תפילת ירמיהו על אנשי ענתות
הקדמה
בפרקנו אנו מוצאים שאנשי ענתות רוצים להרוג את ירמיהו:
יח. ויאמרו: לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות, כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא. לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו.
פירש הרד"ק:
ויאמרו - אלה הם דברי ירמיהו שאמר כנגד הא-ל. כלומר: אני אוכיחם בדבריך והם אומרים איש לאחיו לכו ונחשבה על ירמיהו.
לכו - ענין זרוז, כמו: 'לכו נא אנסכה בשמחה', 'לכו נא ונוכחה', 'לכו ונכהו בלשון' והדומים להם.
מחשבות - רוצה לומר: מחשבות רעות להמיתו.
כי לא תאבד תורה מכהן - כלומר: מה אנו חסרים אם ימות. כי לא תאבד בעבור זה התורה, כי שאר הכהנים יודעים אותה. וכן יש אתנו חכמים בעלי עצה. וכן יש אתנו נביאים שיאמרו לנו דברי נבואה, ולא יהיו כמו זה שאינו מתנבא עלינו כי אם רע.
ונכהו - שנלשין עליו למלך בדברים רעים כדי שימיתהו.
ואל נקשיבה אל כל דבריו - כלומר: אל רבוי דבריו שאומר לנו אל נקשיבה.
בעקבות דברים אלו ירמיהו מתפלל אל ד' שיעניש את אנשי ענתות, ואומר עליהם דברים קשים ביותר:
יט. הקשיבה ד' אלי ושמע לקול יריבי.
כ. הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי, זְכֹר עָמְדי לפניך לדבר עליהם טובה, להשיב את חמתך מהם.
כא. לכן תן את בניהם לרעב, והגרם על ידי חרב, ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות, ואנשיהם יהיו הרגי מות, בחוריהם מֻכֵּי חרב במלחמה.
כב. תשמע זעקה מבתיהם, כי תביא עליהם גדוד פתאם, כי כרו שוחה ללכדני, ופחים טמנו לרגלי.
כג. ואתה ד' ידעת את כל עצתם עלי למָוֶת, אל תכפר על עונם, וחטאתם מלפניך אל תמחי, ויהיו מֻכשלים לפניך, בעת אפך עשה בהם.
א. הסבר ה"מצודת דוד" לפסוק האחרון
על הפסוק האחרון כתב ה"מצודת דוד":
עלי למות - אשר המה עלי להמיתני.
אל תמחי - אל תמחוק חטאתם מלפניך, כי יהיו כתובים לזכרון, למען יקבלו גמול.
ויהיו וכו' - אף בעת ילכו לפניך בדרך מצוותיך, יבוא להם מכשול, למען לא יוכלו לעשות כתקנה.
בעת אפך - בזמן שאתה כעוס אז עשה בהם נקם למען יהיה מרבה להכיל.
ב. הסבר הגמרא למלים "ויהיו מכשלים לפניך, בעת אפך עשה בהם"
בגמרא במסכת בבא קמא (דף טז עמוד ב) נאמר:
דרש רבא: מאי דכתיב: 'ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם'?
אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליהן שכר.
יש לשאול: היכן מצא רבא רמז בפסוק לצדקה דווקא?
1. הסבר התוספות
כתבו על כך התוספות שם: "לפניך זו צדקה - שנאמר: 'והלך לפניך צדקך' (ישעיה נח, ח)".
לפי התוספות כיון שיש פסוק שבו כתוב: "והלך לפניך צדקך", ובו צמודה המלה "לפניך" לצדקה, למד רבא שגם בפסוקנו, שבו כתובה המלה "לפניך", הכוונה לצדקה.
2. הסבר המהרש"א
הסבר אחר כתב המהרש"א שם:
עיין פירוש התוספות, ונראה לפרש עוד כמו שאמרו בפרק קמא בבבא בתרא (ט ע"ב) דבעושה צדקה כתיב: 'מתן בסתר יכפה אף' (משלי כא, יד), ועל כן ביקש ירמיה שיהיו מוכשלים בעת האף, בנתינתן הצדקה לבני אדם שאינן מהוגנים, שלא יקבלו עליה שכר, ולא יכפה צדקה שלהן את האף.
לפי המהרש"א כיון שיש פסוק שבו כתוב: "מתן בסתר יכפה אף", למד רבא שגם בפסוקנו שבו כתובה המלה "אף" הכוונה לצדקה.
3. מדוע ביקש ירמיהו מד' שיכשיל את אנשי ענתות דווקא במצות צדקה?
יש לשאול: מדוע ביקש ירמיהו מד' שיכשיל את אנשי ענתות דווקא במצות צדקה?
כתב על כך החיד"א בפירושו "חומת אנך" לפסוקנו:
ורבותינו ז"ל בפרק קמא דבבא בתרא (ט ע"ב) אמרו: דרש רבא: 'ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם' - הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים, כדי שלא יקבלו שכר עליהם.
ואפשר במה שאמרו ז"ל דצדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים, והשתא ירמיה הנביא עליו השלום, שרצה שתפגע בהם מדת הדין, חש שאם יעשו צדקה - היא תהפוך את מדת הדין למדת הרחמים, ולא עשה כלום. לכן אמר שאם יעשו צדקה - יעשו עם בני אדם שאינם מהוגנים, וכמאן דליתא דמיא, ובבוא עת חרון אף יפגע בהם, שאין כאן צדקה שמהפכת הדין לרחמים.
למדנו מכאן את גודל מצות הצדקה שמהפכת את מדת הדין למדת הרחמים!
יהי רצון שנלך תמיד בדרך ד', וד' יתנהג אתנו במדת הרחמים.