פסוק א:ויאמר אלי בן אדם. פירשו המפרשים כי לפיכך קראו בן אדם כדי שלא יתגאה ויחשוב עצמו כאחד המלאכים לפי שראה המראה הגדולה הזאת והנכון בעיני לפי שראה פני אדם במרכבה הודיעו כי ישר וטוב הוא בעיניו והוא בן אדם לא בן אריה ולא בן שור ולא בן נשר על הדרך שפירשנו לפיכך תרגם יונתן בר אדם לא בר אנשא ואע"פ שתרגם פני אדם אפי אנשא לענין הדמיון אמר זה:
פסוק א:אותך. כמו אתך בדגש:
פסוק ב:ותבא בי רוח כאשר דבר אלי. בשעה שדבר אלי באה בי רוח שחזקה אותי והעמדתני על רגלי:
פסוק ב:מדבר. מבנין התפעל ומשפטו מתדבר:
פסוק ג:ויאמר, אל בני ישראל. אותם שהיו בבבל שגלו בגלות יהויכין ויתכן גם כן לאותם שהיו בירושלים על ידי כתב כי הוא היה בבבל ואחר שאמר למטה לך בא אל הגולה נראה כי לאותם שבבבל שלחו:
פסוק ג:אל גוים המורדים. אע"פ שהיו גוי אחד מפני שהיו חלוקים במעשיהם הרעים אלה עובדים לעכו"ם של בני עמון ואלה של מואב או גוי אחר או אמר גוי לחלוק השבטים והמשפחות וכן עמים הר יקראו אחריך בנימן בעממיך:
פסוק ד:והבנים קשי פנים. ת"י חציפי אפין וכן גוי עז פנים מי שאין לו בשת פנים עזים וקשים והפכו מי שיש לו בשת רכו פניו ויתאדמו כשיוכיחנו אדם:
פסוק ד:כה אמר ה'. כלומר תאמר להם הנבואה בשמי:
פסוק ה:והמה אם ישמעו ואם יחדלו. אע"פ שאתה מסופק בהם אם ישמעו ואם יחדלו מלשמוע אף על פי כן אמור להם כי בית מרי המה ויש ספק בתשובתם אף על פי כן אמור להם כדי שידעו כי נביא היה בתוכם ומוכיח אם ישמעו אליו ויונתן תרגם ואם יחדלו ואם יתמנעון מלמחטי:
פסוק ו:ואתה, כי סרבים. ממאנים וממרים תרגום וימאן וסריב ותרגם ממרים סרבנין וכן בית מרי עם סרבן והוא תואר בשקל חדשים גנבים וסלונים קוצים וכן סלון ממאיר קוץ כמו קוצים וצנינים הם אתך אף על פי כן אל תירא מהם:
פסוק ו:ואל עקרבים. כמו ועם עקרבים והם קוצים קשים ויונתן תרגם ובגו עממיא דעובדיהון דמין לעקרבים פירוש כמו נחש שרף ועקרב:
פסוק ז:ודברת. כי בית מרי המה פי' בית מרי המה כמו ואני תפילה שפירושו איש תפלה:
פסוק ח:ואתה, אל תהי מרי כבית המרי. הראשון תואר ובא בסגול בטרחא כמו בהפסק כי כן מנהג הטרחא במקומות:
פסוק ח:פצה פיך. וכן פציתי פי ואכלתי המגלה במראה הנבואה והוא משל ללמוד דברי הנבואה ולזכרם וי"ת ארכין נפשך וקבל ית דאנא יהיב לך:
פסוק ט:ואראה והנה יד שלוחה אלי. והנה בו מגלת ספר זכר היד זכר ונקבה וברוב היא לשון נקבה וכן בלשון זכר יכתוב ידו לה':
פסוק י:ויפרש, והיא כתובה פנים ואחור. פנים יקרא הצד שכותבין בו שהוא נגד פני האדם ואשר תחתיו יקרא אחור:
פסוק י:וכתוב אליה. כמו עליה:
פסוק י:קינים והגה והי. כולם לשון נהי ומספד ואלה הקנים היו על ישראל: