פסוק ג:סמל הקנאה המקנה. ממה שכתב המזרחי בפ' בראשית על אבי ישב אהל ומקנה נראה ברור שבספריו היה כתוב המקנא באל"ף ואחר כך אמר גם יתכן שהיה כתוב בספרי רז"ל בה"א ובכל ספרים שלפני כתוב בה"א ואף על פי שהוא מענין קנאה ששרשו קנא באל"ף בא כדרך בעלי הה"א וזו היא כונת רד"ק בפירושו ובשרשים וטעות נפל בשרשים לכתוב המקנה באל"ף וצריך להיות בה"א כמו שמצאתי בשרשים ישן כתיבת יד וכן כתב בעל הלשון המקנה בה"א תמורת אל"ף כי דינו מקניא וכו' גם בעל יפה תואר בבראשית רבה פרשת כ"ג סימן ד' כתב על המזרחי לשון זה ואני בקשתי בכמה ספרים וכולם מצאתי סמל הקנאה המקנה בה"א:
פסוק ו:מהם. מה הם קרי והוא חד מן ט"ו מלין דכתיבין מלה חדא וקריין תרין מלין:
פסוק ו:לרחקה. החי"ת בחטף קמץ וכן כתבו המדקדקים:
פסוק י:מהם. מה הם קרי והוא חד מן ט"ו מלין דכתיבין מלה חדא וקריין תרין מלין:
פסוק י:לרחקה. החי"ת בחטף קמץ וכן כתבו המדקדקים:
פסוק יד:התמוז. כתב רד"ק בפירוש ובשרשים שברוב הנסחאות תמווז כתיב בשני ווי"ן. וכזרות נחשב בעיני ואי אתת לידי אנא מחיק לחדא מינייהו דקא שכיחן ספרי דכתיב טפי מן ארבע מאה שנין בחדא וא"ו בלחוד:
פסוק יז:את הזמורה אל אפם. אל אפי מיבעי ליה אלא שכינה הכתוב וזהו חד מן י"ח מלין שהם תקון סופרים כמ"ש רד"ק וקצת מהם בספרי פ' בהעלתך ומכילתא פרשת בשלח וכולם במדרש ילמדנו פ' בשלח ומסורת הגדול כמו שסמנתי בזכריה ב' ושם הארכתי: