"ד' אלקיך" - לשון של כפירה או לשון של כבוד?
הקדמה
בפרקנו מסופר שירבעם הקריב על המזבח שעשה בבית א-ל. איש האלקים שבא מיהודה ניבא עליו נבואת פורענות, ואז אמר ירבעם לתפוש את הנביא. באותו רגע יבשה ידו של ירבעם, והוא ביקש מהנביא שיתפלל אל ד': "חל נא את פני ד' אלקיך" (ו).
יש לשאול: מדוע אמר ירבעם: "חל נא את פני ד' אלקיך"? מדוע הוא לא אמר: "חל נא את פני ד' אלקינו"?
נאמרו בכך שני הסברים:
א. הסבר רש"י
פירש רש"י: "אלקיך - ולא אלקי! עדיין עומד במרדו". ומקורו בדברי חז"ל במדרש תנחומא (כי תשא ו).
ב. הסבר הרד"ק והכוזרי
לעומתו פירש הרד"ק: "חל נא את פני ד' אלקיך - כלומר: שהוא שלחך ואתה שלוחו, ואני אדע כי ישמע אליך"!
כעין זה פירש גם ספר כוזרי [מאמר רביעי סעיף ג (עמ' קנו במהדורת אבן שמואל)]:
לא כל הרוצה לומר: 'אלקי קדושי' מותר לו לומר כן, אם לא דרך השאלה, ומתוך אמונה במסורת. אך על דרך האמת לא יאמר זאת כי אם נביא, או חסיד, אשר דבק בו הענין האלקי. ועל כן אמרו לנביא: 'חל נא את פני ד' אלקיך'.
הרד"ק שם גם הוסיף את הפירוש ההפוך: "ובדברי רז"ל: 'אלקיך' - ולא 'אלקי'", כפי שהביא רש"י שם.
ג. כיצד ניתן לפרש שני פירושים כל כך מנוגדים, כמעט הפוכים?
יש לשאול: כיצד ניתן לפרש שני פירושים כל כך מנוגדים, כמעט הפוכים?
יש להסביר שחז"ל דרשו כך דווקא אצל ירבעם, שכיון שחטא והחטיא את ישראל, ניתן להסביר שהוא עמד במרדו גם כאשר הנביא הוכיח אותו. אבל ניתן להסביר על פי הפשט שבאותו הזמן שהוא נענש הוא הכיר בד', ודבר בכבוד כלפי הנביא.
ד. ציווי התורה בפרשת בכורים
בתחילת פרשת כי תבוא (פרק כ"ו) נאמר:
א. והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד' אלקיך נֹתֵן לך נחלה, וירשתה וישבת בה.
ב. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, אשר ד' אלקיך נֹתֵן לָךְ, ושמת בטנא, והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך לשכן שמו שם.
ג. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, ואמרת אליו: הגדתי היום לד' אלקיך, כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד' לאבֹתינו לתת לנו.
יש לשאול על האמור בפסוק ג' שהתורה מצוה את מביא הבכורים לומר לכהן: "הגדתי היום לד' אלקיך", שלכאורה יש משהו צורם באמירה: "ד' אלקיך", שנראית ככפירה ח"ו, שכאילו ד' הוא אלקיו של הכהן, ולא של מביא הבכורים!
כתב על כך הספורנו:
אל הכהן אשר יהיה בימים ההם - אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה, לא תחדל מלדבר עמו בכבוד, באמרך: 'ד' אלקיך', אף על פי שזה לא יאמר זולתי לאנשי השם, כמו למלכים ולנביאים. מכל מקום בהיותך מביא אליו את הבכורים, כמביא דורון לא-ל יתעלה, שהוא בעל הקרקע, ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד.
כלומר: הביטוי "ד' אלקיך" אינו מבטא כפירה, חס ושלום, אלא כבוד כלפי אנשי המעלה כמו המלכים והנביאים. וכאן, שהתורה מצוה להביא בכורים לכהן, כנציג של ד', היא מצוה את מביא הבכורים לדבר אל הכהן בלשון של כבוד!
ה. היכן מצאנו שדברו כן כלפי המלכים והנביאים?
היכן מצאנו שדברו כן כלפי המלכים והנביאים?
1. בספר יהושע מסופר ששנים וחצי השבטים אמרו ליהושע: "כל אשר צויתנו נעשה, ואל כל אשר תשלחנו נלך. ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך רק יהיה ד' אלקיך עמך כאשר היה עם משה" (א, טז-יז).
2. בספר שמואל נאמר: "ויאמרו כל העם אל שמואל: התפלל בעד עבדיך אל ד' אלקיך ואל נמות, כי יספנו על כל חטֹאתינו רעה לשאל לנו מלך" (שמ"א יב, יט).
3. עוד מצאנו ששמואל אמר לשאול: "נסכלת, לא שמרת את מצות ד' אלקיך אשר צִוָךְ, כי עתה הכין ד' את ממלכתך אל ישראל עד עולם" (שם יג, יג).
4. אחר כך, בעקבות מלחמת שאול בעמלק, נאמר: "ויאמר שאול: מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר, למען זְבֹחַ לד' אלקיך, ואת היותר החרמנו". וכן מצאנו באותו פרק עוד פעמיים ששאול אומר כך לשמואל (פסוקים כא, ל).
