פסוק א:בדבר ה׳. רצה לומר: בשליחות ה׳:
פסוק ב:מזבח מזבח. כאילו ידבר אל המזבח, ומדרך הקריאה לכפול שם הנקרא, וכן (בראשית כב יא): אברהם אברהם:
פסוק ב:ועצמות אדם. כאומר הנה עתה שורפים עליך עצמות בהמה, אבל אז ישרפו עליך עצמות אדם, כמו שנאמר (מלכים ב כג טז): ויקח את העצמות מן הקברים וישרוף על המזבח:
פסוק ג:ונתן ביום ההוא. איש האלהים נתן מופת בעת ההיא, לאמת דבריו:
פסוק ד:וישלח. הושיט ידו על הנביא, לרמז לעבדיו לתפשו:
פסוק ו:ותשוב. רצה לומר: שאוכל להשיב ידי:
פסוק ו:ותשב. היה משיבה אליו, ונתרפאת מעתה והיתה כבראשונה:
פסוק ט:צוה אותי. המלאך הדובר בי צוני בדבר ה׳ וכו׳:
פסוק ט:ולא תשוב בדרך. לא תשוב למקומך בזה הדרך אשר הלכת הנה, וכאילו לא יחפוץ לדעת מבוא העיר, לשוב ולבוא בה:
פסוק יא:ויספרום. מתחלה בא האחד וספר ואחר כך באו יתר בניו וספרו גם המה:
פסוק יב:ויראו. כמו ויראו בפת״ח ורוצה לומר: שהראו לאביהם:
פסוק יז:כי דבר אלי. רצה לומר: דבר בא אלי על ידי המלאך, שאמר בדבר ה׳ וכו׳:
פסוק יח:כחש לו. אלה דברי כותב הספר, שאמר הנה הנביא הזקן היה משקר לו כי לא, בא אליו הנבואה להשיבו:
פסוק כ:אשר השיבו. הוא הנביא הזקן:
פסוק כג:ויחבש לו. הנביא הזקן, חבש את החמור להנביא אשר בא מיהודה:
פסוק כו:אשר דבר לו. אשר דבר עליו:
פסוק ל:בקברו. בהקבר אשר כרה נביא הזקן לעצמו:
פסוק ל:ויספדו. הנביא הזקן ובניו:
פסוק ל:הוי אחי. רצה לומר: צר לי עליך רעי:
פסוק לב:ועל כל בתי הבמות. אף שהנביא הבא מיהודה לא ניבא כי אם על המזבח אשר בבית אל, הוסיף הוא להנבאות על כל בתי הבמות וכו׳:
פסוק לב:בערי שומרון. אמר על שם סופו, כי עמרי בנאה לאחר זמן:
פסוק לג:אחר הדבר הזה. אף כי ראה נפלאות ה׳, ביבושת ידו, וקריעת המזבח, ומיתת הנביא על אשר עבר מצות ה׳, עם כל זאת לא שב מדרכו:
פסוק לג:וישב ויעש. רצה לומר: פעם אחר פעם:
פסוק לג:החפץ. כל הרוצה היה מחנך עצמו, והיה מכהני במות:
פסוק לד:בדבר הזה. בעבור עבודת הבמות היה הגמול, להיות בית ירבעם חסר מן העולם: