קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה
את רוממות נבואת הנחמה הנפלאה המתארת את שיבת ציון, ואת קיבוץ הגלויות לתוכה, קוטע קול הנשמע ברמה ומפלח את קולות השמחה והצהלה: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו"(ירמיה לא יד).
בכי רחל משתלב בבכיים של השבים לציון כפי שתואר ע"י הנביא לפני כן, "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם"(ירמיה לא ח), אולם בכיה שונה: רחל ממררת בבכי על הגלות מציון, ואילו העם מזיל דמעות גיל על השיבה לציון, " 'בבכי' -על ידי תפילה ותשובה"(רש"י), "בכי של שמחה... מרוב שמחה שיבואו לארצם יבכו, כי זה כמה שנים גלו ממנה"(רד"ק).
אולם המלבי"ם לא פירש כן. " 'בבכי יבואו' - יהיו דומים כבן הבוכה לפני אביו ומתחנן לפניו שיוליך אותו לבית אביו אחרי שנגרש מביתו על חטאו". לפירוש זה בכיה של רחל תואם לבכיים של השבים; שניהם ממררים על הגלות מארץ הקודש, מ'ביתו של האב'. מכל האימהות כולן מיוחדת היא רחל בזיקתה להגנת בניה הגולים מהארץ, ובתפילותיה למען שובם אליה. על דברי יעקב ליוסף בטרם מותו "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם"(בראשית מח ז) מביא רש"י: "ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי. אבל דע לך, שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזרדאן ו[י]היו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קול ברמה נשמע... והקב"ה משיבה, יש שכר לפעולתך.... ושבו בנים לגבולם" (המקור בפסיקתא רבתי פרק ג'. ועיין בהערות הרב שעוועל לרש"י כאן).
למדרש זה יש השלכה לפירוש הביטוי "קול ברמה נשמע" שבפרקנו: האם "ברמה" הוא תיאור אופן או תיאור מקום? רש"י בעקבות התרגום פירש "ברום עלמא", וכן במצודת ציון "בשמים הרמים" - משמע תיאור אופן: כיצד נשמע קולה של רחל? קול רם שנישא למרחוק. אולם הרד"ק פירש "...ברמה - בגבעה רמה להשמיע הקול למרחוק", לפירושו יש כאן שילוב של תיאור אופן ותיאור מקום. הקול נישא ברמה, כיוון שהושמע מעל רמה [=גבעה]. ובדעת מקרא הוסיף: "ואחז הכתוב לשון 'ברמה' כי בעיר הרמה אשר בארץ בנימין היה המרכז, שממנה יצאו הגולים אחר החורבן כמו שכתוב על ירמיהו: "אחר שילח אותו נבוזרדאן רב טבחים מן הרמה"(ירמיהו מ א).
הערה זו מביאה אותנו לסוגיה שנזכיר כאן רק את ראשי פרקיה, היא השאלה היכן נקברה רחל: אם "ברמה" שבפסוקנו, הוא היישוב המפורסם רמה, הרי שרחל נקברה בארץ בנימין צפונית לירושלים. כך עולה גם מדברי שמואל אל שאול בעת הכתרתו: "בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימין"(שמואל א י ב). וכן מסתבר גם מבחינה גיאוגרפית, שגולי הארץ יצאו לכיוון צפון ואין להניח שהדרך צפונה עברה דרומית לירושלים. הסבר זה עומד בסתירה למקובל שקבר רחל נמצא בקרבת בית לחם דרומית לירושלים: "ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם"(בראשית מח ז), ברם בית לחם שוכנת בנחלת יהודה ולא בנחלת בנימין. המזהים את קבר רחל עם האתר הידוע בבית לחם, מסבירים ש"ברמה" שבפסוקנו אינה מתארת. מקום גיאוגרפי אלא את עוצמת הבכי של רחל (ועיין עוד דעת מקרא שמואל א י ב והערה 55 שם).
יש להדגיש שהקשר בין רחל לארץ ישראל הוא משמעותי ביותר. ניתן לומר ש"עקידה" והקרבה ממשית של האבות והאימהות יושמה למעשה רק על ידי רחל בעבור קדושת הארץ. אברהם הושלך לכבשן האש אבל ניצל מהאש. יצחק כמעט הוקרב לעולה, אבל ברגע האחרון התברר שהעקידה הייתה רק ניסיון; אמנם שרה מתה בעקבות עקידת יצחק (תרגום בראשית כג ב ורש"י שם), אבל אין לומר שהיא עקדה את עצמה. ברם בשלושה אירועים נקשר מותה של רחל לחיבת ארץ ישראל וקדושתה - ובאחרון שבהם יש משום "עקידה" בהכרה וברצון: האירוע הראשון נזכר במדרש, השני ברמב"ן והשלישי בזוהר.
"ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך... וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו... ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נוכריות נחשבנו לו כי מכרנו... ועתה כל אשר אמר א-להים אליך עשה"(בראשית לא ג-טז). בדין הוא שתקדים רחל ללאה, שהרי גם יעקב הקדימה בקריאתו. הביטוי "כי מכרנו" מכוון יותר לרחל מאשר ללאה כי היא הייתה הנעשקת. רחל גם הייתה עיקרו של בית ואותה אהב יעקב מכל. ואף על פי כן דורשים חז"ל " 'ותען רחל ולאה' - למה מתה רחל תחילה? ר' יודן אמר שדברה בפני אחותה. אמר לו ר' יוסי, ראית מימיך אדם קורא ראובן, ושמעון עונה אותו?. והלא לרחל קרא תחילה והיא ענתה אותו"(בראשית רבה עד ג. המדרש עצמו אינו מגיב לשאלת ר' יוסי, אולם בפירוש עץ יוסף הסביר את דעת רב יודן: "ואף שבקריאה גם כן רחל קודמת, עם כל זה הייתה ראויה לחלוק כבוד ללאה שהיא גדולה ממנה"). ולמרות שר' יוסי נימוקו עמו, סובר ר' יודן שלהיטותה של רחל להשיב את יעקב לארץ ישראל קלקלה את השורה וגרמה למותה בטרם עת (רחל מתה בת שלושים ושש שנה ע"פ סדר עולם רבה ב, מובא באישי התנ"ך עמ' שפט).
האירוע השני: לאור דברי הגמרא ש"קיים אברהם כל התורה כולה"(יומא כח:) מעיר הרמב"ן: "אם כן היאך הקים יעקב מצבה ונשא שתי אחיות... והיאך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אבינו על עצמו... והנראה אלי... ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה. ושמירתו אותה הייתה בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ בלבד נשא שתי אחיות וכן עמרם כי המצוות משפט א-להי הארץ הם"(בראשית כו, ה). ומדוע מתה רחל ולא לאה? מסביר הרמב"ן: "והשם לו לבד נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם לארץ... והיא הייתה נישאת באיסור האחווה ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל"(ויקרא יח כה).
מתברר, לפי דברי הרמב"ן, שכאשר מסרה רחל את הסימנים ללאה היא חרצה בזאת גם את גורל חייה. כך, ורק כך, נהייתה היא "הנישאת באסור אחווה", פירוש, שנישאה ליעקב כשאחותה הייתה נשואה לו, ולכן כשהגיעו לארץ ישראל, מקום בו הקפידו האבות על קיום מצוות התורה, היה עליה למות! חייה של רחל הוקרבו על מזבח קיום המצוות יחד עם הסימנים שניתנו לאחותה כדי שלא תבוש.
האירוע השלישי: " 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי'(בראשית ל ב) - מה ראתה לומר 'ואם אין מתה אנוכי'? - אלא שנתנבאה שהיא מתה במהרה, ואמרה תן לי בנים עד שלא אמות"(אגדת בראשית, נב). ובזוהר נאמר " 'ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך'(בראשית לא ג) - מאי 'ואהיה עמך'? - אלא אמר לו הקב"ה עד עתה הייתה רחל עקרת הבית עמך. מכאן ואילך אני אהיה עמך ואקח את הבית עמך בשנים עשר שבטים. וזה שכתוב 'ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל'(בראשית מח ז) - עלי ובשבילי היה הדבר שרחל נדחית, שבאה השכינה ולקחה את הבית בשבילי לשכון עמי". "ויעקב יודע היה בסוד החכמה כשיושלמו שנים עשר שבטים, השכינה תתקשט ותתקשר בהם, ורחל תמות והשכינה תקבל הבית"(זוהר עם פירוש ותרגום הסולם ויצא אות רצג ואות רמז).
אם רחל נתנבאה 'שהיא מתה במהרה', כלום לא ידעה מה שידע יעקב, שמיתה זו מותנית בהשלמת מספר השבטים בארץ ישראל? ובכל זאת היא מקדימה את אחותה ומאיצה ביעקב לשוב במהרה לארץ הקודש... אל מותה! על כן מכל האימהות רק "רחל מבכה על בניה", ורק לה אומר ה' "כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם", לגבול שעליו מסרת את נפשך!