5. כן מצאנו גם אצל אחד ממלכי יהודה הצדיקים ביותר, חזקיהו, שעליו נאמר: "ויעש הישר בעיני ד', ככל אשר עשה דוד אביו... בד' אלקי ישראל בטח, ואחריו לא היה כמֹהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו. וידבק בד', לא סר מאחריו, וישמֹר מצותיו אשר צוה ד' את משה" (מל"ב יח, ג-ו). וכאשר בא סנחריב וצר על ירושלים נאמר: "ויהי כִשְׁמֹעַ המלך חזקיהו, ויקרע את בגדיו ויתכס בשק, ויבא בית ד'. וישלח את אליקים אשר על הבית, ושבנא הספר, ואת זקני הכהנים, מתכסים בשקים אל ישעיהו הנביא בן אמוץ. ויאמרו אליו: כה אמר חזקיהו: יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה, כי באו בנים עד משבר, וכח אין ללדה. אולי ישמע ד' אלקיך את כל דברי רבשקה אשר שלחו מלך אשור אדֹניו לחרף אלקים חי, והוכיח בדברים אשר שמע ד' אלקיך, ונשאת תְפִלָה בעד השארית הנמצאה" (מל"ב יט, א-ד).
האם יעלה על הדעת שמלך צדיק יאמר לנביא "ד' אלקיך" במובן של כפירה, ח"ו?!
ועוד בשעה של סכנה ובקשה מהנביא להתפלל לישועה!
אלא ודאי שהאמירה "ד' אלקיך" נאמרה בלשון כבוד כלפי הנביא!
וכן מצאנו עוד פעמים רבות בתנ"ך שכך פנו אל המלך, או אל הנביא.
יסוד זה, שהאמירה "ד' אלקיך" נאמרת בלשון כבוד כלפי הנביא, כתב הרד"ק בספר שמואל (א טו, טו) בדברי שאול לשמואל: "מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר, למען זבח לד' אלקיך":
למען זבוח - לא חמלו עליהם להנאתם, אלא למען זבוח לד', שהיה עמהם במלחמה.
ואמר 'אלקיך' - לכבוד שמואל, להגדיל מעלתו, כי כל מה שיגדל האדם ראוי לומר עליו 'אלקיו', 'אלקיך', וכן היו הנביאים אומרים: 'ד' אלקי'. וכן אמר בחטא הנשיא: 'מכל מצות ד' אלקיו' (ויקרא ד, כב).
כן כתב הרד"ק גם בפירושו לדברי יעקב ליצחק "כי הקרה ד' אלקיך לפני" (בראשית כז, כ):
כי הקרה ד' אלקיך - וזכותך גרמה לי, לפי שהלכתי לצוד לצרכך.
הסבר דומה כתב החיד"א.
בספר ירמיהו (פרק מ"ב) מסופר, שאחרי רצח גדליה חשבו האנשים לרדת למצרים, ושם נאמר כך:
א. ויגשו כל שרי החילים, ויוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה, וכל העם מקטֹן ועד גדול.
ב. ויאמרו אל ירמיהו הנביא: תפל נא תחִנתנו לפניך, והתפלל בעדנו אל ד' אלקיך בעד כל השארית הזאת, כי נשארנו מעט מהרבה, כאשר עיניך רֹאות אֹתנו.
ג. ויגד לנו ד' אלקיך את הדרך אשר נלך בה, ואת הדבר אשר נעשה.
ד. ויאמר אליהם ירמיהו הנביא: שמעתי. הנני מתפלל אל ד' אלקיכם כדבריכם, והיה כל הדבר אשר יענה ד' אתכם אגיד לכם, לא אמנע מכם דבר.
ה. והמה אמרו אל ירמיהו: יהי ד' בנו לעד אמת ונאמן, אם לא ככל הדבר אשר ישלחך ד' אלקיך אלינו כן נעשה.
ו. אם טוב ואם רע בקול ד' אלקינו אשר אנחנו שֹׁלְחים אֹתך אליו נשמע, למען אשר ייטב לנו, כי נשמע בקול ד' אלקינו.
יש לשאול: שרי החיילים אומרים אל ירמיהו בתחילת דבריהם פעמיים: "ד' אלקיך" (ב-ג). האם הם מתכוונים בכך לבטא כפירה בד' חס ושלום? כיצד יתכן שהם יבקשו מירמיהו שיתפלל אל ד', ושישאל ממנו מה עליהם לעשות, ובאותו משפט לבטא דברי כפירה?!
אחר כך ירמיהו אמר להם (ד): "ד' אלקיכם". ירמיהו ודאי אינו חשוד שיאמר דברי כפירה ח"ו. אם כן מה משמעות דבריו?
כתב על כך החיד"א ב"חומת אנך":
והתפלל בעדנו אל ד' אלקיך - אמרו: 'ד' אלקיך' לכבוד ירמיה הנביא עליו השלום, ליחס ד' אלקיו.
וירמיה, לפי רוב ענותנותו ונועם מוסרו, אמר להם: 'ד' אלקיכם'.
אם כן אומר החיד"א שדברי שרי החיילים: "ד' אלקיך" לא באו לבטא כפירה בד', חס ושלום, אלא להיפך: הם נאמרו דרך כבוד לירמיהו. ודברי ירמיהו נאמרו בדרך ענוה ומוסר, שכמו שאומרים למלך: "ד' אלקיך", כך אמר ירמיהו לשרי החיילים.
יהי רצון שתמיד נדבר בכבוד כלפי אנשי המעלה, ונזכה בקרוב לחזרת המלכות, ולחזרת הנבואה, ולבנין בית המקדש, ולראות כהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם, ונזכה להביא בכורים.