן הן הכרובים שאני רואה עכשיו, אִישׁ אֶל־עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ, מכיוון שלכל כרוב יש פנים לכל צד, בכל אשר יפנו יש להם חזית.
