איש א-להים בא מיהודה
כאשר החליט ירבעם לחגוג בחודש חשון לא מצא אף אחד מהכהנים שירצה להקריב על המזבח שבנה. זאת ועוד, ירבעם רצה בעצמו "לחנוך" את המזבח ולהקטיר עליו קטורת, משום שחשב עצמו לכהן גדול המקטיר קטורת בקדש הקדשים. לכן עלה ירבעם לראש המזבח להקטיר את הקטורת. באותה שעה הגיע הנביא עִדּוֹ בשליחות ה' כדי לומר דברי נבואה על המזבח. הקב"ה כִּיוֵּן שיגיע בשעה שירבעם היה עומד כבר בראש המזבח, ועיני הנאספים היו נשואות למלכם כדי לראות בהקטרה הראשונה של המלך. לפיכך איש לא הבחין בבוא הנביא כך שראו אותו פתאום עומד לצדו של המלך ולא יכלו כבר להורידו בטרם יאמר את דבריו. הקב"ה מכוון את הדברים בשעה המתאימה כדי להגשים את תכניותיו בעולם. הנביא התחיל את נבואתו במילים: "מזבח מזבח כה אמר ה' הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך את כוהני הבמות המקטירים עליך ועצמות אדם ישרפו עליך"(מלכים א יג ב). נאמר במדרש תנחומא(תולדות יד) שהנביא אמר פעמיים "מזבח" לרמוז על שני המזבחות שנבנו על ידי ירבעם לשם עבודה זרה האחד בדן והשני בבית אל. הנביא עִדּוֹ ראה נבואה ברורה לפרטיה עד שהזכיר את שם המלך שימלוך ביהודה כעבור שלש מאות שנה. זאת ועוד, הנביא אמר: "הנה בן נולד", ולא בן יולד, כי הנביא ראה את המאורע כאלו הוא לנגד עיניו ומתבצע בשעת אמת. על כך אומר הירושלמי:
ארבעה נקראו עד שלא נולדו והם: יצחק, ישמעאל, יאשיהו ושלמה. יצחק דכתיב: "וקראת שמו יצחק", ישמעאל דכתיב: "וקראת שמו ישמעאל", יאשיהו דכתיב: "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו" ושלמה דכתיב: "כי שלמה יהיה שמו".
(ירושלמי ברכות פרק א הלכה ו)
[מעיר הרב מוסר הנביאים שישמעאל נמנה בין הצדיקים מפני שחזר בתשובה וזו הסבה שהירושלמי הזכיר את יצחק לפני ישמעאל כי ישמעאל הודה בעליונותו של יצחק והקדימו לפניו כדברי הכתוב: "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו"(בראשית כה ט)]
הנביא אומר לירבעם: "ועצמות אדם ישרפו עליך", ולכאורה צריך היה לומר לו 'ועצמותיך' או 'עצמות ירבעם', בגוף שני, ומדוע אמר 'ועצמות אדם' בנסתר? אלא שחלק כבוד למלכות. מצאנו דוגמא לכך אצל משה רבינו שחלק כבוד לפרעה אפילו שהתריס ואמר: "מי ה׳ אשר אשמע בקולו"(שמות ה ב ). הקב"ה אמנם יעניש את הרשעים, אך כאשר הם נושאים בתפקידים ממלכתיים תובע ה' מהפונים אליהם לדבר אליהם בדרך של כבוד וכאן רואים את גדולת ה'. הנה עומד אדם המתריס נגדו וממרא את פיו, והקב"ה רוצה שיפנו אליו בכבוד כיאה לאדם שנברא בצלם וממלא תפקיד ממלכתי. הקב"ה מלמד אותנו שיש להוכיח אדם בדרך של כבוד כדי שישמע את דברי התוכחה, כי טבעו של אדם שאיננו מתיחס לאיש אשר מזלזל בו וכדברי הפסוק: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", ורש"י מבאר: "לא תלבין פניו ברבים"(ויקרא יט יז).
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'