תנ"ך על הפרק - ירמיה יז - הברית על השבת / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ירמיה יז

417 / 929
היום

הפרק

חַטַּ֣את יְהוּדָ֗ה כְּתוּבָ֛ה בְּעֵ֥ט בַּרְזֶ֖ל בְּצִפֹּ֣רֶן שָׁמִ֑יר חֲרוּשָׁה֙ עַל־ל֣וּחַ לִבָּ֔ם וּלְקַרְנ֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃כִּזְכֹּ֤ר בְּנֵיהֶם֙ מִזְבְּחוֹתָ֔ם וַאֲשֵׁרֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת׃הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חֵילְךָ֥ כָל־אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן בָּמֹתֶ֕יךָ בְּחַטָּ֖את בְּכָל־גְּבוּלֶֽיךָ׃וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ׃וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּֽעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּי־יָב֣וֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב׃בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיהוָ֑ה וְהָיָ֥ה יְהוָ֖ה מִבְטַחֽוֹ׃וְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ ׀ שָׁת֣וּל עַל־מַ֗יִם וְעַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שָֽׁרָשָׁ֔יו וְלֹ֤איראיִרְאֶה֙כִּֽי־יָבֹ֣א חֹ֔ם וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַֽעֲנָ֑ן וּבִשְׁנַ֤ת בַּצֹּ֙רֶת֙ לֹ֣א יִדְאָ֔ג וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ מֵעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי׃עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ׃אֲנִ֧י יְהוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙כדרכוכִּדְרָכָ֔יוכִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃קֹרֵ֤א דָגַר֙ וְלֹ֣א יָלָ֔ד עֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט בַּחֲצִ֤יימויָמָיו֙יַעַזְבֶ֔נּוּ וּבְאַחֲרִית֖וֹ יִהְיֶ֥ה נָבָֽל׃כִּסֵּ֣א כָב֔וֹד מָר֖וֹם מֵֽרִאשׁ֑וֹן מְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ׃מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהוָ֔ה כָּל־עֹזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּיסוריוְסוּרַי֙בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהוָֽה׃רְפָאֵ֤נִי יְהוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃הִנֵּה־הֵ֕מָּה אֹמְרִ֖ים אֵלָ֑י אַיֵּ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה יָ֥בוֹא נָֽא׃וַאֲנִ֞י לֹא־אַ֣צְתִּי ׀ מֵרֹעֶ֣ה אַחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה׃אַל־תִּֽהְיֵה־לִ֖י לִמְחִתָּ֑ה מַֽחֲסִי־אַ֖תָּה בְּי֥וֹם רָעָֽה׃יֵבֹ֤שׁוּ רֹדְפַי֙ וְאַל־אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל־אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שָׁבְרֵֽם׃כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָלֹ֤ךְ וְעָֽמַדְתָּ֙ בְּשַׁ֣עַר בְּנֵֽי־עםהָעָ֔םאֲשֶׁ֨ר יָבֹ֤אוּ בוֹ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֖ר יֵ֣צְאוּ ב֑וֹ וּבְכֹ֖ל שַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם׃וְאָמַרְתָּ֣ אֲ֠לֵיהֶם שִׁמְע֨וּ דְבַר־יְהוָ֜ה מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְכָל־יְהוּדָ֔ה וְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִשָּׁמְר֖וּ בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶ֑ם וְאַל־תִּשְׂא֤וּ מַשָּׂא֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וַהֲבֵאתֶ֖ם בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם׃וְלֹא־תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃וְלֹ֣א שָֽׁמְע֔וּ וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֣ישומעשְׁמ֔וֹעַוּלְבִלְתִּ֖י קַ֥חַת מוּסָֽר׃וְ֠הָיָה אִם־שָׁמֹ֨עַ תִּשְׁמְע֤וּן אֵלַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְבִלְתִּ֣י ׀ הָבִ֣יא מַשָּׂ֗א בְּשַׁעֲרֵ֛י הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וּלְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת לְבִלְתִּ֥י עֲשֽׂוֹת־בהבּ֖וֹכָּל־מְלָאכָֽה׃וּבָ֣אוּ בְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֣יר הַזֹּ֡את מְלָכִ֣ים ׀ וְשָׂרִ֡ים יֹשְׁבִים֩ עַל־כִּסֵּ֨א דָוִ֜ד רֹכְבִ֣ים ׀ בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֗ים הֵ֚מָּה וְשָׂ֣רֵיהֶ֔ם אִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְיָשְׁבָ֥ה הָֽעִיר־הַזֹּ֖את לְעוֹלָֽם׃וּבָ֣אוּ מֵעָרֵֽי־יְ֠הוּדָה וּמִסְּבִיב֨וֹת יְרוּשָׁלִַ֜ם וּמֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמִן־הַשְּׁפֵלָ֤ה וּמִן־הָהָר֙ וּמִן־הַנֶּ֔גֶב מְבִאִ֛ים עוֹלָ֥ה וְזֶ֖בַח וּמִנְחָ֣ה וּלְבוֹנָ֑ה וּמְבִאֵ֥י תוֹדָ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וְאִם־לֹ֨א תִשְׁמְע֜וּ אֵלַ֗י לְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וּלְבִלְתִּ֣י ׀ שְׂאֵ֣ת מַשָּׂ֗א וּבֹ֛א בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְהִצַּ֧תִּי אֵ֣שׁ בִּשְׁעָרֶ֗יהָ וְאָֽכְלָ֛ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

הברית על השבת

בפרשת כי תשא נאמר: "ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדֹרֹתם, ברית עולם" (לא, טז). יש לשאול: מהי הברית שבשבת?

בדברי רבותינו נאמרו שלושה הסברים עיקריים למושג "ברית":

הסכם (עיין ראב"ע בראשית ו, יח, רמב"ן שם ט, יב, אברבנאל שם יז, ד),

הבטחה (רמב"ן בראשית ו, יח, טו, יח),

שבועה (רש"י בראשית כד, ז, שמות ו, ד-ו-ח; יג, ה).

בכל ברית ישנם שני צדדים. לפעמים שני הצדדים מתחייבים זה לזה, ולפעמים רק צד אחד מתחייב. לדוגמא:

בברית הקשת: ד' התחייב לנח ולבריאה כולה שלא להביא מבול לעולם, ואילו נח לא התחייב דבר (עיין בראשית ט, ח-יז ורש"י שם פסוק י"ד).

בברית בין הבתרים: ד' התחייב לתת לאברהם אבינו ולזרעו את ארץ ישראל, ואילו אברהם לא התחייב דבר (עיין במאמרי "על מה נכרתה ברית בין הבתרים ומה משמעותה לדורות?" בפרשת לך לך).

בברית המילה: ד' התחייב לתת לאברהם אבינו ולזרעו את ארץ ישראל ולהשרות שכינתו עליו, ואברהם אבינו התחייב למול את עצמו ואת זרעו (עיין במאמרי "ברית המילה – ברית של אהבה וברית הארץ" בפרשת לך לך).

בברית על השבת התחייבו בני ישראל לשמור את השבת, אך האם גם ד' התחייב לבני ישראל על דבר מסוים אם הם ישמרו את השבת?

אם כן - על מה התחייב ד'? אם לא - מה משמעות המלה "ברית" ביחס לשבת?

אמנם למדנו שברית יכולה להיות חד צדדית, דהיינו שרק צד אחד מהשניים התחייב, אך את זאת מצאנו ביחס להתחייבות ד' כלפי בריותיו, או בין שני אנשים, אך מהי המשמעות של ברית חד צדדית של בני ישראל כלפי ד'? והרי בני ישראל מצווים לקיים את כל המצוות כולן, ועל כולן יחד נכרתה ברית בהר סיני ובערבות מואב. אם כן מהי המשמעות שמצות השבת נקראת "ברית" אם ד' לא התחייב כלפינו דבר, אם נקיים את השבת?

