א הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ אֶ֚ל כָּל־הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַיֹּשְׁבִ֤ים בְּמִגְדֹּל֙ וּבְתַחְפַּנְחֵ֣ס וּבְנֹ֔ף וּבְאֶ֥רֶץ פַּתְר֖וֹס לֵאמֹֽר׃ ב כֹּה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֤ת כָּל־הָֽרָעָה֙ אֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֙אתִי֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְעַ֖ל כָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְהִנָּ֤ם חָרְבָּה֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וְאֵ֥ין בָּהֶ֖ם יוֹשֵֽׁב׃ ג מִפְּנֵ֣י רָעָתָ֗ם אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ לְהַכְעִסֵ֔נִי לָלֶ֣כֶת לְקַטֵּ֔ר לַעֲבֹ֖ד לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדָע֔וּם הֵ֖מָּה אַתֶּ֥ם וַאֲבֹתֵיכֶֽם׃ ד וָאֶשְׁלַ֤ח אֲלֵיכֶם֙ אֶת־כָּל־עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֔ים הַשְׁכֵּ֥ים וְשָׁלֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר אַל־נָ֣א תַעֲשׂ֗וּ אֵ֛ת דְּבַֽר־הַתֹּעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵֽאתִי׃ ה וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹא־הִטּ֣וּ אֶת־אָזְנָ֔ם לָשׁ֖וּב מֵרָֽעָתָ֑ם לְבִלְתִּ֥י קַטֵּ֖ר לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃ ו וַתִּתַּ֤ךְ חֲמָתִי֙ וְאַפִּ֔י וַתִּבְעַר֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וַתִּהְיֶ֛ינָה לְחָרְבָּ֥ה לִשְׁמָמָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ז וְעַתָּ֡ה כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָה֩ אֱלֹהֵ֨י צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָמָה֩ אַתֶּ֨ם עֹשִׂ֜ים רָעָ֤ה גְדוֹלָה֙ אֶל־נַפְשֹׁ֣תֵכֶ֔ם לְהַכְרִ֨ית לָכֶ֧ם אִישׁ־וְאִשָּׁ֛ה עוֹלֵ֥ל וְיוֹנֵ֖ק מִתּ֣וֹךְ יְהוּדָ֑ה לְבִלְתִּ֛י הוֹתִ֥יר לָכֶ֖ם שְׁאֵרִֽית׃ ח לְהַכְעִסֵ֙נִי֙ בְּמַעֲשֵׂ֣י יְדֵיכֶ֔ם לְקַטֵּ֞ר לֵאלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם בָּאִ֖ים לָג֣וּר שָׁ֑ם לְמַ֙עַן֙ הַכְרִ֣ית לָכֶ֔ם וּלְמַ֤עַן הֱיֽוֹתְכֶם֙ לִקְלָלָ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בְּכֹ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ ט הַֽשְׁכַחְתֶּם֩ אֶת־רָע֨וֹת אֲבוֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־רָע֣וֹת ׀ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְאֵת֙ רָע֣וֹת נָשָׁ֔יו וְאֵת֙ רָעֹ֣תֵכֶ֔ם וְאֵ֖ת רָעֹ֣ת נְשֵׁיכֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרוּשָׁלִָֽם׃ י לֹ֣א דֻכְּא֔וּ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְלֹ֣א יָרְא֗וּ וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בְתֽוֹרָתִי֙ וּבְחֻקֹּתַ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם וְלִפְנֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶֽם׃ יא לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֨י שָׂ֥ם פָּנַ֛י בָּכֶ֖ם לְרָעָ֑ה וּלְהַכְרִ֖ית אֶת־כָּל־יְהוּדָֽה׃ יב וְלָקַחְתִּ֞י אֶת־שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁר־שָׂ֨מוּ פְנֵיהֶ֜ם לָב֣וֹא אֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֮ לָג֣וּר שָׁם֒ וְתַ֨מּוּ כֹ֜ל בְּאֶ֧רֶץ מִצְרַ֣יִם יִפֹּ֗לוּ בַּחֶ֤רֶב בָּֽרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ מִקָּטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל בַּחֶ֥רֶב וּבָרָעָ֖ב יָמֻ֑תוּ וְהָיוּ֙ לְאָלָ֣ה לְשַׁמָּ֔ה וְלִקְלָלָ֖ה וּלְחֶרְפָּֽה׃ יג וּפָקַדְתִּ֗י עַ֤ל הַיּֽוֹשְׁבִים֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר פָּקַ֖דְתִּי עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם בַּחֶ֥רֶב בָּרָעָ֖ב וּבַדָּֽבֶר׃ יד וְלֹ֨א יִהְיֶ֜ה פָּלִ֤יט וְשָׂרִיד֙ לִשְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֔ה הַבָּאִ֥ים לָגֽוּר־שָׁ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלָשׁ֣וּב ׀ אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה מְנַשְּׂאִ֤ים אֶת־נַפְשָׁם֙ לָשׁוּב֙ לָשֶׁ֣בֶת שָׁ֔ם כִּ֥י לֹֽא־יָשׁ֖וּבוּ כִּ֥י אִם־פְּלֵטִֽים׃ טו וַיַּעֲנ֣וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֗הוּ כָּל־הָאֲנָשִׁ֤ים הַיֹּֽדְעִים֙ כִּֽי־מְקַטְּר֤וֹת נְשֵׁיהֶם֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְכָל־הַנָּשִׁ֥ים הָעֹמְד֖וֹת קָהָ֣ל גָּד֑וֹל וְכָל־הָעָ֛ם הַיֹּשְׁבִ֥ים בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֖יִם בְּפַתְר֥וֹס לֵאמֹֽר׃ טז הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֵלֵ֖ינוּ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמְעִ֖ים אֵלֶֽיךָ׃ יז כִּ֩י עָשֹׂ֨ה נַעֲשֶׂ֜ה אֶֽת־כָּל־הַדָּבָ֣ר ׀ אֲשֶׁר־יָצָ֣א מִפִּ֗ינוּ לְקַטֵּ֞ר לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַיִם֮ וְהַסֵּֽיךְ־לָ֣הּ נְסָכִים֒ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֜ינוּ אֲנַ֤חְנוּ וַאֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מְלָכֵ֣ינוּ וְשָׂרֵ֔ינוּ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וַנִּֽשְׂבַּֽע־לֶ֙חֶם֙ וַנִּֽהְיֶ֣ה טוֹבִ֔ים וְרָעָ֖ה לֹ֥א רָאִֽינוּ׃ יח וּמִן־אָ֡ז חָדַ֜לְנוּ לְקַטֵּ֨ר לִמְלֶ֧כֶת הַשָּׁמַ֛יִם וְהַסֵּֽךְ־לָ֥הּ נְסָכִ֖ים חָסַ֣רְנוּ כֹ֑ל וּבַחֶ֥רֶב וּבָרָעָ֖ב תָּֽמְנוּ׃ יט וְכִֽי־אֲנַ֤חְנוּ מְקַטְּרִים֙ לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַ֔יִם וּלְהַסֵּ֥ךְ לָ֖הּ נְסָכִ֑ים הֲמִֽבַּלְעֲדֵ֣י אֲנָשֵׁ֗ינוּ עָשִׂ֨ינוּ לָ֤הּ כַּוָּנִים֙ לְהַ֣עֲצִבָ֔ה וְהַסֵּ֥ךְ לָ֖הּ נְסָכִֽים׃ כ וַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֶל־כָּל־הָעָ֑ם עַל־הַגְּבָרִ֤ים וְעַל־הַנָּשִׁים֙ וְעַל־כָּל־הָעָ֔ם הָעֹנִ֥ים אֹת֛וֹ דָּבָ֖ר לֵאמֹֽר׃ כא הֲל֣וֹא אֶת־הַקִּטֵּ֗ר אֲשֶׁ֨ר קִטַּרְתֶּ֜ם בְּעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְחֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם אַתֶּ֧ם וַאֲבֽוֹתֵיכֶ֛ם מַלְכֵיכֶ֥ם וְשָׂרֵיכֶ֖ם וְעַ֣ם הָאָ֑רֶץ אֹתָם֙ זָכַ֣ר יְהוָ֔ה וַֽתַּעֲלֶ֖ה עַל־לִבּֽוֹ׃ כב וְלֹֽא־יוּכַל֩ יְהוָ֨ה ע֜וֹד לָשֵׂ֗את מִפְּנֵי֙ רֹ֣עַ מַעַלְלֵיכֶ֔ם מִפְּנֵ֥י הַתּוֹעֵבֹ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם וַתְּהִ֣י אַ֠רְצְכֶם לְחָרְבָּ֨ה וּלְשַׁמָּ֧ה וְלִקְלָלָ֛ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כג מִפְּנֵי֩ אֲשֶׁ֨ר קִטַּרְתֶּ֜ם