פסוק א:הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר׃
פסוק ב:קוּם וְיָרַדְתָּ אל בֵּית הַיּוֹצֵר, אומן היוצר כלי חרס מן החמר, וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת־דְּבָרָי. ההתבוננות במעשה היוצר תהיה הבסיס לדברי הנבואה.
פסוק ג:וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר, וְהִנֵּה־הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל־הָאָבְנָיִם, משטח אבן עגול שעליו מעצבים את הכלי תוך כדי סיבובו.
פסוק ד:לאחר שהיוצר התחיל לעצב כלי כלשהו – וְנִשְׁחַת, התקלקל הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר, באדמה שממנה הוא נעשה בְּיַד הַיּוֹצֵר, וְאז לש מחדש את החומר לעיסה גולמית, שָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר, כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת לפי טעמו.
פסוק ה:וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמוֹר׃
פסוק ו:הֲאם כַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא־אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם, לנהוג אִתכם בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם־ה'?! הִנֵּה, הרי כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן־אַתֶּם בְּיָדִי, בֵּית יִשְׂרָאֵל. אתם מעוצבים לפי רצוני. בידי להרוס צורה אחת ולעצב אחרת תחתיה. והנמשל:
פסוק ז:רֶגַע, בזמן קצר מאוד אֲדַבֵּר עַל־גּוֹי, אגזור על עַם וְעַל־מַמְלָכָה דברים קשים – לִנְתוֹשׁ, לעקור נטוע וְלִנְתוֹץ, לשבור וּלְהַאֲבִיד,
פסוק ח:וְכאשר שָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ, אותו גוי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו רעה – וְנִחַמְתִּי עַל, אחזור בי מן הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ, והפורענות שרציתי להביא עליו לא תבוא.
פסוק ט:וכן בצד ההפוך – רֶגַע אֲדַבֵּר ביני לבין עצמי עַל־גּוֹי וְעַל־מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ,
פסוק י:וְעָשָׂה העם ההוא את הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי – וְנִחַמְתִּי עַל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ.
פסוק יא:וְעַתָּה אֱמָר־נָא אֶל־אִישׁ יְהוּדָה וְעַל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה': הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר, מתכנן, עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה לא טובה בגלל חטאיכם. שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. אם תשנו אתם את דרככם אשנה גם אני את גזרתי.
פסוק יב:אלא ששומעי הנבואה חושבים כמעט ההיפך, וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ, ואמרו בייאושם: אל תצפה שנשתנה, כִּי־אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ, וְאִישׁ כפי שְׁרִרוּת לִבּוֹ־הָרָע נַעֲשֶׂה. הם כנראה אינם מאמינים שמעשיהם ישפיעו על השתלשלות המאורעות.
פסוק יג:לָכֵן, כֹּה אָמַר ה': שַׁאֲלוּ־נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה – שַׁעֲרֻרִת, שערורייה, נבלה עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, מעשים מגונים המוציאים לה שם רע.
פסוק יד:הֲאם יַעֲזֹב אדם כלשהו את המים הנובעים מִצּוּר שָׂדַי, מסלעים שבקרבת השדות, את מי שֶׁלֶג הלְבָנוֹן?! הרי המים מביאים חיים וברכה לשדות. האִם־יִנָּתְשׁוּ, ייעזבו מַיִם זָרִים, מנותקים ממגע יד אדם, או: זורמים קָרִים, מי שלגים, או: הבוקעים ממעמקי האדמה, נוֹזְלִים?!
פסוק טו:כִּי־שְׁכֵחֻנִי עַמִּי, לאלילי השָּׁוְא יְקַטֵּרוּ, מקריבים קרבנות. וַיַּכְשִׁלוּם האלילים בְּדַרְכֵיהֶם הרעות, לעזוב שְׁבִילֵי עוֹלָם, דרכים שהיו מתוקנות להם מאז ומקדם, כדי לָלֶכֶת בנְתִיבוֹת של דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה.
פסוק טז:ובסופו של דבר – לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה, לשממה לשְׁרִיקוֹת עוֹלָם, הכול ישרקו עליה מהשתאות. כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם, ישתומם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ בפליאה או בכאב.
פסוק יז:כְּרוּחַ־קָדִים, רוח מזרחית סוערת שהופכת את הנקרה בדרכה, כך אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב. עֹרֶף וְלֹא־פָנִים אֶרְאֵם, אראה רק את עורפם. כלומר הם יינגפו ויברחו בְּיוֹם אֵידָם, שברם. עד כאן דבריו הקשים של הנביא.
פסוק יח:וַיֹּאמְרוּ אנשים ביהודה: לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל־יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת, נתכנן לפעול כנגדו שהרי אין הוא חיוני לנו – כִּי לֹא־תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא. תמיד יהיו בקרבנו כהן שיְלמד תורה, חכם שיעניק עצה ונביא שידבר. ירמיהו אינו אלא מכשול ומטרד. לכן לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן, נלשין עליו לשלטונות, וְאַל־נַקְשִׁיבָה אֶל־כָּל־דְּבָרָיו, לא נשים לב אל דבריו המרובים.
פסוק יט:בעקבות מזימתם ירמיהו מתפלל: הַקְשִׁיבָה, ה', אֵלָי, וּשְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי. שים לב לדיבוריהם.
פסוק כ:הַיְשֻׁלַּם, האם ראוי לשלם תַּחַת־טוֹבָה רָעָה?! כִּי־כָרוּ, חפרו שׁוּחָה, בור לְנַפְשִׁי להפיל אותי בו ולהרגני. זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה. הם אינם יודעים זאת, אבל אתה זוכר כמה פעמים התפללתי לפניך בעבורם, לְהָשִׁיב אֶת־חֲמָתְךָ, כעסך מֵהֶם. ירמיהו הרבה להצטער בצער האומה והיה מבקש מה' שירחם על עמו ישראל, אבל העם שומעים רק את נבואותיו הקשות.
פסוק כא:לָכֵן תֵּן אֶת־בְּנֵיהֶם של רודפַי הרעים לָרָעָב, וְהַגִּרֵם, שפוך דמם עַל־יְדֵי־חֶרֶב, וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת, וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת ממחלות וכדומה, בַּחוּרֵיהֶם – מֻכֵּי־חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה,
פסוק כב:תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי־תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד אויבים פִּתְאֹם, כִּי־כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי וּפַחִים, מלכודות טָמְנוּ לְרַגְלָי.
פסוק כג:וְאַתָּה, ה', יָדַעְתָּ אֶת־כָּל־עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת. גלוי לפניך שאין כוונתם ללכוד אותי בלבד, אלא הם מתכננים להרוג אותי. אַל־תְּכַפֵּר עַל־עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל־תֶּמְחִי, תמחה, וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת אַפְּךָ, בשעת כעסך עֲשֵׂה בָהֶם נקמות כדי להציל אותי מידיהם. ירמיהו העומד מול אנשים המבקשים לאבדו, מקלל אותם ומבקש שצרתם תבוא עליהם קודם שיגשימו את תכניותיהם הזדוניות.