בשאלה זו נחלקו מדרשי חז"ל, ראשונים ואחרונים וכאן יובא הסבר אחד הנלמד מפרקנו .

א. השבת בירמיהו פרק י"ז

כך נאמר שם:

כד. והיה אם שמֹע תשמעון אלי נאם ד', לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת, ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בה [כתיב, וקרי: בו] כל מלאכה.
כה. ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים, יֹשבים על כסא דוד, רֹכבים ברכב ובסוסים, המה ושריהם, איש יהודה ויֹשבי ירושלם, וישבה העיר הזאת לעולם.
כו. ובאו מערי יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימִן, ומן השפלה ומן ההר ומן הנגב, מְבִאִים עולה וזבח ומנחה ולבונה, וּמְבִאֵי תודה בית ד'.
כז. ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת, ולבלתי שאת משא ובֹא בשערי ירושלם ביום השבת, והצתי אש בשעריה, ואכלה ארמנות ירושלם, ולא תִכְבֶּה.

ירמיהו הנביא אומר לבני ישראל שאם הם ישמרו את השבת הם יזכו שמלכות בית דוד תתמיד, ואם הם יחללוה ח"ו - אש תשרוף את ארמנותיהם.

לפי זה הברית על השבת היא שאם בני ישראל ישמרו את השבת הם יזכו שמלכות בית דוד תתמיד לעולם, ואולי במלה זו יש רמז ל"ברית עולם" שנאמרה בשבת, וממילא הם לא יגלו מארצם, ואם הם יחללו את השבת - אש תשרוף את ירושלים!

כך כתב שם המלבי"ם (יז, כה-כו):

ובאו - הבטיחם ארבעה דברים:
א) שלא תתבטל מלכות בית דוד, כמו שנאמר: 'מלכים... יושבים על כסא דוד'.
ב) שלא ישלטו שם זרים, ועל זה אמר: 'המה ושריהם איש יהודה'.
ג) שלא תחרב העיר, על זה אמר: 'וישבה העיר'.
ד) שלא יושבת המקדש ועבודת ד', ועל זה אמר: 'ובאו וכו' מביאים עולה וזבח, ומביאי תודה' על הודאת הנסים.

ואכן אמרו בגמרא במסכת שבת (קיט ע"ב): "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת".

ועוד אמרו שם (שבת קיח ע"ב): "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים".

לפי זה יש להוסיף ולומר שהברית על השבת משמעותה שאם ישמרו ישראל את השבת הם לא יגלו, ואף אם יגלו, ובגלות הם ישמרו את השבת - הם יזכו להיגאל!

ב. השבת בישעיהו פרק נ"ו

אולי ניתן להסביר שהדברים מפורשים בנבואת ישעיהו (בפרק נו), שממנה למדה הגמרא את המימרא "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים".

המקור שהביאה הגמרא לדבריה הוא: "שנאמר: 'כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי' (ישעיהו נו, ד), וכתיב בתריה: 'והביאותים אל הר קדשי' (שם, ז)", ושם באותו הפסוק כתובה המלה "ברית" בסמוך לשמירת השבת!

כך נאמר שם:

א. כה אמר ד': שמרו משפט וֲעַשֹוּ צדקה, כי קרובה ישועתי לבֹא וצדקתי להגלות.
ב. אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מֵחללו ושומר ידו מעשות כל רע.
ג. ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ד' לאמר: הבדל יבדילני ד' מעל עמו, ואל יאמר הסריס: הן אני עץ יבש.
ד. כי כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי.
ה. ונתתי להם בביתי ובחומֹתי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת.
ו. ובני הנכר הנלוים על ד' לשרתו ולאהבה את שם ד', כל שומר שבת מֵחללו ומחזיקים בבריתי.
ז. והביאותים אל הר קדשי ושִמחתים בבית תפִלתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפִלה יקרא לכל העמים.
ח. נאם ד' אלקים מקבץ נדחי ישראל, עוד אקבץ עליו לנקבציו.

באותו פסוק שממנו למדו חז"ל ששמירת השבת תביא את הגאולה נזכרת הברית!

