היאך עבדו עבודה זרה
מדוע קשה לפרוש מעבודה זרה?
הרב אברהם גרודזינסקי, המנהל הרוחני של ישיבת סלבודקא, כותב (תורת אברהם עמ' 106) שיש קושי רב לאדם לפרוש מעבודה זרה. בימי קדם ראו עובדי עבודה זרה שיש לה כח רב. מנשה נגלה לרב אשי בחלום ואמר לו לוא חיית בדור שלי היית מרים את הגלימה ורץ אחר עבודה זרה, אני לא הרמתי את הגלימה ולא רצתי אחריה. מנשה הסביר לרב אשי כי היום, שיצר עבודה זרה התבטל, אין מסוגלים להבין מה היה כח האלילים בימי קדם.
בפרקנו (ירמיהו מד ב ואילך) פונה הנביא ירמיהו אל יהודי מצרים ומזכיר להם את גורל אנשי ירושלים ואת חורבן הבית שנגרם בגלל שעבדו עבודה זרה וקורא ליהודי מצרים לחדול מעבודה זרה. בפסוקים ט"ו - י"ח נאמר שאותם אנשים במצרים, שנשותיהם הקטירו לעבודה זרה, אמרו לירמיהו שאינם מוכנים לשמוע בקולו כי מאז הקטירו למלכת השמים ראו טובה ולא סבלו מחסור ומאז הפסיקו לקטר למלכות השמים סבלו ממחסור ונפגעו מרעה ומחרב. הניסיון לא לעבוד אלילים היה קשה והמציאות הוכיחה כאילו השפע היורד מלמעלה נפסק כאשר הפסיקו לקטר לגרמי השמים וירד בכמויות גדולות כאשר קטרו להם. גם בפרשת נביא השקר (דברים יג) רואים בעליל שהנביא המטיף לעבודה זרה מבסס את דבריו על אותות ומופתים בשמים ובארץ ובעזרתם מבקש לשכנע את העם לקבל את דבריו.
מהו נביא שקרי?
הרב דסלר (מכתב מאליהו ח"א עמ' 237-238) כותב: "אין יצר הרע אחיזת עיניים בלבד, אלא נברא הוא כמו שכתוב: בורא חושך... אמנם הוא נברא מבחינה עליונה, כי מלאך הוא, אבל הוא עבודה זרה, אל זר שיושב בלבו של אדם ויושב על מפתחי הלב שלא תיכנס בהם הקדושה... שמנהיגים מן השמים כרצון הסטרא אחרא (כוחות הרע), הנהגה שתגרום חילול, כמו שכתוב: 'צור ילדך תשי'(דברים לב יח), ואמרו חז"ל: מתישין כח של מעלה (כלומר האדם רואה כאילו כח הקב"ה חלש חס ושלום וכוחות הרע הם השולטים. לכן הרשעים מצליחים ויראי ה' נחותים והכל כדי לנסות את האדם), אז כל מה שיראה ויבחין האדם ילמדנו היפך האמת".
תופעה מעין זו ראינו בחטא העגל. בפרשת כי תשא נכתב: "כי זה משה איש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו"(שמות לב א). אומר רש"י: "כמין דמות משה הראה להם השטן שנושאים אותו באוויר רקיע השמים"(רש"י שמות לב א). מסביר הרב דסלר: "הראה ל...כלל ישראל כמראה נבואה והסיע את כולם להיות נביאי שקר". הרשב"ם (שם) אומר: "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך - וכי שוטים היו, שלא היו יודעים שעגל זה שנוצר היום לא העלם ממצרים? אלא כל עובדי אלילים יודעים שא-להינו שבשמים ברא את העולם, אך בזה היו טועים (שאמרו) שהתרפים יש בהם רוח טומאה, כמו הנביאים שיש בהם רוח הקודש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה כאילו היה מדבר ברוח הקודש של מעלה, ולכך אומרים אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך, כלומר רוח הקודש יש בו, וכאילו רוח הקודש הולך לפנינו, וכן לבן אמר: למה גנבת את אלוהי. ו(כדי) לנסות בו את ישראל נתן בו רוח הטומאה של כל מיני מכשפות ואוב וידעוני נתן בו כח להכחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות לדעת אם יהיו תמים לה' א-להיהם ולא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף ולא מאמין לאות ומופת של נביאי רוח הטומאה, כדכתיב: 'כי מנסה י-הוה אל-היכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את י-הוה". אם כן נביאי השקר לא היו זייפנים ולא שוטים אלא ראו נבואה שהיא שקר.
כלום אמונה ועבודה זרה דברים סותרים?
הרב אברהם גרודזינסקי (תורת אברהם עמ' 152) שואל על דברי הטור (אורח חיים סימן תל) האומר: "שבת שלפני פסח קורין אותו שבת הגדול לפי שנעשה בו נס גדול, שפסח מצרים מקחו בעשור... ועשור בחודש היה שבת... והיו שיניהם (של המצרים) קהות על ששוחטין את אלוהיהן". הרי המצרים הודו במציאות הבורא, שכן פרעה הבין שרק הקב"ה יכול להסיר ממנו את המכות וביקש ממשה שיתפלל לה' שיסיר ממנו את המכות, וכיצד אפוא במכת בכורות אמרו המצרים על הכבשים שהם אלוהיהם? מכאן מסיק הרב "כי אמונה ושלילת עבודה זרה שתי מדרגות הן". בני דור אנוש חשבו שרצון ה' לגדל ולכבד את גרמי השמים ועיקר הציווי בעבודה זרה "שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא הא-להים והוא עובד הנברא על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה הרי זה עובד עבודה זרה" (משנה תורה הל' ע"ז פ"ב ה"א). מכאן שלאנשי דור אנוש לא היה חסרון באמונה אלא טעות בהבנה של כבוד שמים, לפיכך "יתכן והאדם יהא מאמין גדול ויעלה בעבודה של חיזוק אמונה יום יום, ויחד עם זה לא יניח מלעבוד את עבודה זרה שלו, בסיבת טעות אחת בהבנת העניינים". אם האדם לא הגיע לשלמות האמונה עד תכליתה יש בו עדיין נטייה לעבודה זרה.
כיצד ירבעם ומנשה עבדו עבודה זרה?
הרב אברהם גרודזינסקי ממשיך ואומר כי הנטייה לעבודה זרה אפשר למצוא גם באנשים גדולים. חז"ל אומרים (שבת קלט.; יומא ט:) על אנשי בית ראשון שהיו רשעים (עובדי ע"ז) "אלא שתלו ביטחונם במי שאמר והיה העולם" כיצד יתכן שהיו תולים ביטחונם בקב"ה ועבדו עבודה זרה? מסביר הרב כי פירוש עבודה זרה הוא הכנעה לכח זר, כמו בימי דור אנוש שכוונת אנשי הדור הייתה לשבח את השמים המשמשים לפני ה'. כאשר מוצא האדם מעלה בנבראים וזה גורם לו להיכנע לאותו נברא זוהי עבודה זרה למרות שמאמין בה' ומודה בגדולתו. כידוע יכול האדם להגיע להכרה בגדלות ה' על ידי התבוננות בטבע ובפרט בגרמי השמים ותפקודם הקבוע והמדויק. הנביא ישעיהו אומר: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"(ישעיהו מ כו). דוד המלך אומר "ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבור"(תהלים קמח ו). אם כן, ההתבוננות במערכת הכוכבים ובתפקודה הנפלא מביאה את האדם לאמונה בקב"ה. הרמב"ם כותב: "והיאך היא הדרך לאהבתו וליראתו (של הקב"ה)? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול... כמו שאמר דוד 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת, מה אנוש כי תזכרנו' "(משנה תורה הל' יסודי התורה פ"ב ה"ב). ההתבוננות בממלכת השמים חייבת להביא את האדם לידי אמונה בקב"ה בלבד, וחייב האדם להיזהר שלא תביאהו הכרת הנבראים לידי הכנעה להם, כי אז יכשל בעבודה זרה. צריך לשבח את הבריאה וכל אשר בה ולהלל את הקב"ה שברא את הנבראים, וסידר אותם במקומם כרצונו וכפי שאנו אומרים (בתפלת ערבית): "ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו", ולא לשבח את הנבראים ולהכנע להם. הבחנה דקה זו יכול להטעות גם מאמין גדול, לחשוב כי אין זה גרעון באמונה בקב"ה, אלא הפלגה בהכרת המעלות שבנבראים. כך ירבעם ומנשה שהיו גדולים בתורה וגבוהים בדרגותיהם הבינו שיש להם לשבח ולהעריך את הנבראים משום שהם נהנים מאורם ומשאר התכונות שהטביע בהם הבורא. אף המצרים שנהנו מהכבשים, שתו את חלבם, התחממו בגיזותיהם חשבו להכיר להם טובה וכפי גודל הערכת הנבראים כן גדלה טעותם וסטו מרצון ה' למרות שהאמינו בו באמונה שלמה. גם בימי בית ראשון היה כך; האנשים האמינו בה', ומאידך העריכו מאד את ממלכת השמים על תרומתה הגדולה לאדם וכך תלו ביטחונם בקב"ה וגם עבדו עבודה זרה.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – בראשית'