וַאֲשֶׁ֧ר חֲטָאתֶ֣ם לַיהוָ֗ה וְלֹ֤א שְׁמַעְתֶּם֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּבְתֹרָת֧וֹ וּבְחֻקֹּתָ֛יו וּבְעֵדְוֺתָ֖יו לֹ֣א הֲלַכְתֶּ֑ם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֥את אֶתְכֶ֛ם הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כד וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל־כָּל־הָעָ֔ם וְאֶ֖ל כָּל־הַנָּשִׁ֑ים שִׁמְעוּ֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה כָּל־יְהוּדָ֕ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כה כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָֽה־צְבָאוֹת֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר אַתֶּ֨ם וּנְשֵׁיכֶ֜ם וַתְּדַבֵּ֣רְנָה בְּפִיכֶם֮ וּבִידֵיכֶ֣ם מִלֵּאתֶ֣ם ׀ לֵאמֹר֒ עָשֹׂ֨ה נַעֲשֶׂ֜ה אֶת־נְדָרֵ֗ינוּ אֲשֶׁ֤ר נָדַ֙רְנוּ֙ לְקַטֵּר֙ לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַ֔יִם וּלְהַסֵּ֥ךְ לָ֖הּ נְסָכִ֑ים הָקֵ֤ים תָּקִ֙ימְנָה֙ אֶת־נִדְרֵיכֶ֔ם וְעָשֹׂ֥ה תַעֲשֶׂ֖ינָה אֶת־נִדְרֵיכֶֽם׃ כו לָכֵן֙ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֔ה כָּל־יְהוּדָ֕ה הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הִנְנִ֨י נִשְׁבַּ֜עְתִּי בִּשְׁמִ֤י הַגָּדוֹל֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אִם־יִהְיֶה֩ ע֨וֹד שְׁמִ֜י נִקְרָ֣א ׀ בְּפִ֣י ׀ כָּל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה אֹמֵ֛ר חַי־אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כז הִנְנִ֨י שֹׁקֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם לְרָעָ֖ה וְלֹ֣א לְטוֹבָ֑ה וְתַמּוּ֩ כָל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה אֲשֶׁ֧ר בְּאֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם בַּחֶ֥רֶב וּבָרָעָ֖ב עַד־כְּלוֹתָֽם׃ כח וּפְלִיטֵ֨י חֶ֜רֶב יְשֻׁב֨וּן מִן־אֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם אֶ֥רֶץ יְהוּדָ֖ה מְתֵ֣י מִסְפָּ֑ר וְֽיָדְע֞וּ כָּל־שְׁאֵרִ֣ית יְהוּדָ֗ה הַבָּאִ֤ים לְאֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם דְּבַר־מִ֥י יָק֖וּם מִמֶּ֥נִּי וּמֵהֶֽם׃ כט וְזֹאת־לָכֶ֤ם הָאוֹת֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה כִּֽי־פֹקֵ֥ד אֲנִ֛י עֲלֵיכֶ֖ם בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי֩ ק֨וֹם יָק֧וּמוּ דְבָרַ֛י עֲלֵיכֶ֖ם לְרָעָֽה׃ ל כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִ֣י נֹ֠תֵן אֶת־פַּרְעֹ֨ה חָפְרַ֤ע מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ בְּיַ֣ד אֹֽיְבָ֔יו וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשׁ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֜תִּי אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה בְּיַ֨ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֹיְב֖וֹ וּמְבַקֵּ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