לאיזו ברית התכוון הנביא? הסביר רבנו בחיי שהכוונה לברית השבת!

כך כתב רבנו בחיי בספרו "כד הקמח" ערך "שבת":

בא וראה כמה גדול כח השבת. מצינו שהבטיח הקב"ה לעתיד שכר גדול למחזיקים במצות שבת, ואין צריך לומר שיזכו להקריב קרבנות בבית המקדש ולהתפלל שם ושיקבל תפילתם, והוא שאמר ישעיה על הסריס והנכר: 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפִלתי'.
והטעם שהזכיר בן הנכר והסריס, לפי שהשבת ניתנה לדורות, שנאמר: 'לעשות את השבת לדֹרֹתם ברית עולם', ולכך אמר: 'ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ד' לאמר: הבדל יבדילני ד' מעל עמו', שהוא מיוחד לו, ולא יתן לו שכר בכללם משמירת השבת, לפי שאין לו דורות לפניו, ולא עמדו אבותיו על הר סיני. 'ואל יאמר הסריס: הן אני עץ יבש', ואין לי דורות לאחרי, והשבת היא מצוה שניתנה לדורות, והיא כח הדורות. 'כי כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי', כלומר משעה שהם משמרים את השבת הם בוחרים 'באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי', כי כן השבת נקראת 'ברית'. ודרשו רז"ל: 'שקולה שבת כנגד כל מצוות שבתורה' (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה ונדרים פ"ג ה"ט), וביאור הענין: אל יחשבו עצמן בכך פטורים ממצות שבת לא הסריסים ולא בני הנכר, לפי שאני עתיד ליתן שכר לסריסים, ויד ושם שיהיה להם טוב מבנים ומבנות, ואפילו לבני הנכר אתן שכר בשביל זאת, שאקבל תפִלתם וקרבנותם, זהו שאמר: 'והביאותים אל הר קדשי'.

לפי זה עולה שהברית של השבת היא שאם נשמור את השבת נזכה לגאולה!

ג. השבת בישעיהו פרק נ"ח

דברים דומים אמר ישעיהו הנביא במקום נוסף (נח, יג-יד), בפסוקים הנאמרים בחלק מהקהילות בכל שבת, בקידוש של שבת בבקר: "אם תשיב משבת רגלך, עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עֹנג, לקדֹש ד' מכֻבָֹד, וכִבַּדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודַבֵּר דָבָר. אז תתענג על ד' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ד' דבר".

דרשו חז"ל על פסוקים אלו (שבת קיח ע"א וע"ב):

כל המענג את השבת – נותנין לו נחלה בלא מצרים, שנאמר: 'והאכלתיך נחלת יעקב אביך', לא כאברהם, שנאמר בו: 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה' (בראשית יג, יז), ולא כיצחק, שנאמר בו: 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל' (בראשית כו, ג), אלא כיעקב, שנאמר בו: 'ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה' (בראשית כח, יד).

ופירש שם הרד"ק (בישעיהו):

והרכבתיך על במותי ארץ – כמו 'ירכיבהו על במותי ארץ' (דברים לב, יג), והיא ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות, כלומר: אם תגלה ממנה, ישליטך עוד עליה בשכר שמירת שבת ושאר המצוות. וההבטחה הזאת לכל בני הגלות. אם הוא קרוב מזמן הגאולה יזכה לישועה, ואם הוא רחוק מזמן הגאולה יזכה לתחיית המתים ויזכה לארץ ישראל ולטובה.

נמצאנו למדים שמה שסתמה התורה באומרה "ברית" ביחס לשבת, ולא פירשה מה משמעותה של ברית זו, באו הנביאים ירמיהו וישעיהו ופירשו שמשמעות הברית של השבת היא שאם נשמור את השבת נזכה לגאולה!

יהי רצון שנזכה שכל עם ישראל ישמור את השבת ונזכה לגאולה השלמה בקרוב.

[ועיין בהרחבה בספרי "הדר התורה" שמות בפרשת כי תשא.]

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך