פסוק א:בשנה הששית. לגלות יכניה:
פסוק ב:ממראה מתניו וגו'. אסור להתבונן בפסוק זה:
פסוק ג:בציצית ראשי. בשער ראשי פלוציי"ל בלע"ז:
פסוק ג:במראות אלהים. הראני כאלו נושא אותי ומביאני לירושלי':
פסוק ג:שער הפנימית הפונה צפונה. שער העזרה שהיא פנימית להר הבית והיו לה שערים לכל רוחותיה:
פסוק ג:סמל הקנאה. צורת הקנאה מקנא ומקניט להקב"ה שנתנוה שם להקנאות להקב"ה להרגיזו וכן ת"י צלם דקנאתא דמרגזין:
פסוק ה:שא נא עיניך דרך צפונה. להר הבית מחוץ לעזרה שהרי בפתח שער הצפוני של עזרה מבחוץ היה עומד ודרך צפונה לשער חוץ לעזרה הוא:
פסוק ה:מצפון לשער המזבח. בהר הבית מצפון לאותו שער העזרה הצפוני ואומר אני שהיה אותו שער מכוון כנגד המזבח:
פסוק ה:בבאה. כשאדם בא ליכנס לעזרה מוצאו שם, בביאה אלאנטריא"ה בלע"ז:
פסוק ו:לרחקה מעל מקדשי. כדי שאתרחק מעל מקדשי:
פסוק ז:אל פתח החצר. הקריבני עד פתח אותו שער עצמו:
פסוק ז:חור אחד בקיר. חומת העזרה:
פסוק ח:חתר נא בקיר. והרחב את החור:
פסוק ח:והנה פתח אחד. דרך החור ראיתי פתח לשכה אחת:
פסוק י:שקץ. עשוין לשקוץ עכו"ם:
פסוק י:מחוקה. חקוקין על הקיר:
פסוק יא:ויאזניהו בן שפן. חשוב היה ולמדין דורו הימנו לפיכך הקפיד עליו:
פסוק יא:ועתר ענן הקטרת. תמור קטור ענן הקטורת ולשון עתר מרבית וכן העתרתם עלי דבריכ' (לקמן ל"ה) וכן ונעתרות נשיקות שונא (משלי כ"ד) וכן חברו מנחם במחלוקת אחת שלשתן ופירוש ענין מרובה המה אך כל אחד לשון בני אדם:
פסוק יב:בחדרי משכיתו. משוכה ברצפת אבני שיש לשון ושכתי כפי (שמות ל"ב):
פסוק יד:אל פתח שער בית ה'. תוך חלל העזרה אל פתח ההיכל אשר בצפון דאמר מר שני פשפשין היו בבית החליפות אחד בצפון ואחד בדרום:
פסוק יד:מבכות את התמוז. דמות א' שמחממו' אותו מבפני' והיו עיניו של עופר' והם נתוכין מחום ההיסק ונראה כאלו בוכה ואומרת תקרובת הוא שואל:
פסוק יד:תמוז. לשון היסק כמו על די חזה למזיה (דניאל ג׳:י״ט) ואתונא אזה יתירה (שם):
פסוק יד:מבכות את התמוז. פיישנ"ט פלורי"ר לא"ל קאלפי"ץ בלע"ז:
פסוק טז:ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימי'. היא העזרה כי הר הבית נקרא החצר החצונה ועד עכשיו בתוכה היה עומד אלא שהוא נכנס בשע' הצפוני והראהו בבית החליפות את צורת התמוז וחזר והוליכו למזרח לפני ההיכל והמזבח:
פסוק טז:ופניהם קדמה וגו'. ממשמע שנאמר ופניהם קדמה יודע אני שאחוריה' אל ההיכל אלא מגיד שהיה אחוריהם מגולה שהיו פוערין עצמם ומתריזין כלפי מטה:
פסוק טז:משתחויתם. בשתי תיבות הוא משמש לשון השחתה ולשון השתחויה כן הוא בירושלמי משחיתי' ההיכל ומשתחוי' לחמה וכן ת"י ואינון מתחבלין וסגדין, ומנחם חברו לשון שחוח כמו שחי ונעבור' (ישעי' נ"א):
פסוק יז:הנקל לבית יהודה. המעט להם וקל בעיניהם שאר עבירות שבידם:
פסוק יז:מעשות את התועבות. אם היו חדלים מעשות את כל התועבות אשר עשו בביתי פה:
פסוק יז:כי מלאו את הארץ חמס. ונקל בעיניהם אותו עון וישובו להכעיסני בתוך ביתי בתועבות האלה:
פסוק יז:והנם שולחים את הזמורה אל אפם. והנה שולחי' אל חוטמם את ריח רע של זמורה זו שהם מזמרים ברוח היוצא מפי טבעת כלומר בושתם זה אל פניהם ישוב, ומנחם פי' והנם שולחים את הזמורה אל אפם ענין דופי וקלון הוא לפירושו השוה ריח מקטרתם וכעס קרבנם וניחוחים למלאכת דופי נקבים ואחוריהם אל היכל ה' יורה על הענין: