אין כל
וּמִן־אָ֡ז חָדַ֜לְנוּ לְקַטֵּ֨ר לִמְלֶ֧כֶת הַשָּׁמַ֛יִם וְהַסֵּֽךְ־לָ֥הּ נְסָכִ֖ים חָסַ֣רְנוּ כֹ֑ל וּבַחֶ֥רֶב וּבָֽרָעָ֖ב תָּֽמְנוּ׃
(ירמיה מד יח)
מסביר הרב דסלר כי המלה כל, עולה למספר חמישים (כ=20, ל=30) לאמר כמו שישנם חמשים שערי קדושה יש לעומתם חמשים שערי טומאה. בעל התאוה אפילו יחסר לו קורטוב ממנה, נדמה לו כאלו נטלו ממנו את כל הנאותיו.
הרגשת הנשים המקטרות למלאכת השמים בפרקנו הייתה כאילו הכל נלקח מהם, כאילו כל חמשים השערים האמורים להשיג נלקחו מהם עד האחרון שבהם.
גם בחטא המתאווים במדבר טענו אנשי ערב רב: "נפשנו יבשה אין כל"(במדבר יא ו). כלומר לא נשאר לנו מאומה מכל תאוותינו.
עוד מצאנו תופעה זו אצל המן. כאשר הגיע לשיא גדולתו ואסתר הזמינה אותו למסיבה עמה ועם המלך, צריך היה להיות המאושר ביותר בעולם אמנם בשעה שספר לאשתו ולאוהביו דבר הזמנת אסתר התבטא במלים: "וכל זה איננו שוה לי"(אסתר ה יג).
וכן בדברי הנחש (סמל ליצר הרע) רואים זאת: "אף כי אמר ה' לא תאכלו מכל עץ הגן"(בראשית ג א) בעוד שהאיסור היה לא לאכול רק מעץ הדעת.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – במדבר'