ומפני שדעתם לבוא למצרים כדי לעבוד שם ע"ז כמצריים עצמם לכן באתהו הנבואה ע"ז לומר לשארית יהודה בשם ה', (ב) אתם ראיתם את כל הרעה אשר הבאתי על ירושלם וערי יהודה שהיום הזה הם חרבים מאין יושב בהם, (ג) וידעתם שכל הרעה הזאת באה עליהם מפני רעתם אשר עשו להכעיסני ללכת לקטר לאלקים אחרים, (ד) ועם היות שהתריתי בהם ע"י נביאי השכם ושלוח שלא יעשו התועבה ההיא אשר שנאתי (ה) לא שמעו ולא הטו את אזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר, (ו) ולכן היה חרבנם כאשר ראיתם, (ז) ועתה איך לא לקחתם מוסר שבחרתם להכרית איש ואשה תוך ערי יהודה ושלא יהיה לכם שארית בארצכם, (ח) ולא תאמרו שאתם עושים זה מפחד הכשדים אין הדבר כן אבל הוא להכעיסני במעשה ידיכם לקטר לאלקים אחרים בארץ מצרים ואין הענין כמו שחשבתם שבעשותכם זה שמה לא תענשו עליו כי באמת זה יהיה סבה למען הכרית אתכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה, (ט) האם שכחתם את רעות אבותיכם ומלכיכם ואת רעות נשיו של כל אחד מהמלכים ההם ואת רעתכם ואת רעות נשיכם אשר עשו ועשיתם בארץ יהודה ובחוצות ירושלם (י) באמת האנשים האלה לא דוכאו ר"ל לא הרגישו בעונש ולא היו עצמם דכאים בכל הרעות שעברו עליהם עד היום הזה כיון שלא הלכו בתורתי ובחקותי אשר נתתי לפניכם ולפני אבותיכם, (יא) ולכן כיון שלא תקחו מוסר הנני משים פני בכם להכרית את כל יהודה (יב) ואותם אשר שמו פניהם לבוא בארץ מצרים שם יתמו מקטנם ועד גדולם בחרב וברעב (יג) ויהיה בהם מה שהיה ביושבי ירושלם, (יד) באופן שלא יהיה שריד ופליט לשארית יהודה הבא אל ארץ מצרים, ואומרו ולשוב אל ארץ יהודה ענינו ואמנם מה שהם מנשאים את נפשם שאומרים שאח"ז ישובו אל ארץ יהודה לא יקום ולא יהיה כי הנה לשוב אל ארץ יהודה שהם מנשאים את נפשם לשוב לשבת שם לא ישובו כ"א הפלטים מחרב האויב:
פסוק טו:
ויענו את ירמיהו וגומר עד הדבר אשר דבר ירמיהו אל ברוך. סיפר הכתוב מעזות הפושעים משארית יהודה ומעזות נשיהם המחטיאות אותם שלא דיי שלא נתנו לב לדברי השם (טז) אבל בעזות פנים ומצח אשה זונה ענו את ירמיהו שהדבר אשר דבר בשם ה' לא ישמעו אליו ולא יקבלוהו, (יז) אבל בהפך כי עשה יעשו כל נדריהם אשר נדרו לקטר למלכת השמים, וחשבו המפרשים שמלכת השמים הוא שם נאמר לכל הכוכבים שהם מעשה השם ומלאכתו אשר ברא ושחסר האלף במלכת השמים, ומהם פירשו מלכת השמים על השמש שהוא הכוכב הגדול שבשמים, ואני כבר הודעתיך דעתי שהבעל שהיו עובדים היה כנגד השמש והוא הנקרא מולך כי הוא מלך על כל בני שחץ, והאשרה שהיו עובדים היתה כנגד הלבנה והיא גם כן הנקראת מלכת השמים כמו שיכנה הכתוב השמש בשם מולך כן כינה הירח בשם מלכת השמים, וכמו שכינה השמש בשם בעל להיותו בערך הלבנה כבעל הנותן מהודו וזיוו על אשתו ככה כינה את הירח בשם אשרה שהיא שם לנקבה כאילו היא נקבת השמש ואליו תשוקתו והוא ימשול בה, ואמרו הפושעים האלה שככל היוצא מפיהם יעשו לקטר לנסך למלכת השמים, ואמרו כאשר עשינו אנחנו ואבותינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם לרמוז לזמן אחז ומנשה ואמון וגם בימי יאשיהו, ועל הזמנים ההם אמרו ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו רוצה לומר ובימים ההם היינו שבעים וטובים לא ראינו רעות החרבן, (יח) אבל בימי יהויקים ויהויכין וצדקיהו שנחרבה ארצנו היה מפני שחדלנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים שמפני הנביאים חדלנו מזה ואז חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו, הנה א"כ לא היתה הרעה בעבור ההקטרה שעשינו אלא בעבור מה שלא עשינו ממנה ובזמן ההקטרה והניסוך כהוגן לא ראינו רעה כמו שהיה כאשר חדלנו ממנו. והותרה בזה השאלה החמשית:
