מדרש נפלא על הפרק
הקדמה
היום יום תשעה באב (כך היה במחזור הראשון). ביום זה לומדים רק בדברים עצובים, ובדברים הקשורים לחורבן (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנד סעיף א). בין הדברים המותרים בלימוד נמצא ספר ירמיהו (שם). מדוע?
התשובה פשוטה מאד: ספר ירמיהו ברובו בגדול עוסק בנבואות תוכחה שניבא ירמיהו לדורות האחרונים לפני חורבן בית המקדש הראשון, שיחזרו בהם ממעשיהם הרעים. הן בעבירות שבין אדם למקום, כעבודה זרה וחילול שבת, והן בעבירות שבין אדם לחברו, כשפיכות דמים וגניבה והטית הדין. וכן על גילוי עריות, שיש בה צד של בין אדם לחברו, ויש בה צד של בין אדם למקום.
נוסף על כך ניבא ירמיהו נבואות פורענות על חורבן בית המקדש, ועל מותם של רבים מבני ישראל בחרב וברעב ובדבר, וכן על נפילתם של רבים מבני ישראל בשבי. ותיאר את התקיימות הנבואות הללו.
פרקנו, פרק ל"א, הוא מהפרקים העוסקים בגאולה ובנחמה, ולכן יש לדלג עליו בתשעה באב (שם). אבל על חלק מהפסוקים שבו ישנו מדרש נפלא בעוצמתו, במדרש איכה, שגם הוא מהדברים שמותר ללמוד בתשעה באב (שם סעיף ב), ולרגל תשעה באב נביאנו כאן, כאשר הוא מסודר בצורה שמקילה על הבנתו.
המדרש באיכה רבה
כך נאמר במדרש איכה רבה בפתיחתא כ"ד:
אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שחרב בית המקדש בא אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, בוכה וממרט זקנו, ותולש שערות ראשו, ומכה את פניו, וקורע את בגדיו, ואפר על ראשו, והיה מהלך בבית המקדש, וסופד וצועק.
דברי אברהם אבינו לקב"ה
אמר לפני הקדוש ברוך הוא: מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון, שבאתי לידי בושה וכלימה זאת? כיון שראוהו מלאכי השרת, אף הם קשרו הספד שורות שורות...
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה הגלית את בני, ומסרתן בידי האומות והרגום בכל מיתות משונות, והחרבת את בית המקדש, מקום שהעליתי את יצחק בני עולה לפניך?
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו ועברו על כל התורה, ועל כ"ב אותיות שבה...
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתך?
אמר לו: תבא תורה ותעיד בהם בישראל.
מיד באה תורה להעיד בהן.
דברי אברהם אבינו לתורה
אמר לה אברהם: בתי, את באה להעיד בהן בישראל שעברו על מצוותיך ואין לך בשת פנים מפני?! זכרי יום שהחזירך הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך, עד שבאו בני להר סיני וקבלו אותם וכבדוך, ועכשיו את באה להעיד בהם ביום צרתם?!
כיון ששמעה תורה כך, עמדה לצד אחד, ולא העידה בהן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: יבאו עשרים ושתים אותיות ויעידו בהן בישראל.
מיד באו עשרים ושתים אותיות.
באה אל"ף להעיד בישראל שעברו על התורה.
דברי אברהם אבינו לאותיות
אמר לה אברהם: אל"ף, את ראש לכל האותיות, ובאת להעיד בישראל ביום צרתם?! זכרי יום שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ופתח בך: 'אנכי ד' אלקיך' (שמות כ), ולא קבלוך אומה ולשון, אלא בני. ואת באת להעיד בבני?!
מיד עמדה אל"ף לצד אחד, ולא העידה בהן.
באתה בי"ת להעיד בהם בישראל.
ואמר לה אברהם: בתי, את באת להעיד על בני שהם זריזין בחמשה חומשי תורה שאת בראש התורה, הדא הוא דכתיב: 'בראשית ברא אלקים' (בראשית א).
מיד עמדה בי"ת לצד אחד, ולא העידה כלום.
באתה גימ"ל להעיד בישראל.
אמר לה אברהם: גימ"ל, את באת להעיד בבני שעברו על התורה?! כלום יש אומה שמקיימת מצות ציצית שאת נתונה בראש אלא בני, הדא הוא דכתיב: 'גדילים תעשה לך' (דברים כב)!
מיד עמדה גימ"ל לצד אחד, ולא העידה כלום.
וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם, נתביישו ועמדו בעצמן, ולא העידו בישראל.
דברי אברהם אבינו לקב"ה
מיד פתח אברהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: רבונו של עולם, למאה שנה נתת לי בן, וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים, אמרת לי: 'העלהו עולה לפני'. ונעשיתי עליו כאכזרי, ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?!
דברי יצחק אבינו לקב"ה
פתח יצחק ואמר: רבונו של עולם, כשאמר לי אבא: 'אלקים יראה לו השה לעולה בני' (בראשית כב), לא עכבתי על דבריך, ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח, ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?!
דברי יעקב אבינו לקב"ה
פתח יעקב ואמר: רבונו של עולם, לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן, וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני, ומסרתי עצמי למיתה עליהם, ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה. לאחר שגדלתים כאפרוחים של תרנגולים, וסבלתי עליהם צער גידול בנים, כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם, ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני?!
דברי משה רבנו לקב"ה
פתח משה ואמר: רבונו של עולם, לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה, ורצתי לפניהם כסוס במדבר, וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי: 'במדבר יפלו עצמותי'. ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם, זהו המשל שאומרים בני אדם: מטוב אדוני - לא טוב לי, ומרעתו - רע לי.
דברי משה רבנו לירמיהו הנביא, לבני ישראל ולאבותינו
באותה שעה אמר משה לירמיה: לך לפני, שאלך ואביאם ואראה מי מניח ידו עליהם.
אמר לו ירמיה: אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים.
אמר לו: אף על פי כן.
מיד הלך משה וירמיה לפניו, עד שהגיעו לנהרות בבל. ראוהו למשה, ואמרו זה לזה: 'בא בן עמרם מקברו לפדותנו מיד צרינו'.
יצתה בת קול ואמרה: 'גזירה היא מלפני'.
מיד אמר להם משה: 'בני, להחזיר אתכם אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה. אלא המקום יחזיר אתכם במהרה', והניח אותם.
באותה שעה הרימו קולם בבכיה גדולה, עד שעלתה בכייתם למרום, הדא הוא דכתיב: 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו' (תהלים קלז).
כיון שבא משה אצל אבות העולם, אמרו לו: 'מה עשו האויבים בבנינו'?
אמר להם: 'מהם הרגו, ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם, ומהם אסורים בכבלי ברזל, ומהם נפשטים ערומים, ומהם מתו בדרך ונבלתם לעוף השמים ולבהמת הארץ, ומהם מושלכים לחמה, רעבים וצמאים'.
מיד פתחו כלם ובכו וקוננו בקינות: 'ווי על מה שהגיע לבנינו, איך הייתם כיתומים בלא אב, איך שכבתם בצהריים ובקיץ בלא לבוש ובלא כסות, איך הלכתם בהרים ובסלעים בלא מנעלים ובלא סנדלים, איך היו ידיכם קשורות לאחוריכם'...
רשעתם של הכשדים
שוב פתח משה ואמר: 'שבאים, אל תהרגו את ישראל מיתות אכזריות... ואל תהרגו בן בפני אביו, ובת בפני אמה, שיבוא זמן שבו ד' ידרוש מכם דין חשבון'.
והכשדים הרשעים לא עשו כן, אלא היו מושיבים את הבן בידי אמו, ואומרים לאביו: 'קום שחט אותו'...
דברי משה רבנו לקב"ה
ועוד אמר לפניו: רבונו של עולם, כתבת בתורתך: 'ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' (ויקרא כב), והלא כבר הרגו בנים ואמותיהם כמה וכמה ואתה שותק!
דברי רחל אמנו לקב"ה
באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא, ואמרה: 'רבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים. וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי, בשביל אחותי. והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה. והודעתי לבעלי, ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני. ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל. ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי, והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה.
ומה אני, שאני בשר ודם עפר ואפר, לא קנאתי לצרה שלי, ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים, רחמן, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש, והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם.
מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן. הדא הוא דכתיב: 'כה אמר ד': קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם, על בניה כי איננו' (ירמיה לא, יד). וכתיב: 'כה אמר ד': מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ד' ושבו מארץ אויב' (שם, טו). וכתיב: 'ויש תקוה לאחריתך נאם ד', ושבו בנים לגבולם' (שם, טז).