מדוע נענש הנביא עִדּוֹ?(2)

הגמרא אומרת:

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעבודת כוכבים שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו.
(סנהדרין צ.)

הרמב"ם כותב:

וכן אם יאמר לנו הנביא שנודע לנו שהוא נביא, לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה או על מצוות הרבה, בין קלות בין חמורות, לפי שעה--מצוה לשמוע לו.  וכן למדנו מחכמים הראשונים, מפי השמועה:  בכול, אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה, כאלייהו בהר הכרמל, שמע לו--חוץ מעבודה זרה.  והוא, שיהיה הדבר לפי שעה--כגון אלייהו בהר הכרמל, שהקריב עולה בחוץ, וירושלים נבחרה, והמקריב בחוץ חייב כרת.  ומפני שהוא נביא, מצוה לשמוע לו; וגם בזה נאמר "אליו, תשמעון"
(פרק ט מהלכות יסודי התורה הלכה ג)

ממשיך הרמב"ם ואומר:

ואילו שאלו את אלייהו ואמרו לו, נעקור מה שכתוב בתורה "פן תעלה עולותיך, בכל מקום, אשר תראה"(דברים יב יג)--היה אומר(=משיב) לא, אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת, כמו שציווה משה; אבל אני היום אקריב בחוץ בדבר ה', כדי להכחיש נביאי הבעל.
(פרק ט מהלכות יסודי התורה הלכה ג)

מסקנת הדברים היא שכדי לקבל דברי נביא שאומר לנו לעבור על אחת ממצוות ה' צריכים שלשה תנאים:

א) שיהיה הנביא מוכר וידוע שהוא נביא אמת בלי שום פקפוק.

ב) האיסור עליו מצוה הנביא לעבור אין הכוונה לבטלו אלא לעבור עליו חד פעמית.

ג) אין מדובר בעבודה זרה, שבמקרה זה אין לשמוע אפילו בקול נביא המוכר לנו כנביא אמת וגם אם אומר לנו לעבוד אלילים חד פעמית.

מדוע באיסור עבודה זרה אסור לנו לשמוע בקול נביא האומר לעבור עליו, אפילו אם מוכר כנביא אמת ומצוה לעבוד רק פעם אחת, וכלא כשאר העברות בתורה שמותר?

מסבירים המפרשים שיש הבדל יסודי בין איסור עבודה זרה לשאר איסורים. שאר מצוות התורה נמסרו לנו על ידי משה, לפיכך אם יבוא נביא אמת ויצוה אותנו לעבור על אותה מצוה פעם אחת(ולא לבטלה דרך קבע) יש לקבל את דבריו. אולם איסור עבודה זרה לא נמסר לנו על ידי משה אלא על ידי הקב"ה בעצמו, לפיכך כדי לעבור על אסור עבודה זרה צריך לשמוע את ההוראה מפי בלבד.

אם כן, כאשר הנביא עִדּוֹ בא להוכיח את ירבעם, הגיע ירבעם, ויחד איתו כל השרים, ואמרו שהעמידו את העגלים בבית אל ובדן על פי הדיבור, כי ראו בנבואה שזה רצון ה'. לכן שלח ה' את הנביא עדו לומר להם שאי אפשר לבטל איסור עבודה זרה אלא רק אם נשמע זאת מפי הקב"ה עצמו, כי רק האוסר חייב להתיר.

הנביא עִדּוֹ נצטווה על ידי ה' לא לאכול במקום ההוא. מי שהורה לעִדּוֹ הנביא על ביטול הציווי היה נביא השקר ולא ה'. לפיכך לא היה לעִדּוֹ הנביא לשמוע אל נביא השקר, שכן ה' הוא שציווה וה' בלבד הוא שיכול לבטל את הציווי.

מעשהו של הנביא עִדּוֹ לכאורה זהה לשל אברהם אבינו, אשר נצטווה להעלות את בנו יצחק לעולה. לאחר שדבק בביצוע המשימה מקבל אברהם הוראה סותרת ומקשיב לה. לכן, אם אמנם הקפידו על הנביא עִדּוֹ על ששמע בקול נביא השקר ולא הבין מעצמו שעליו לקיים את הנבואה המקורית שצווה עליה, יש לשאול מדוע לא נענש אברהם שגם הוא לכאורה, עבר על דברי ה' ולא שחט את יצחק?

על פי האמור נמצא שיש הבדל בין עִדּוֹ הנביא לאברהם אבינו. אברהם שומע(מפי האלוקים) את ההוראה להעלות את יצחק לעולה. כאשר צוה ה' לבטלה שלח מלאך מן השמים כדי לבטלה. בפרקנו אין הדבר כן, כפי שאמרנו שהנביא עִדּוֹ קיבל ציווי מה', וביטול הציווי מנביא לכאורה. אמנם נביא השקר אמר לעִדּוֹ שמלאך דבר אליו לבטל את ההוראה. אך היה על הנביא עִדּוֹ להבין כי מדובר בנביא שקר, שכן ביטול הציווי צריך להגיע אליו מה' יתברך ולכן לא היה לו לשמוע אל דברי נביא השקר.