פסוק א:הנבואה השנית ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך וגומר עד ותהי עלי שם יד ה' ויאמר אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך: ויש בנבואה הזאת שמונה פרשיות: הראשונה, ויאמר אלי בן אדם שולח אני אותך: השנית, ואתה בן אדם אל תירא מהם: השלישית, ואתה בן אדם שמע את אשר אני מדבר אליך: הרביעית, ויאמר אלי בן אדם את אשר תמצ' אכול: החמישית, ויאמר אלי בן אדם בוא את בית ישראל: השישית, ויאמר אלי בן אדם את כל דברי אשר אדבר אליך: השביעית, ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם צופה נתתיך: השמינית, ובשוב צדיק מצדקו: ואמנם השאלות הנופלות בפסוקים האלה הם ששה כפי המנהג:
פסוק א:השאלה הראשונה למה זה נקרא יחזקאל ברוב נבואותיו בן אדם ולא נקרא כן שום נביא אחר, וידוע שכל אחד מהנביאים היה בן אדם ומדוע יוחס בזה יחזקאל, וידוע שאין השם הזה לגנאי ואינו ג"כ לשבח ומדוע נקרא א"כ בזה השם בן אדם:
פסוק א:השאלה השנית באומרו אל תירא מהם ומפניהם אל תחת כי בית מרי המה, כי מה הסבה שלא יירא מהם ומפניהם אל יחת בהיותם בית מרי אדרבה שמפני מריים ורשעתם היה יותר ראוי שיירא ויחת מפניהם:
פסוק א:השאלה השלישית בענין המגילה מה היה ענין אכילתה, ואם היה כתוב בה קנים והגה והי איך אמר עליה ותהי בפי כדבש למתוק והיה ראוי שתהיה בפיו מרה כלענה:
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו בוא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל, כי מה ענין אל כובד הלשון ועומק השפה לשמוע דבר השם כי היא מניעה לדבר אבל לא לשמוע, ועוד למה חזר לומר לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם אם לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך, והפסוק הזה קשה מאד אם מפאת ההכפל כי זה כבר נאמר למעלה כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון, ואין הפרש בין ב' הפסוקים אלא שהראשון בשם יחיד והב' בלשון עמים רבים אבל הענין כולו אחד, וג"כ באומרו אם לא אליהם שלחתיך שאין ענין לו בפסוק הזה.
פסוק א:השאלה החמישית באומרו המה ישמעו אליך וסמוך אליו אמר מיד ובית ישראל לא יאבו לשמוע אליך כי אינם אובים לשמוע אלי והם אם כן שני מאמרים סותרים זה את זה:
פסוק א:השאלה השישית באומרו ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו וקול כנפי החיות משיקות וגומר וקול האופני' לעומתם וקול רעש גדול ורוח נשאתני וגומר, ויקשה זה מפנים. ראשונה למה ראה יחזקאל המראה הזאת במקום הזה סמוך וקרוב למראה הגדולה הראשונה, ועוד מה ענין משיקות אשה אל אחותה כי הלשון הזה לא נזכר למעלה במראה, ועוד שלמעלה במראה לא זכר קול אלא בכנפי החיות אבל כאן זכר ג"כ וקול האופנים מה שלא נזכר שמה קול באופנים, ועוד שאחרי שאמר למעלה ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול אחרי קול כנפי החיות וקול האופנים שנה ואמר וקול רעש גדול ורוח נשאתני וזהו עצמו מה שנאמר למעלה. והנני מפרש הפסוקים האלה באופן יותרו השאלות האלה כולם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שצוה הש"י ליחזקאל הנביא שיעמוד על רגליו כאיש מוכן ומזומן להלוך בדרך ואז ידבר אליו מה שיעשה, ושעם היות הנביא מתעלף ומשתומם מהמראה אשר ראה הנה בדבר המלאך אליו בא בו רוח שחזקהו שהוא רוח הקדש שהיה מלוה נביאים ומאמץ אותם, ושאז אותו מלאך שהיה מדבר אליו הודיעו ענין שליחותו שהוא ללכת לדבר לבני ישראל המורדים, ולפי שהיו בלב יחזקאל סבות ראויות למנוע הליכתו בשליחות הזה השיבו הש"י עליהם כ"א יאמר שלא ישמעו אליו ותהיה הליכתו לבטלה השיבו השם והמה אם ישמעו ואם יחדלו עכ"פ ידעו כי נביא היה בתוכם ושהתרה בהם פעמים רבות, ואם יאמר יחזקאל שהיה לו סכנה בהליכתו השיבו אל תירא מהם ומדבריהם כי בית מרי המה רוצה לומר אינם הורגים נפש ולא נוגעים בחלל כי כל ענינם הוא למרות את דברי, ואם יאמר יחזקאל שלא ידע לדבר שליחותו ולא יזכור דברי נבואתו השיבו שיאכל את המגילה וימלא בטנו ממנה כלומר שישמענה וילמדה היטב, ואם יאמר יחזקאל שלא יבין תשובתם ועומק דבריהם שישיבו לו השיבו שאינם עמקי שפה וכבדי לשון כי הם ישמעו לו בשמיעת האוזנים אבל לא יאבו לשמוע מצותו, ולכן יתאמץ וילך אל הגולה שהם בני יהודה שהיו בבבל ויאמר אליהם דברי השם, וכדי להניע לבבו הראהו השם הכבוד והשכינה נוסע מב"ה ושהמלאכים והגלגלים כולם נסעו הלכו ונסתלקו מעזרת ישראל, והראהו עם זה רעש גדול מהכשדיים המחריבים את ירושלם, ובראות הנביא כל זה הלך מר בחמת רוחו ממה שראה ויד ה' עליו חזקה רוצה לומר שהיה מחזקת עליו ומצוהו שילך, ואז בא אל הגולה וישב שם שבעת ימים מהשמים עד שתבואהו הנבואה לראות מה שידבר, והנה הודיעו יתברך שהוא היה כצופה לבית ישראל ולכן היה ראוי שיזהירם כי הדבר מוטל עליו, וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
פסוק א:ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך וכו' עד ותהי בפי כדבש למתוק: דעת המפרשים הוא שלכן נקרא יחזקאל בן אדם בדברי המלאך הדובר בו כדי שלא יתגאה ויחשוב עצמו כאחד המלאכים לפי שראה המראה הגדולה הזאת. והרד"ק כתב שלפי שראה פני אדם במרכבה הודיעו כי ישר וטוב הוא בעיניו ושהוא בן אדם מאותם פני אדם שראה לא בן אריה ולא בן שור ולא בן נשר, ונסתייע בפירושו זה ממה שת"י בר אדם ולא בר אינשא, ואעפ"י שתרגם פני אדם אפי אינשא לענין הדמיון אמר זה, ואם באתי לסייע פירוש זה הייתי אומר שהיו פני אדם מורות על ההשכלה ועל החכמה ופני אריה מורות על הגבורה החמס והגזל, פני שור מורה על הממונות ורב תבואות ופני נשר מורה על הכבודות והשררה ועופפות למעלה, ושקרא את יחזקאל בן אדם להגיד שלא היה מתהלל בגבורתו ולא בעשרו ולא בכבודו ומעלתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע את השם הנכבד והנורא, ומזאת הבחינה יוחס אל פני אדם ונקרא בן אדם.
פסוק א:ולדעתי בעבור שגלה יחזקאל מהארץ הקדושה ויצא ממנה ונסתלקה ממנו הנבואה כמו שבארתי למעלה נקרא בן אדם רוצה לומר בן אדם הראשון שכמו שהוא גורש מגן עדן כן יחזקאל גורש מירושלם ומבית ה' שהיה שם כהן, וכמו שאדם נתעצב עם בניו שהרשיעו במעשיהם ככה יחזקאל נתעצב עם בני יהודה ואנשי ירושלם שהיו לפניו כבני הנביאים, וכמו שאדם כל בניו ספו תמו מן בלהות עד שנסחפו במי המבול ככה בני יהודה בניו של יחזקאל ספו תמו בגלות, וכמו שנשאר מאדם בן אחד שממנו הושתת העולם כן נשאר מבני יהודה שארית פליטה ומבית דוד שורש מגזע ישי שממנו תחזור עטרה ליושנה בשוב ה' את שיבת ציון. ומפני הדמויים האלה ואחרים שלא זכרתי נקרא יחזקאל בן אדם והותרה בזה השאלה הראשונה.
פסוק א:והנה צוה המלאך לנביא שיעמוד על רגליו לדבר אותו אם מפני כבוד המלאך שלא היה ראוי שידבר את הנביא בהיותו יושב ואם לזרזו שיעמוד על רגליו מתניו חגורים ומנעליו ברגליו להלוך בשליחותו, (ב) ואומרו ותבא בי רוח כאשר דיבר אלי אינו רוח נבואה כי זה נכלל באומרו ויאמר אלי בן אדם שולח אני אותך, אבל הרוח הזה הוא רוח הקדש שכמו שזכר הרב המורה היה נמצא בנביאים מאמץ ומחזיק אותם, ועם היות שהיה יחזקאל רפה וחלש ומשתומם על המראה מפני אותו רוח עמד על רגליו, ולפי שהוא בנבואות שמע הדברים ולא ראה צורת המדבר אותם לכן אמר את מדבר אלי רוצה לומר אותו שמדבר אלי, וכן פירשו הרב במדרגה השנית ממדרגות הנבואה האמתית.
פסוק ג:והיה דבר המלאך אליו שולח אני אותך אל בני ישראל ואין לך שתאמר שיהיה שליחות לבטלה כי הנה ידעתי בני ידעתי שבני ישראל הם גוים מורדים אשר מרדו בי ועתה לא מקרוב היה זה כי המה ואבותם פשעו בי עד היום הזה, (ד) ועוד אומר לך שאלה הבנים הם קשי פנים וחזקי לב יותר מאבותיהם ועם כל זה אני שולח אותך אליהם כדי שתאמר אליהם כה אמר ה' אלקים כי די לי בזה שתאמר להם הדברים בשמי, (ה) והמה אם ישמעו ואם יחדלו רוצה לומר על כל פנים תדבר אליהם בין שישמעו ובין שיחדלו לשמוע כי בית מרי המה ולכן אינו רחוק שיחדלו מלשמוע, והתועלת המגיע מזה הוא שידעו כי נביא היה בתוכם שהתרה בהם והוכיחם והזהירם ולא שמעו, והשליחות הזה אין ראוי שימנעהו יראה ופחד שיפחד יחזקאל מהם אולי ימיתוהו על דבריו, (ו) ועל זה אמר ואתה בן אדם אל תירא מהם ומפניהם אל תירא כי סרבים וסלונים אותך רוצה לומר אינם בערכך כי אם כקוצים שלא יהרגו את הנוגע בם אבל יכאיבוהו מעט, ואף על פי שאל עקרבים אתה יושב שהם בני יהודה הנושכים בפיהם כעקרבים מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת כי בית מרי המה רוצה לומר כי אינם רצחנים ולא הורגים הנביאים אבל תכלית פשעם הוא היותם בית מרי רוצה לומר בינם למקום שיודעים רבונם ומכוונים למרוד בו, ולכן אין ראוי שתירא שמא יהרגוך כיון שתכלית פשעם הוא המרי בדבר השם לא שפיכות דמי הנביאים, (ז) ולכן תדבר את דברי אליהם בין שישמעו אותם ובין שיחדלו מלשמעם כי מרי המה רוצה לומר כי אנשי מרי המה והותרה בזה השאלה השנית.
פסוק ח:ולפי שלא יאמר יחזקאל שלא יזכור דברי השם ולא ידע לדבר אותם אל העם לכן בא לו דבור שלישי אל תהי מרי כבית המרי פצה פיך ואכול וגומר רוצה לומר אל תהי מורד בדברי שליחותי ומבקש תואנות כדי שלא להלוך כמו הרשעים האלה שהם בית המרי פצה פיך ואכול את אשר אני נותן אליך רוצה לומר שיאכל את המגלה והוא משל ללמוד דברים ולזוכרם כדי שיהיו שגורים בפיו, וכן ת"י ארכין נפשך וקביל ית דא דאנא יהיב לך, (ט) ושראה מיד במראה הנבואה ההיא כאילו יד שלוחה אליו והנה בו מגלת ספר (י) ושפרש אותה לפניו והיא כתובה פנים ואחור רומז שהיתה כתיבתה מרובה בכמות ואמנם באיכות היה כולה קינים והגה והי, והנה בא הפסוק הזה בענין יד בלשון זכר ובלשון נקבה כי הוא אמר והנה יד שלוחה אלי בלשון נקבה והנה בו מגלת ספר בלשון זכר, ואמר במגלה פנים ואחור לפי שפנים הוא הנגלה ממנה שהוא נגד פני אדם הקורא ואשר תחתיו יקרא אחור, ואומרו וכתוב אליה ענינו כמו עליה, וקינים והגה והי כלם לשון נהי ומספד על רעות ישראל וצרותיו, וי"ת והיא כתובה מאפהא ומאחורהא מאן דהוה שירוייא ומאן דעתיד להוי בסופא רוצה לומר שהראוהו בנבואתו כל העתידו' לבוא עליהם.
