מדוע נענש הנביא עִדּוֹ(1)?

הכתוב אומר שנביא שקר שכנע את הנביא עִדּוֹ לאכול לחם על שולחנו בנגוד לצווי ה'. וצריך לשאול כאן שתי שאלות.

השאלות

א) מדוע נענש הנביא עִדּוֹ, מנין היה עליו לדעת כי מדבר אליו נביא שקר? 

ב) מדוע לא העניש ה' את נביא השקר שגרם את מותו של הנביא עִדּוֹ?

הרלב"ג(מלכים א יג יח) מיישב קושיות אלו:

תשובה לשאלה הראשונה

הרלב"ג מיישב את הקושיה הראשונה באמצעות עוד שאלה:

מעשהו של הנביא עִדּוֹ לכאורה זהה לשל אברהם אבינו, אשר נצטווה להעלות את בנו יצחק לעולה. לאחר שדבק בביצוע המשימה מקבל אברהם הוראה סותרת ומקשיב לה. לכן, אם אמנם הקפידו על הנביא עִדּוֹ על ששמע בקול נביא השקר ולא הבין מעצמו שעליו לקיים את הנבואה המקורית שצווה עליה, יש לשאול מדוע לא נענש אברהם שגם הוא לכאורה, עבר על דברי ה' ולא שחט את יצחק?

מסביר הרלב"ג שיש שוני יסודי בין מעשה אברהם לזה של הנביא עִדּוֹ. כאשר אמר ה' לאברהם להעלות את האיל תחת בנו, לא חזר הקב"ה מהוראתו הראשונה. בתחלה צוה ה' לבנות מזבח במקום עליו שכן הענן ולהעלות עליו קרבן. גם לאחר שיצחק לא נשחט, העלו על המזבח קרבן אך היה זה איל. ה' אמר לאברהם שכל הצווי היה לו לנסיון כדי להוכיח לכל באי עולם על גדולתו של אברהם וגם כדי לחנך את יצחק ולהכינו לקיים מסירות נפש אם ידרש לכך.

לעומת זאת, במקרה שלנו, צריך היה הנביא עִדּוֹ להעלות על דעתו שלא יתכן שהקב"ה יחזור מהוראתו ולכן אין לו לשמוע אל דברי נביא השקר. 

תשובה לשאלה השניה

לגבי השאלה השניה מסביר הרלב״ג שכך דרך התנהגותו של ה'. כאשר מדובר באדם צדיק, מקפיד עליו הקב״ה ומענישו גם על חטאים קלים בעוד שהרשעים לא רק שאינם נענשים אלא אף מצליחים במעשיהם.

דבר זה מצאנו במקומות רבים וגם אצל המלכים ירבעם ורחבעם. 

כאמור, הבטיח ה' לשלמה שישאיר לו שבט(בנימין נכלל ביהודה) למלוך עליו. בעוד שהמלכות על עשרת השבטים תנתן לירבעם בן נבט, וכדברי הכתוב: "והשבט האחד יהיה לו למען עבדי דוד ולמען ירושלים העיר אשר בחרתי מכל שבטי ישראל"(מלכים א יא לב). מאהבת ה' את שבט יהודה, העניש את רחבעם בשנה החמישית למלכו. הכתוב(דברי הימים ב יא) אומר: "כי הלכו בדרך דוד ושלמה לשנים שלש". פרוש הדברים, שבשלש השנים הראשונות נהג רחבעם בדרך ה' וכך הנהיג את יהודה. אולם בשנה הרביעית נטש את דרך ה' וכך נאמר: "וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים כי מעלו בה'"(דברי הימים ב יב א-ב). מאחר ורחבעם הלך בדרך ה' במשך שלש שנים ואחר כך סטה, החליט ה׳ לעוררו בתשובה על ידי שישק שיבוא לירושלים וילחם ברחבעם. הנביא שמעיה אמר למלך יהודה ולשרים כי פלישתו של שישק לירושלים הינה עונש על עזבם את דרך ה'. ואכן נכנע רחבעם ועמו והגזרה בוטלה.

אולם את הרשעים אין ה' מעניש כי אין הם רוצים לשוב בתשובה והעונש יהיה ללא תועלת לפיכך נותן להם את שכרם בעולם הזה כדי לטרדם לעולם הבא. לכן ירבעם ועמו לא נענשו בפרקנו וגם נביא השקר לא נענש. יתרה מזו ה' חרג מהמקובל והשרה שכינתו על נביא השקר(כפי שהשרה על בלעם) שימסור לנביא עִדּוֹ על חטאו ועל העונש שמצפה לו.

מסיים הרלב׳׳ג:

והיה זה מדה כנגד מדה, הוא(הנביא עִדּוֹ) האמין לנביא השקר במה שלא היה ראוי להאמינו ואפילו אם היה נביא אמת, הוצרך מפיו לשמוע דבר ה' על דבר עונשו וחטאו אשר חטא.
(רלב"ג מלכים א יג יח)