פסוק א:ויאמר אלי בן אדם וגו'. בן אדם קורא ליחזקאל מתוך שראה המרכבה הולך בין עלייה ומשתמש בה כמלאכים לומר אין כאן ילוד אשה אלא זה (וכ"ז הטעים אי"ש אח"ד לר' והנ"אהו) ול"נ שלא קראו בן אדם אלא בשביל שלא תהא דעתו רחבה עליו מתוך שהיה גס לבו במראה המרכבה ובמלאכת עליונים סא"א:
פסוק ב:את מדבר אלי. את המתדבר עמי וכבוד הוא לכתוב מדבר כלפי מעלה שהאומר מדבר בשו"א נשמע כאדם המדבר לחבירו פונה אליו פנים אל פנים והאומר מדבר (בחיר"ק) משמעו שהשכינה מדבר בפני עצמו בכבודו ושלוחיו ישמעו בורפאלי"ן בלע"ז:
פסוק ג:אל גוים המורדים. שני שבטים קרויין שני גוים:
פסוק ד:והבנים. לפי שאמר אבותם פשעו בי ואלו בניה' קשי פנים:
פסוק ה:והמה. שמא ישמעו שמא יחדלו מלשמוע:
פסוק ה:כי ידעתי כי בית מרי. הם אנשי קנתורין אלא שאני חפץ שידעו לעת פורענותם כי נביא היה בתוכם שהוכיחם ולא שמעו:
פסוק ו:סרבי'. לשון מרדות כלומר סרבנים ודונש פתר אותו לשון קוצים ועשרים שמות להם:
פסוק ו:וסלונים. לשון קוצים וכן סלון ממאיר וקוץ מכאיב (לקמן כח):
פסוק ו:ואל עקרבים אתה יושב. העם אשר אתה מוכיח ילאוך ויקניטוך כאלו אתה יושב על עקרבים העוקצין אותך מכל צדדיך:
פסוק ו:עקרבים. אגלינטייר"ש בלע"ז ל"א עקרבים ממש וכן תרגם יונתן ובגו עמא דעובדיהון דמן לעקרבין את יתיב:
פסוק ח:אל תהי מרי. מלילך בשליחותי:
פסוק ח:פצה. פתח וכן פצו עלינו פיהם (איכה ג׳:מ״ו):
פסוק ח:פצה פיך ואכול. משל הוא הטה אזניך ושמע ויערב לך כאילו אתה אוכל מאכל לרעבון:
פסוק ח:את אשר אני נותן אליך. מה היא הנתינה היא מגילת הספר:
פסוק ט:והנה וגו'. יש דברים משמשין ל' זכר ולשון נקיבה כמו השמש יצא על הארץ (בראשית י״ט:כ״ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו' (מלאכי ג׳:כ׳) אל המחנ' האחת והכהו (בראשי' לב):
פסוק י:פנים ואחור. מה דהוה מן שרויא ומה דעתיד למהוי בסופא:
פסוק י:קינים. פורענות של צדיקים בעולם הזה:
פסוק י:והגה. מתן שכרן שירננו עליו לעתיד לבא:
פסוק י:והי. נהי של רשעים לעולם הבא: