א וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָם֙ עֲמֹ֣ד עַל־רַגְלֶ֔יךָ וַאֲדַבֵּ֖ר אֹתָֽךְ׃ ב וַתָּ֧בֹא בִ֣י ר֗וּחַ כַּֽאֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר אֵלַ֔י וַתַּעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וָאֶשְׁמַ֕ע אֵ֖ת מִדַּבֵּ֥ר אֵלָֽי׃ ג וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ שׁוֹלֵ֨חַ אֲנִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־גּוֹיִ֥ם הַמּוֹרְדִ֖ים אֲשֶׁ֣ר מָרְדוּ־בִ֑י הֵ֤מָּה וַאֲבוֹתָם֙ פָּ֣שְׁעוּ בִ֔י עַד־עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ד וְהַבָּנִ֗ים קְשֵׁ֤י פָנִים֙ וְחִזְקֵי־לֵ֔ב אֲנִ֛י שׁוֹלֵ֥חַ אוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֥י יְהֹוִֽה׃ ה וְהֵ֙מָּה֙ אִם־יִשְׁמְע֣וּ וְאִם־יֶחְדָּ֔לוּ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵ֑מָּה וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י נָבִ֖יא הָיָ֥ה בְתוֹכָֽם׃ ו וְאַתָּ֣ה בֶן־אָ֠דָם אַל־תִּירָ֨א מֵהֶ֜ם וּמִדִּבְרֵיהֶ֣ם אַל־תִּירָ֗א כִּ֣י סָרָבִ֤ים וְסַלּוֹנִים֙ אוֹתָ֔ךְ וְאֶל־עַקְרַבִּ֖ים אַתָּ֣ה יוֹשֵׁ֑ב מִדִּבְרֵיהֶ֤ם אַל־תִּירָא֙ וּמִפְּנֵיהֶ֣ם אַל־תֵּחָ֔ת כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ ז וְדִבַּרְתָּ֤ אֶת־דְּבָרַי֙ אֲלֵיהֶ֔ם אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּ֑לוּ כִּ֥י מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ ח וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שְׁמַע֙ אֵ֤ת אֲשֶׁר־אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תְּהִי־מֶ֖רִי כְּבֵ֣ית הַמֶּ֑רִי פְּצֵ֣ה פִ֔יךָ וֶאֱכֹ֕ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן אֵלֶֽיךָ׃ ט וָאֶרְאֶ֕ה וְהִנֵּה־יָ֖ד שְׁלוּחָ֣ה אֵלָ֑י וְהִנֵּה־ב֖וֹ מְגִלַּת־סֵֽפֶר׃ י וַיִּפְרֹ֤שׂ אוֹתָהּ֙ לְפָנַ֔י וְהִ֥יא כְתוּבָ֖ה פָּנִ֣ים וְאָח֑וֹר וְכָת֣וּב אֵלֶ֔יהָ קִנִ֥ים וָהֶ֖גֶה וָהִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וַיֹּאמֶר אֵלָי הקול: בֶּן־אָדָם, עֲמֹד עַל־רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ, אתך.
פסוק ב:
וַתָּבֹא בִי רוּחַ חיצונית, או: נאזרתי ברוח חדשה, כַּאֲשֶׁר, בזמן שדִּבֶּר אֵלַי הקול, וַתַּעֲמִדֵנִי עַל־רַגְלָי. וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר, המתדבר אֵלָי. יחזקאל שמע את קול ה' בלי לראות את מקור הקול ואת פנייתו הממוקדת. הקול נשמע כמידבר בחלל העולם, והוא הקשיב.
פסוק ג:
וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן־אָדָם, שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְךָ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל־גּוֹיִם, שבטים, קבוצות הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ־בִי, אשר הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִי, עַד־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה,
פסוק ד:
וְגם הַבָּנִים קְשֵׁי, עזי פָנִים וְחִזְקֵי־לֵב, עקשנים, קשים. אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: "כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים". אתה תהיה זה שמוסר לעם הקשה את דבר ה',
פסוק ה:
וְהֵמָּה, בין אִם־יִשְׁמְעוּ ובין אִם־יֶחְדָּלוּכִּי בֵּית מְרִי, קבוצת מרדנים הֵמָּה, וחוסר הציות והזלזול טבוע בהם כמסורת אבות – וְיָדְעוּ לאחר זמן, כאשר דבריך יתקיימו, כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם.
פסוק ו:
וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, אַל־תִּירָא מֵהֶם, וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל־תִּירָא, כִּי סָרָבִים, סרבנים, או: עצמים צורבים וְסַלּוֹנִים, שיחים קוצניים אוֹתָךְ, אתך, וְאֶל, ליד עַקְרַבִּים, מין קוצים דוקרניים אַתָּה יוֹשֵׁב. מִדִּבְרֵיהֶם אַל־תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל־תֵּחָת, תיבהל, תישבר, כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, וצפוי שהתנהגותם לא תהיה נעימה כלל.
פסוק ז:
וְדִבַּרְתָּ אֶת־דְּבָרַי אֲלֵיהֶם, אִם־יִשְׁמְעוּ וְאִם־יֶחְדָּלוּ, כִּי אנשי מְרִי הֵמָּה. השפעתך על ישראל מפוקפקת, ודרכך לא תהיה פשוטה וקלה. אולם תפקידך למסור לישראל את דברי בכל תנאי, שכן באמצעותך יזכור העם שגם בזמן גלותו הוא לא נעזב. היה אתם נביא ה' שעמד על המשמר והזהיר.
פסוק ח:
וְאַתָּה, בֶן־אָדָם, שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ: אַל־תְּהִי בן מֶרִי כְּבֵית הַמֶּרִי, שאתה חי בתוכו. ציית למצוותי ואל תסרב: פְּצֵה, פתח פִיךָ וֶאֱכֹל אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ.
פסוק ט:
וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה־יָד שְׁלוּחָה, מושטת אֵלָי וְהִנֵּה־בוֹ – בתוך היד מְגִלַּת־סֵפֶר.
פסוק י:
וַיִּפְרשׂ הפורש אוֹתָהּ לְפָנַי, וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר, משני צדיה, וְכָתוּב אֵלֶיהָ, בה קִנִים, דברי קינה, וָהֶגֶה, יללה, דברים שהומים ונאנחים עליהם, וָהִי, נהי, בכי.