הברית על השבת
בפרשת כי תשא נאמר: "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדֹרֹתם, ברית עולם" (לא, טז). יש לשאול: מהי הברית שבשבת?
בדברי רבותינו נאמרו שלושה הסברים עיקריים למושג "ברית":
הסכם (עיין ראב"ע בראשית ו, יח, רמב"ן שם ט, יב, אברבנאל שם יז, ד),
הבטחה (רמב"ן בראשית ו, יח, טו, יח),
שבועה (רש"י בראשית כד, ז, שמות ו, ד-ו-ח; יג, ה).
בכל ברית ישנם שני צדדים. לפעמים שני הצדדים מתחייבים זה לזה, ולפעמים רק צד אחד מתחייב. לדוגמא:
בברית הקשת: ד' התחייב לנח ולבריאה כולה שלא להביא מבול לעולם, ואילו נח לא התחייב דבר (עיין בראשית ט, ח-יז ורש"י שם פסוק י"ד).
בברית בין הבתרים: ד' התחייב לתת לאברהם אבינו ולזרעו את ארץ ישראל, ואילו אברהם לא התחייב דבר (עיין במאמרי "על מה נכרתה ברית בין הבתרים ומה משמעותה לדורות?" בפרשת לך לך).
בברית המילה: ד' התחייב לתת לאברהם אבינו ולזרעו את ארץ ישראל ולהשרות שכינתו עליו, ואברהם אבינו התחייב למול את עצמו ואת זרעו (עיין במאמרי "ברית המילה – ברית של אהבה וברית הארץ" בפרשת לך לך).
בברית על השבת התחייבו בני ישראל לשמור את השבת, אך האם גם ד' התחייב לבני ישראל על דבר מסוים אם הם ישמרו את השבת?
אם כן - על מה התחייב ד'? אם לא - מה משמעות המלה "ברית" ביחס לשבת?
אמנם למדנו שברית יכולה להיות חד צדדית, דהיינו שרק צד אחד מהשניים התחייב, אך את זאת מצאנו ביחס להתחייבות ד' כלפי בריותיו, או בין שני אנשים, אך מהי המשמעות של ברית חד צדדית של בני ישראל כלפי ד'? והרי בני ישראל מצווים לקיים את כל המצוות כולן, ועל כולן יחד נכרתה ברית בהר סיני ובערבות מואב. אם כן מהי המשמעות שמצות השבת נקראת "ברית" אם ד' לא התחייב כלפינו דבר, אם נקיים את השבת?
בשאלה זו נחלקו מדרשי חז"ל, ראשונים ואחרונים וכאן יובא הסבר אחד הנלמד מפרקנו .
א. השבת בירמיהו פרק י"ז
כך נאמר שם:
כד. והיה אם שמֹע תשמעון אלי נאם ד', לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת, ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בה [כתיב, וקרי: בו] כל מלאכה.
כה. ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים, יֹשבים על כסא דוד, רֹכבים ברכב ובסוסים, המה ושריהם, איש יהודה ויֹשבי ירושלם, וישבה העיר הזאת לעולם.
כו. ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימִן, ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב, מְבִאִים עולה וזבח ומנחה ולבונה, וּמְבִאֵי תודה בית ד'.
כז. ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת, ולבלתי שאת משא ובֹא בשערי ירושלם ביום השבת, והצתי אש בשעריה, ואכלה ארמנות ירושלם, ולא תִכְבֶּה.
ירמיהו הנביא אומר לבני ישראל שאם הם ישמרו את השבת הם יזכו שמלכות בית דוד תתמיד, ואם הם יחללוה ח"ו - אש תשרוף את ארמנותיהם.
לפי זה הברית על השבת היא שאם בני ישראל ישמרו את השבת הם יזכו שמלכות בית דוד תתמיד לעולם, ואולי במלה זו יש רמז ל"ברית עולם" שנאמרה בשבת, וממילא הם לא יגלו מארצם, ואם הם יחללו את השבת - אש תשרוף את ירושלים!
כך כתב שם המלבי"ם (יז, כה-כו):
ובאו - הבטיחם ארבעה דברים:
א) שלא תתבטל מלכות בית דוד, כמו שנאמר: 'מלכים... יושבים על כסא דוד'.
ב) שלא ישלטו שם זרים, ועל זה אמר: 'המה ושריהם איש יהודה'.
ג) שלא תחרב העיר, על זה אמר: 'וישבה העיר'.
ד) שלא יושבת המקדש ועבודת ד', ועל זה אמר: 'ובאו וכו' מביאים עולה וזבח, ומביאי תודה' על הודאת הנסים.
ואכן אמרו בגמרא במסכת שבת (קיט ע"ב): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת".
ועוד אמרו שם (שבת קיח ע"ב): "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים".
לפי זה יש להוסיף ולומר שהברית על השבת משמעותה שאם ישמרו ישראל את השבת הם לא יגלו, ואף אם יגלו, ובגלות הם ישמרו את השבת - הם יזכו להיגאל!
ב. השבת בישעיהו פרק נ"ו
אולי ניתן להסביר שהדברים מפורשים בנבואת ישעיהו (בפרק נו), שממנה למדה הגמרא את המימרא "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים".
המקור שהביאה הגמרא לדבריה הוא: "שנאמר: 'כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי' (ישעיהו נו, ד), וכתיב בתריה: 'והביאותים אל הר קדשי' (שם, ז)", ושם באותו הפסוק כתובה המלה "ברית" בסמוך לשמירת השבת!
כך נאמר שם:
א. כה אמר ד': שמרו משפט וֲעַשֹוּ צדקה, כי קרובה ישועתי לבֹא וצדקתי להגלות.
ב. אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מֵחללו ושומר ידו מעשות כל רע.
ג. ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ד' לאמר: הבדל יבדילני ד' מעל עמו, ואל יאמר הסריס: הן אני עץ יבש.
ד. כי כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי.
ה. ונתתי להם בביתי ובחומֹתי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת.
ו. ובני הנכר הנלוים על ד' לשרתו ולאהבה את שם ד', כל שומר שבת מֵחללו ומחזיקים בבריתי.
ז. והביאותים אל הר קדשי ושִמחתים בבית תפִלתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפִלה יקרא לכל העמים.
ח. נאם ד' אלקים מקבץ נדחי ישראל, עוד אקבץ עליו לנקבציו.
באותו פסוק שממנו למדו חז"ל ששמירת השבת תביא את הגאולה נזכרת הברית!
לאיזו ברית התכוון הנביא? הסביר רבנו בחיי שהכוונה לברית השבת!
כך כתב רבנו בחיי בספרו "כד הקמח" ערך "שבת":
בא וראה כמה גדול כח השבת. מצינו שהבטיח הקב"ה לעתיד שכר גדול למחזיקים במצות שבת, ואין צריך לומר שיזכו להקריב קרבנות בבית המקדש ולהתפלל שם ושיקבל תפילתם, והוא שאמר ישעיה על הסריס והנכר: 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפִלתי'.
והטעם שהזכיר בן הנכר והסריס, לפי שהשבת ניתנה לדורות, שנאמר: 'לעשות את השבת לדֹרֹתם ברית עולם', ולכך אמר: 'ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ד' לאמר: הבדל יבדילני ד' מעל עמו', שהוא מיוחד לו, ולא יתן לו שכר בכללם משמירת השבת, לפי שאין לו דורות לפניו, ולא עמדו אבותיו על הר סיני. 'ואל יאמר הסריס: הן אני עץ יבש', ואין לי דורות לאחרי, והשבת היא מצוה שניתנה לדורות, והיא כח הדורות. 'כי כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי', כלומר משעה שהם משמרים את השבת הם בוחרים 'באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי', כי כן השבת נקראת 'ברית'. ודרשו רז"ל: 'שקולה שבת כנגד כל מצוות שבתורה' (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה ונדרים פ"ג ה"ט), וביאור הענין: אל יחשבו עצמן בכך פטורים ממצות שבת לא הסריסים ולא בני הנכר, לפי שאני עתיד ליתן שכר לסריסים, ויד ושם שיהיה להם טוב מבנים ומבנות, ואפילו לבני הנכר אתן שכר בשביל זאת, שאקבל תפִלתם וקרבנותם, זהו שאמר: 'והביאותים אל הר קדשי'.
לפי זה עולה שהברית של השבת היא שאם נשמור את השבת נזכה לגאולה!
ג. השבת בישעיהו פרק נ"ח
דברים דומים אמר ישעיהו הנביא במקום נוסף (נח, יג-יד), בפסוקים הנאמרים בחלק מהקהילות בכל שבת, בקידוש של שבת בבקר: "אם תשיב משבת רגלך, עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עֹנג, לקדֹש ד' מכֻבָֹד, וכִבַּדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודַבֵּר דָבָר. אז תתענג על ד' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ד' דבר".
דרשו חז"ל על פסוקים אלו (שבת קיח ע"א וע"ב):
כל המענג את השבת – נותנין לו נחלה בלא מצרים, שנאמר: 'והאכלתיך נחלת יעקב אביך', לא כאברהם, שנאמר בו: 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה' (בראשית יג, יז), ולא כיצחק, שנאמר בו: 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל' (בראשית כו, ג), אלא כיעקב, שנאמר בו: 'ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה' (בראשית כח, יד).
ופירש שם הרד"ק (בישעיהו):
והרכבתיך על במותי ארץ – כמו 'ירכיבהו על במותי ארץ' (דברים לב, יג), והיא ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות, כלומר: אם תגלה ממנה, ישליטך עוד עליה בשכר שמירת שבת ושאר המצוות. וההבטחה הזאת לכל בני הגלות. אם הוא קרוב מזמן הגאולה יזכה לישועה, ואם הוא רחוק מזמן הגאולה יזכה לתחיית המתים ויזכה לארץ ישראל ולטובה.
נמצאנו למדים שמה שסתמה התורה באומרה "ברית" ביחס לשבת, ולא פירשה מה משמעותה של ברית זו, באו הנביאים ירמיהו וישעיהו ופירשו שמשמעות הברית של השבת היא שאם נשמור את השבת נזכה לגאולה!
יהי רצון שנזכה שכל עם ישראל ישמור את השבת ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.
[ועיין בהרחבה בספרי "הדר התורה" שמות בפרשת כי תשא.]