פסוק א:ואמנם אומרו אח"ז (א) חטאת יהודה כתובה וגומר ענינו אצלי לספר גלות בני יהודה שהגוים אשר לא מבני ישראל המה יכירו וידעו יד ה' וגבורתו ויאמרו שאלהיהם הבל ואין בם מועיל, אמנם בני יהודה עם מרעיתו וצאן ידו של הקב"ה אינם עושים כן כי הם עובדים האלילים ומאמינים בהם וזהו סמיכות חטאת יהודה כתובה רוצה לומר כתובה היא בלבם בעט ברזל שהוא חזק מאד ובצפורן שמיר שמחוקק בחזקה רבה ואותה חטאת היא חקוקה על לוח לבם כי יאמינו בה' בכל לבבם ובכל נפשם, וגם במעשיהם שהיו עושים בפועל היתה חקוקה וזהו ולקרנות מזבחותיכם, ולמ"ד ולקרנות תשמש במקום בי"ת, ואמר לבם בלשון נסתר ומזבחותיכם בלשון נוכח כי כן דרך המקרא אף כי לנביאים שלא נשלתמו בלשונם וכתבם כמו שהיה ירמיהו, וכפי מה שבארתי בהקדמת זה הפירוש, ומדרש אגדה בעט ברזל על ידי ירמיהו שנקרא עמוד ברזל ובצפורן שמיר על ידי יחזקאל שנאמר לו כשמיר חזק מצור נתתי מצחך (יחזקאל ג, ט), ואמר שהיו כל כך העבודות ההם אשר על מזבחותיהם אהובות אצלם כי היו זוכרים אותם כמו שיזכרו בניהם האהובים מאד וזהו שאמר (ב) כזכור בניהם מזבחותם רוצה לומר כמו שהיו זוכרים את בניהם כן היו זוכרים מזבחותם, ועוד הודיע מתועבותיהם שהיו אשריהם על עץ רענן ועל הגבעות הגבוהות ששם היו עובדים אותם. והדחיק ה"ר דוד קמחי שיחזור על עץ רענן לאשרות באומרו שהעץ עצמו היתה האשרה, ואין הענין כן אלא שהיו שמים על העץ צורת הירח שהיא היתה האשרה, וי"ת על עץ רענן תחת כל עץ רענן. ובעבור שהיו ישראל עובדים פסיליהם על ההרים לכן קראו (ג) הררי בשדה כלומר אתה העובד בהרים תדע לך שחילך ואוצרותיך לבז אתן בידי האויבים שישללו אותם. ורש"י פירש הררי על ירושלם היושבת בהר וכל סביבותיה מישור, ואומרו במותיך בחטאת בכל גבוליך פירש ה"ר דוד קמחי שהוא הפוך כאילו אמר בחטאת במותיך שהם בכל גבולך, ויותר נכון לפרש כפשוטו במותיך בחטאת רוצה לומר הבמות שלך אינם לגבוה אבל הם כולם כחטאת ופשע בכל גבולך כי היו מקריבים עליהם לע"ז ולא לאלוה וכו', (ד) ולכן ושמטתה ובך וכו' רוצה לומר אם אתה לא שמרת מצות השמיטה בארץ אשר נתתי לך הנה אז כשתלך בגלות תשמוט כל הארץ וגם אתה תשמוט ממנה, וזהו ושמטתה ובך מנחלתך רוצה לומר ושמטת מנחלתך אשר נתתי לך ובך גם כן תהיה השמיטה מהש"י ומעבודתו כי לא תעבוד אליו. ורש"י פירש ובך אנקם מנחלתך אשר נתתי לך שלא תשב עוד עליה. אבל בהפך שתעבוד את אויבך בארץ אשר לא ידעת וזה כולו לפי שאש קדחתם ובערתם באפי עד עולם תוקד, ואם תאמרו שיעזור אתכם מצרים ולא תעבדו את אויביכם (ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו רוצה לומר כל כחו ותקותו ישים בבשר ודם ומה' יסור לבו כי אם לא יסור לבו מה' לא יהיה ארור בבטחו באדם אבל כאשר מה' יסור לבו ארור יהיה. ואפשר לפרש ומן ה' יסור לבו שהוא ייעוד רוצה לומר כי אם יבטח באדם בהכרח אותו בטחון יביאהו לסור לבו מה'.
פסוק ו:והיה האיש ההוא כערער בערבה והערער הוא הקוץ הנולד יחידי בארץ יבשה והוא מלשון ערירים ימותו (ויקרא כ, כ) וזהו כערער בערבה שהוא במקום היבש מבלי מים, ולא יראה כי יבא טוב שהוא המטר ושכן חררים במדבר וחררים הוא מלשון שריפה ודליקה מרוב החמימות מגזרת ועצמי חרה מני חורב (איוב ל, ל) והוא אומרו עוד במלות שונות ארץ מלחה ולא תשב, (ז) אבל הבוטח בהשם אף על פי שיהיה גבר גבור וחזק ישים באלקיו כל בטחונו יהיה ברוך ומבורך, ואפשר לפרש והיה ה' מבטחו שהוא ייעוד יאמר ברוך הגבר אשר יבטח בהשם ואם כה יעשה יהיה ה' מבטחו ר"ל שהוא יבטיחיהו ויוציאהו מכל צרה.
פסוק ח:והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו שמפני הלחות ההוא לא יראה כי יבא חום כלומר לא יתפעל מהחום באופן שיהיה עלהו רענן תמיד, ואפילו בשנת בצורת לא ידאג העץ ההוא ולא ימיש מעשות פרי כי תמיד יהיה בלחותו ופריו יתן בעתו, כן הבוטח בה' לא יסור הטוב ממנו לעולם ואף בשעה שיהיו בני אדם בצרה הוא יהיה בשלוה והשקט וכמו שאמר בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע (איוב ה, יט) ועלהו הוא משל לממונו ועשרו וכבודו והפרי הוא משל לבנים, (ט) ואם תאמר ומי יודע מי הוא הבוטח בה' ומי הוא שמהם יסור לבו כי הבטחון הוא דבר שבלב ועקב הלב מכל רוצה לומר הוא בעל מרמה ואנוש הוא בכאב וצער ומי ידע וישיג מה שבלב האדם, (י) על זה השיב אני ה' חוקר לב החושב ובוחן כליות היועצות וכל זה לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו רוצה לומר לתת לאיש כדרכיו מדה כנגד מדה, ופעמים שלא יעשה אדם רעה אבל יעשה דבר שתמשך ממנו רעה על זה אמר כפרי מעלליו שאינו מעלליו אבל הפרי היוצא מהם, ואף על פי שתראה רשעים מצליחים במעשיהם ותאמר ולמה לא יתן השם להם כדרכיהם, (יא) אשיבך שהצלחתם לא תתמיד כי הם יהיו כמו הקורא והוא העוף שקוראים בלעז פרדי"ץ שהוא רובץ על בצי עוף אחר ומחמם אותם כאשר לא ילד אותם וכשיבקעו הביצים ויצאו האפרוחים לא ילכו אחריו אבל יעזבוהו לפי שעשה עושר אותם הביצים לא במשפט לפי שלא היו שלו ומפני זה בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל, כן יהיה רשע העושה עושר ולא במשפט שיעזבנו ואחריתו יהיה נבל כי ימות קודם זמנו או יאבד ממונו. ורש"י פירש דגר צפצוף העוף בקולו למשוך אחריו אפרוחים אותם שאינם ממינו אף על פי שילכו אחריו בחצי ימיו ודרכו יעזבהו.
פסוק יב:ואומרו כסא כבוד מרום מראשון וגומר הוקשה מאד על המפרשים קשורו בענין הפרשה, והגאון רב סעדיה עשאו דבק לפסוק של מעלה וכאילו אמר יהיה נבל מכסא כבוד שהוא מרום מראשון והוא מקום מקדשנו, וזה הפירוש אין לו טעם ולא ריח, והרב רבי שמואל בן תבון פירש בו בכסא כבוד מרום מראשון שהוא הגלגל העליון כן הוא מקום מקדשנו שהוא בית המקדש כי היה שכינת השם בבית המקדש כאשר היה בשמים, והענין ששניהם מורים על מציאותו ועל כבודו, אבל לפי פירושו אין זה מענין הנבואה, ולכן אחשוב אני בפירושו שבעבור שהתעורר לתת הסבה ברשע וטוב לו באומרו שטובת הרשע לא התמיד נתן עוד בדבר תשובה אחרת והיא ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא (קידושין לט, ב) ושאין השכר האמתי אלא בעולם העליון לנשמות תחת כסא הכבוד וכמו שאמר המשורר (תהלים עג, יז) על זה עצמו עד אבא אל מקדשי אל וגומר מי לי בשמים וגומר כלה שארי וגומר כי הנה רחקיך יאבדו וגומר ואני קרבת אלקים לי טוב וגומר (שם כה, כח), ועל זה אמר כאן כסא הכבוד שהוא עולם הרוחניים כי הוא מרום מראשון כלומר מרום מהגלגל העליון הראשון הוא מקום מקדשנו כי באותו מקום תהיה קדושתנו ושכר מעשינו לא בארץ, (יג) וזהו גם כן אומרו מקוה ישראל ה' רוצה לומר התקוה לישראל שמקוה בשכרו הוא ה' רוצה לומר לחסות תחת כנפיו ולהנות משכינתו הרוחנית ולכן כל עוזביך יבושו, וסורי רוצה לומר אותם שסרו מדרך ישראל בארץ יכתבו בשכר הארץ וטובה יכתבו לא תחת כסא הכבוד שהוא באמת מקום מקדשנו. והנכון לפרש וסורי מלשון סורי הגפן נכריה (לעיל ב, כא), גולה וסורה (ישעיה מט, כא), וכנוי סורי יחזור לנביא יאמר סורי הסרים ממני ומתרחקים ואינם רוצים לשמוע נבואתי או הרשעים שבדור שהם סורי בארץ יכתבו לקבל כאן שכרם ולכן יהיו להם הצלחות לפי שהקב"ה משלם להם בעולם הזה שכר מעשים טובים שבידיהם כדי שיקבלו ענשם משלם בעולם הנשמות וכמו שקבלו חכמים ז"ל, ואמר כי עזבו מקור מים חיים את ה' להגיד שאלה הם המקוללים שזכר למעלה והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב לחסרון המים שהוא משל להקב"ה שהוא מקור השפע לעליונים ולשפלים כולם, (יד) ולפי שהנביא אמר למעלה למה היה כאבי נצח מכתי אנושה לכן חתם כאן דבריו באומרו רפאני ה' וארפא מהכאב הזה אשר בלבי, הושיעני ואושעה מהרשעים האלה כי תהלתי אתה ובך בטחתי לא באדם. הנה התבארו הפסוקים האלה והותרה השאלה הששית:
פסוק טו:הנה המה אומרים אלי איה דבר ה' וגומר עד סוף הנבואה. זכר הנביא מרשעת אנשי דורו שהיו אומרים אליו איה דבר ה' רוצה לומר הדבר אשר דברת מביאת הכשדיים להחריב את ירושלם יבא נא לא שהיו חפצים שיבוא הגלות אלא מפני שלא היו מאמינים בנבואתו היו אומרים לו כמלעיגים יבא נא ע"ד מה שאמר ישעיהו (ישעיה ה, יט) האומרים ימהר יחישה מעשהו למען תצדק ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה, (טז) ועל זה אמר ואני לא אצתי מרועה אחריך רוצה לומר לא בקשתי אני במהירות מעלת הנבואה ממך ויום אנוש לא התאויתי רוצה לומר הגלות ההוא אשר עליו אמרו יבואו נא שהוא באמת יום אנוש אני לא התאותי אותו, אבל בהפך שאתה ידעת מוצא שפתי ונכח פניך היה והוא התפילה שהיה מתפלל לפניו לבטל גזרת החרבן והגלות, (יז) וכיון שהם משלמים אותי רעה תחת טובה אל תהיה לי למחתה אבל יהיו הם למחתה ביום רעה, (יח) ויבושו רודפי ואל אבושה אני וזה יהיה כשתביא עליהם יום הרעה שהוא הגלות שהם לועגים ממנו באומרם יבא נא כיון שהם שואלים אותו, ואומרו ומשנה שברון שברם פירו' שבר על שבר יהיה שברם הבא עליהם, (יט) וכדי לפרסם רוע מעשיהם זכר מה שצוהו ה' שיעמוד בשער בני העם והוא שער בית המקדש שבו היו נכנסים מלכי יהודה כי הם הראויים להיות על שמירת השבת. ויש מפרשים זה על שער העיר ששם צוה שלא יוציאו משא ביום השבת לפי שהיו מכניסים ויוצאים בשבת עם משא באותם השערים ולא הזהירם אלא בהכנסה והוצאה דרך השערים חוץ לעיר לפי שבתוך העיר לא היו חייבים בו כי היה ירושלם דלתותיה נעולות בלילה ואין חייבין עליה משום רשות הרבים, (כא) ולכן אמר כנגד ההכנסה אל העיר ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם כי זה הוא במכניסים משא, (כב) וכנגד ההוצאה אמר ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת רוצה לומר מחוץ לעיר כמו שאמר, והנה הזהיר ראשונה על ההכנסה וההבאה מחוץ לעיר ועליה שנה ושלש בפרשה ולא בהוצאה לפי שהוא היותר נהוג בכרכים הגדולים שכל בני העיירות באים בכל יום למכור הדברים הצריכים ומעט מזעיר הוא מה שיצא לחוץ מהעיר, וכן בספר עזרא כשהיה מוכיח נחמיה אותם על זה אמר (נחמיה יג, יט) ומנעורי העמדתי על השערים לא יבא משא ביום השבת ולא דבר מההוצאה, וכן הזכירם כאן על המלאכה שלא יעשו בשבת אבל יקדשוהו ואמר שכן צוה את אבותיהם, (כג) אבל הם רוצה לומר אבותיהם לא שמעו ולא לקחו מוסר האלקים, (כד) ולכן עתה היה מתרה בהם על ענין השבת כמו שהתרה על הע"ז לאמר אם שמוע תשמעון לקדש את יום השבת (כה) יהיה שכרכם שתתמיד מלכות בית דוד עליכם וישבה ירושלם בטח, (כז) ואם לא תשמעון יבער אש ה' בשערי ירושלם ואכלה ארמנות ירושלם מאין מכבה, ובזה נעשה להם התראה אחרת על עון אחר ועם היות ביניהם עונות אחרים התרה על השבת ותלה בה חרבן בית המקדש ושריפתו להיותה מצוה תורה על חדוש העולם ויציאת מצרים, ואמרו חכמים ז"ל (שבת קיח, ב) כל המשמר את השבת כהלכתה אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, ומאמרו והצתי אש בשעריה דרשו דאין הדלקה מצויה אלא בבית שימצא בו חלול שבת (שם):