פסוק יט:
והנה יראה שהנשים היו עיקר הדבורים האלה ולכן היו אומרות בתמיה וכי אנחנו מקטרים ומנסכים רוצה לומר התחשוב שאנחנו מזולת בעלינו עושות כל זה לא באמת כי לא עשינו מבלעדי אנשינו ובעלינו כוונים רוצה לומר מיני מאכלות לה רוצה לומר למלכת השמים להעציבה כי באמת ברשות הבעלים עשינו כל מה שעשינו, ומאמר להעציבה אמרו המפרשים שהוא כנוי וענינו לשמחה, ואינו נכון אבל אחשוב שהוא מלשון עצבים כי הצלמים יקראו עצבים כאלו אמר לעבדה בדרך צלם (כ) והנה ירמיהו השיב לאנשי' ולנשים כולם יחד, (כא) הלא אותה הקטרה אשר הקטרתם אתם ואבותיכם ומלכיכם בימים הראשונים אשר אמרתם שהיה טוב לכם אותם זכר ה' עתה ועלה על לבו, (כב) ולא האריך עוד אפו מפני רוע מעלליכם אשר עשיתם ובעבור זה היתה ארצכם חרבה כהיום הזה, (כג) מפני אותם ההקטרות ומה שחטאתם ולא שמעתם בקול ה', (כד) ואז ירמיהו באף ובחמה ובקצף גדול אמר אל כל העם והנשים שמעו דבר ה' כל יהודה אשר בארץ מצרים, (כה) ובעבור שהאנשים היו מתנצלים באמרם שהיו הדברים דברי נשים אבל שלא היתה כך כוונתם, וגם היו אומרים שהנשים היו אומרות כן מפני צרות לבבם אבל שלא היו עושות כן בפעל, לכן אמר הנביא אליהם כה אמר ה' צבאות אלקי ישראל אתם ונשיכם רוצה לומר אל תאמרו שהדברים האלה הם דברי הנשים ולא דבריכם כי בוחן לבות וכליות יודע שאתם ונשיכם רוצה לומר כולכם באגודה אחת ולב אחד בדבר הזה, ותדברנה בפיכם ואם המה דברו באמת בפיכם דברו כי מהסכמתכם דברו כל זה, ולכן עם היות שהמה היו המדברות כל זה אתם בידכם מלאתם ועשיתם בפעל מה שהמה דברו מהנדרים שנדרתם לקטר ולנסך, וכן ידעתי שהקים תקימנה רוצה לומר שלא דברו זה בחמה ובקצף אבל לא שיעשוהו בפעל כי הקים תקימנה הנשים האלה את נדריכם והוא בקיטור ובניסוך למלכת השמים.
פסוק כו:
ומפני זה מעיד אני עליכם כאילו כבר עשיתם אותו בפעל והוא אומרו בשם ה' הנה נשבעתי בשמי הגדול אם יהיה עוד שמי נקרא בפי כל איש יהודה בכל ארץ מצרים שיאמר וישבע חי ה', (כז) לפי אני אהיה שוקד עליהם לרעה עד שיתמו בחרב וברעב בארץ מצרים כי כיון שלא שמעו בקול ה' ובחרו להם לעבוד אלהים אחרים אין ראוי שיהיה שמי נקרא עליהם ולא נמצא בפיהם, ולפי שלא ילמדו מן הכללות לחשוב שכולם יכלו בהחלט מבלי השאיר להם שריד אמר (כח) ופליטי חרב ישובון מארץ מצרים על ארץ יהודה אבל יהיו מתי מספר מעטים, וכבר אמרו חכמים ז"ל שהיו אלה ירמיהו וברוך וצדיקים אחרים מעטים שהיו ביניהם, ואז ידעו כל שארית יהודה הבאים אל ארץ מצרים דבר מי יקום ממני ירמיהו שאמרתי להם שלא ילכו שמה, או מהם שאמרו ששקר דברתי בשם ה', ואפשר לומר שהיה המאמר הזה מהשם יתברך דבר מי יקום ממני שדברתי לירמיהו שבמצרים ישיגם הרעב והחרב, או מהם שאמרו שישבו במצרים בטח מבלי מלחמה וישבעו לחם, (כט) ונתן הנביא להם אות והוא מביאת נבוכד נצר על מצרים כי כשתראו בקרוב נבוכד נצר בא על פרעה כמו שנבאתי תדעו שיתקיימו גם כן שאר דברי בהיותכם כלים בחרב וברעב בתוך ארץ מצרים, (ל) וז"ש מיד בביאור האות ההוא כה אמר ה' הנני נותן את פרעה הפרע מלך מצרים ביד אויביו שהם הכשדיים וביד מבקשי נפשו והוא נבוכד נצר ועבדיו כאשר נתתי את צדקיהו בידו, והנה קראו פרעה הפרע לגנאי להגיד כי יהיה פרוע מלשון כי פרעו אהרן (שמות לב, כה) והוא על דרך ויהי ער רע בעיני ה' (בראשית לח, ז) שנהפך שמו מער לרע כן נהפך שם פרעה להפרע: