פסוק א:ויקרבו ימי דוד כו' הנה או' לאמר הלא כמו זר נחשב שאינו לאמר לאחרים ושמעתי אומרים שלימדו תהיה המות קרובה ומורגלת בפיו וזהו ויצו את שלמה בנו לאמר הוא על עצמו אנכי הולך בדרך כל הארץ ולפי זה תהיה כוונת סוף הפסוק שעם היות המות קרובה בעיניך לא עד גדר שירפו ידיך מכל ענייני העולם והמלכות כ"א וחזקת והיית לאיש אך יראה דרך רחוקה מהפשט. ויתכן יאמר כי למה ששלמה היה בן י"ב שנה שעדיין לא היה בר מצוה ומהראוי היה נראה יצו עליו אנשי חילו ויצוהו אליהם ידריכוהו וילמדוהו אמר כי לא כן שלמה כי אין צריך לאמר לאחרים יהיו עליו אפוטרופסי' כי אם אל שלמה בנו תאות לאמר הצואה ולא לזרים אתו ויאמר לו הנה עדיין אינך איש ואפילו יצר הטוב אין לך כי בן י"ב אתה ואפילו מי שיש לו יצה"ט צריך חיזוק לעמוד נגד יצרו וכ"ש מי שעדין אין לו יצה"ט שצריך חיזוק גדול ולכן דע לך כי משם אהיה עמך לעוזרך כי איני מת כי דוד מלך ישראל חי וקיים רק אנכי הולך בלבד ומה שתראני כעת הוא כדרך כל הארץ שהוא ית' מראה בי דרך כל הארץ שלא לבייש את שאר צדיקים ע"ד מז"ל על רבינו הקדוש שהיה בא לקדש בביתו ופסק מפני הרואים על כן וחזקת חיזוק רב והיית לאיש אשר יצה"ט לו כדי שושמרת כו' כי בי בעזרך:
פסוק ג:ושמרת כו'. ראוי לשים לב מה ענין שלשת הצוואות האלה וגם למה הפסיק בין יואב לשמעי בהאכיל את בני ברזילי הגלעדי וכן באומרו אשר תפנה שם שיראה כמורה מקום ואיננו. ועוד אומרו וגם אתה ידעת את אשר עשה יואב כי אינו מתייחס אל הקודם שיאמר וגם. ועוד אומרו אשר עשה לשני שרי צבאות כו' כי הראוי יאמר ואשר עשה כי אשר עשה לו הוא דבר אחר ומה גם לרז"ל שאמרו שאשר עשה לי הוא שהראה כתב דוד לשום את אוריה במקום גבורי האויבים שיהרגוהו ואם כן אשר עשה לשני שרי כו' הוא ענין אחר והראוי יאמר ואשר עשה כו'. אמנם יתכן שרצה לצוותו על שלשה דברים שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה וגמילת חסדים ועל התורה שתכלול תורה שבעל פה ותורה שבכתב אמר על תורה שבע"פ ושמרת את משמרת ה' שהוא משמרת למשמרת התורה שהיא תורה שבע"פ שהיא סייגים וגזירות ודקדוקים כדי ללכת בדרכיו כו' ככתוב בתורת משה היא תורה שבכתב שישמור שבע"פ כדי ללכת בכל מקים חלוקו' של מה שבכתב שהוא למען תשכיל ותצליח את כל אשר תעשה אך לא שתהיה פנייתך על ההצלחה כי אם ואת כל אשר תפנה יהיה שם שכל פניותיך יהיו בתורת ה' וז"א שם שהוא אל תורת משה שהזכיר למעלה כי למענה תעשה ולא לפניה אחרת כי ספר התורה הוא דבר מסויים ויצדק לומר בה מלת שם.
פסוק ד:למען יקים ה' את דברו כו' כי כאש' אתה עושה בשביל תורתו שהיא דברו יקים גם הוא את דברו אשר דבר לי לאמר אם ישמרו כו' והוא כי כה אמר ה' לדוד הנה נשבעתי אמת לא אשוב ממנה בין אם יהיה צדיק בנך או לא יהי' כי מפרי בטנך אשית לכסא לך אך לא ממנו והלאה אמנם אם ישמרו בניך בריתי כו' יהיה לדור דור כי גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך ועל חלוקה זאת אמר למען יקים ה' כו' לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל.
פסוק ה:ועל העבודה אמר וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב שביישני במלחמת בני עמון שהראה הכתב שכתבתי לו לשום את אוריה במקום גבורי האויבים ולהניחו בידם שיהרג לקחת אשתו ועכ"ז איני משי' לב כי הוא נוגע אלינו כ"א אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל וזהו שלא נאמר ואשר עשה כלומ' עם שאתה ידעת אשר עשה לב' שרי צבאות יש' כו' הוא אשר תביט ולא על אשר עשה לי וזו עבודה גדולה לשפוך דם אשר יזיד להרוג בערמה כמאמר הכתוב כי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות כמ"ש ז"ל שאפילו אם היה כהן והיה מקריב הקרבן לא תמתין עד יקריב קרבנו כ"א יבטל קרבנו וקחנו למות כי אין עבודה רצויה כהרוג שופך דם האדם וע"כ כנגד עבודה א"ל להרוג את יואב ששפך דם שני שרי צבאות יש' בערמה. ועל ג"ח אמר ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד כו' אך ענין שמעי לא מן השם הוא זה כי לא איש הרג בפשעו כי אם שהיה חייב מיתה מאז אלא שדוד לא רצה להמיתו עד יוליד מי שיצא ממנו מרדכי ואסתר וזה יאמר ועתה אל תנקהו לו' עתה שכבר הסיבה ההיא איננה אל תנקהו ואין ספק כי היה דוד יכיל להמיתו אחר שהוליד שמעי את הזרע הנז' והניחו שיעשה שלמה למען הפיל חתת ה' על כל העם וייראו מלפניו ותכון מלכותו באומרם כי גדול בישראל כשמעי הרג על שהיקל במלכות בית דוד וכל העם ישמעו ויראו גם כי נער ורך הוא עדיין וזה מאמר הכתוב על הריגת שמעי ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויצא ויפגע בו וימות והממלכה נכונ' ביד שלמה שע"י כן נתחזק מלכותו נמצא שאין ענין שמעי מעין הדברים הקודמים על כן לא סמך אותו אל ענין יואב כמדובר. או יהיה הענין כי רצה דוד לכונן כסא שלמה וידוע בג' דברים שעליהם הצליח הוא במלכותו אחד על התורה כי הוא עדינו העצני שהיה מתעדן על ד"ת ועל צדקה ומשפט שנאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה ועל כן על התורה צוהו ושמרת כו' ככתוב בתורת משה כו' שהיא תורה במעשה ועל המשפט ענין יואב וצדקה וחסד בבני ברזילי כי באלה יהיה ה' עמו להכין כסאו ואחר כך לשיראוהו אנשים שתהיה אימתו על כל ישראל על כן צוהו ענין שמעי שע"י כן הממלכה נכונה ביד שלמה כמדובר:
פסוק יא:והימים אשר מלך כו'. הנה מהראוי יאמר זה קודם לפ' הקודם וישכב כו' ועוד למה סיפר כל הפרטים ולא אמר דרך כלל והימים אשר מלך דוד מ' שנה. ועוד או' ושלמה ישב על כסא דוד והיה די יאמר ותכון מלכות שלמה מאד כי הישיבה על הכסא כבר נאמר אך הנה בניהו בירך ואמר ויגדל את כסאו מכסא אדוני המלך בא ויאמר כי כן היה כי והימים אשר מלך דוד ארבעים שנה כשלמה אך דוד לא היו כ"א בחברון שבע שנים במחלוקת ולא על כל ישראל ובירושל' שלשים ואל תתמה ותאמר הלא גדול היה זכות דוד ממנו ונהפוך היה ראוי להיות כי דע איפה כי שלמה הכנה מצא כי וישב שלמה על כסא דוד אביו ומזכות אביו שמצא היה עזר לו ותכון מלכותו מאד מה שלא מצא דוד כסא אביו להיות יורש כסא כבודו:
פסוק כב:ויען המלך שלמה כו' או' ויאמר לאמו שהוא מיותר הוא מה שדקדק באו' את שואלת ולא אמר למה שאלת כלו' להיותך אמי לא היה ראוי להיות את שואלת דבר זה שהוא נוגע אל המלכו' והרי הוא כאלו שאלת שיהיה הוא המלך ולא אני כי אין משתמשין במה שנשתמש המלך אלא מלך כמוהו גם שדוד לא ידעה והנה אפשר שבמה שהקדים לה אדוניהו בשאלתו לומר את ידעת כי לי היתה המלוכה ועלי שמו כל ישראל פניהם למלוך כיון לומר שיספיק הדבר ההוא שהיה לו שייכו' במלוכה להשתמש במה שנשתמש המלך כיון שלא ידע ועל זה השיב שלמה המלך ואמר אם יש לו שייכות במלוכה לזה גם לכל דבר ושאלי לו את המלוכה אך שקר הוא דובר כי אין לו שום שייכות וכך הוא בדבר זה להיות אבישג ראויה לו כמו אביתר הכהן ויואב בן צרויה כי מה לו מה שהשתדל למלוך ולא מלך ומה לי מי שהשתדל שימלוך אדניהו ולא עלה בידם וכמו שלאביתר ויואב שהשתדלו שימלוך אדוניהו ולא שוה להם אינה ראויה כך אדוניהו עצמו שאשתדל למלוך ולא עלה בידו כי אדרבה הוה מרד ואינה ראויה לו וז"א ולו ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה לומר ולו היא ראויה ולשני אלה בדרך אחד כי שלשתן שוים בדבר כי אין ההשתדלות נחשב לשייכות מלוכה לשתהיה ראוי לו אחר שלא בא אל הפועל אך הור' כי לא נכנע מאשר מרד והו' בן מות מאז ואש' האריך לו לא היה כ"א עד שתמצא בו רעה והרי נמצא וימות על אש' מרד מאז וכה אמר בשבועתו חי ה' אשר הכינני כו' ראו עתה כי אשר רצה זה למלוך היה מרד הפך דבריו שאמר כי לי היתה המלוכה כי הלא מטרם אצא מרחם הכינני ה' כמאמרו בד"ה על פי הנביא הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה כו' כי שלמה יהיה שמו כו' הרי שהכינני ה' טרם יצרני מבטן וכן עשה כי ויושיבני בהווה על כסא דוד וגם לעתי' מה שנדר הוא ית' בספר שמואל והגיד לך ה' כי בית יעשה לך ה' שהוא להיות שלשלת המלכות ממנו כבית קבוע ועל זה אמר שלמה ואשר עשה לי בית כאשר דבר באופן שהמלוכה שלי בעבר ובהוה ובעתיד הפך דברי אדוניהו חי ה' עושה לי כל אלה כי היום יומת וכו'. ולאביתר שגם היה בו צד מרד אמר המלך ענתות לך וגלה שם כי בן מית אתה וביום הזה לא אמיתך כלומר אך עד ימצא בך איזו רעה אחרת כאשר עשה לאדוניהו ואחרי כן נמנע מלהמיתו בשום זמן כי במקום מות גרשו מלכהן וזהו ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן לה' ולמה בחר בזה הלא היא כי רצה למלא את דבר ה' אשר דבר לבית עלי שיתקיים על ידו:
פסוק כח:והשמעה באה כו'. הנה ראוי לדעת מה שמועה שמע שאם הוא אשר נעשה לאדוניה הלא אין ספק כי דבר מפורסם היה ומהו באה עד יואב ועוד איך מתקשר לזה או' כי נטה כו' ואם אשר נאמר לאביתר הלא מזה לא היה לו לירא כי אדרבה הקילו לו שלא יומת ועוד או' ואחרי אבשלום כו' שהוא מיותר כי מי לא ידע כי מזבח באהל ה' הוא ועוד או' תחלה ויחזק בקרנות המזבח וכשהוגד לשלמה נאמר אצל המזבח ועוד או' לאמר לך פגע בו מהו או' לאמר כי אינו לאמר לזולת ועוד או' ויבא בניהו אל אהל ה' ולא אמר אל מזבח ה' ועוד או' כה אמר המלך צא מה שלא אמר המלך ועוד או' ויאמר לא כי פה אמות מה ירויח במותו שם והנה רז"ל אמרו שכיון פה אמות ולא ע"י המלך מפני שיהיה ממונו ליורשים אך קשה איך באו' פה אמות אמר זה. ועוד או' וישב בניהו דבר לאמר מלת לאמר מיותרת ועוד או' כה דבר יואב וכה ענני מהו הכפל הזה ואם הוא כפל ענין במלות שונות מלבד שהן שתי קושיות למה כפל ולמה שנה גם אומרו יואב בנתים הלא כמו זר נחשב. ועוד אומרו עשה כאשר דבר הלא טוב טוב היה להוציאו ולא להמיתו אצל מזבח ה':
פסוק כח:אמנם הנה יתכן כי השמועה שבאה עד יואב הוא האמור בכתוב כי הגיע לאזניו בשם שלמה שהיה אומר כי יואב נטה אחרי אדוניהו ואחרי אבשלום לא נטה וזהו והשמועה באה עד יואב ומה היא כי נטה כו' לומר כי אויב הוא לי כי בילדותי שעדיין לא הייתי ראוי למלוך לא נטה אחרי אבשלום ועתה שאני ראוי למלוך נטה אחרי אדוניהו מורה כי לבבו רע עמי והמרד הוא גם בי גם באבי וכן נראה בפ' נגמר הדין כי בזמן מרד אבשלום היה עדיין דוד בגבורתו ובענין אדוניהו כבר הזקין נמצא כי ילד קטן היה אז שלמה וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח סיפר טעות יואב שלא ידע כי מזבח בית עולמי' קולט ולא שילה.
פסוק כח:וכן אמרו שטעה שגם שם אינו קולט כ"א לכהן ועבודתו ולא לישראל וגם אינו קולט אלא גגו ולא קרנות ושלשתן אחשוב נרמזו בכתוב היותו יש' ואינו קולט כ"א לכהן רמז באו' וינס יואב כלומר כי יש' הוא שאל"כ אומ' יואב הוא מיותר כי עליו מדבר ובאו' אל אהל ה' הזכיר הטעות השני כי הוא אהל ולא בית ואינו קולט רק בית עולמים והג' באו' ויחזק בקרנות ואינו קולט כ"א גגו ואין ספק כי לא עם הארץ היה ובבהלת אימת מות טעה ג' טעוי' ואיש כמוהו אחר אשר כבר עשוהו ראה שטעה ויעזוב קרנות המזבח ויתיצב אצל המזבח הוא מקום מושב הסנהדרין כמאמר רז"ל כי לכך נסמכ' פר' משפטים למזבח אדמה לומר שתשים דיינים אצל המזבח.
פסוק כח:וכאשר הוגד הדבר לשלמה כבר עזב קרנות המזבח והיה אצל המזבח מושב הסנהדרין והוא כי בראות שכלתה אליו הרעה להמלט רצה לפחות להרויח שיהיו נכסיו ליורשים ולא למלך שידין ע"פ ב"ד והרוגי ב"ד נכסיה' ליורשים.
פסוק כט:וזהו ויגד למלך שלמה כי נס יואב והנה אצל המזבח שהוא מה שעשה אחר שטע' להאחז בקרנו' המזבח אז שלח את בניהו לאמר לך פגע בו כלומר לאמר לו מה כוונתו בסנהדרין ולפגוע בו הוא מכח המלכות כי מורד היה ובן מות ויבא בניהו אל אהל ה' ולא אל המזבח כ"א אל מושב הסנהדרין שהנם באהל אצל המזבח ויאמר אליו עה אמר המלך צא כלומר מלידון בב"ד כ"א ע"י המלכות והוא כי אמר לו לך פגע בו ויאמר לא כי פה אמות כלומר פה ע"י ב"ד אשר פה כי גם שאיני פטור כי מרדתי במלכו' יהיה על פי ב"ד ויהי נכסי ליורשי והענין כי אין ספק כי על אשר אמר לו שיצא והשיב לא כי פה אמות שהוא ע"י ב"ד שהשיב לו בניהו היעלה בדעתך להנצל על פי ב"ד ואז ענהו שלא היה רק להשביע את בניו מנכסיו ועל זה אמר למלך כה דבר יואב שהוא לא כי פה אמות וכה ענני על אש' אמרתי לו מה היה מרויח שענני שעל הנכסים היה עושה אז ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר שיהיה על פי ב"ד על הממון ופגע בו על ידך שהוא הוראת הורמנותא דמלכא ולא יפגעו בו שלוחי ב"ד הנועדי' להמי' המחוייבי' מיתה ע"י ב"ד וגם וקברתו שתטפל אתה בו עם היותך שר גדול למען יודע ויפורסם כי מידי היה הדבר ולא שב"ד עשו מעצמן וכל זה אני עוש' להסיר דמי חנם מעלי ומעל בית אבי שידעו כל העם שלא היה מדוד להרוג את אבנר ולא לעמשא על שאחר מן המועד אשר יעדו כי בראו' כל העם שידי הית' במיתתו יכירו כי קיימתי מצית אבי להוריד שיבתו בדם על שהרג שני שרי צבאות יש' אלא שלא היה בדין להורגו על הדבר ההוא כי לא היו עדים והתרא' רק על ידי מה שמרד והיה ע"י הורמנותא דמלכא בשביל זה על שלא הומת רק על פי בית דין אשר לא היה כי אם על דבר מרדו במלכות אמר כי עון שני שרי צבאות ישראל ישארו על ראשו ליענש באותו העולם וזהו והשיב ה' את דמו על ראשו כו' אשר פגע כו' בשני אנשים כו' ושבו דמיהם כו' ובראש זרעו כו':
פסוק לו:וישלח המלך כו'. ראוי לשים לב למה עשה ההמצאה הזאת מזולתה ועוד כי אם היה שמעי שומר אזהרתו איך היתה מתקיימת צוואת דוד אביו. ועוד למה כפל ידוע תדע כי מות תמות ועוד או' טוב הדבר כי לא יצדק בזה רע או טוב כי אם קיום הגזרה או לאו. עוד או' כאשר דבר אדוני כו' כי האם בבחירתו הדבר תלוי על כרחו הוא ועוד איה חכמת שמעי ואי זה הדרך נכנס בו רוח שטות לחייב את נפשו על שני עבדים ומה גם אם יהיה ממונו למלך כי גם זרעו לא יהנה מעבדיו אלה ועוד למה הודיענו שחבש את חמורו ועוד אומרו ויוגד לשלמה כי הלך כי המפורסם וידוע לכל אין צריך הגדה. ועוד או' כי הלך כו' למה מזכיר ההליכה והל"ל ויוגד לשלמה כי שב ולא כי הלך ושב ועוד באומרו הלא השבעתיך כו' שאחר שהיתה שבועה בדבר למה לא נרמזה למעלה ומה ענין אומרו והמלך שלמה ברוך אצל הענין וכן או' והממלכה נכונה כו' איך נמשך זה מהאמור:
פסוק לו:אמנם הנה המלך עשה מדה כנגד מדה הוא קלל את דוד בצאתו מירושלם על כן היה הענין בדומה לו שע"י צאתו מירושלם יומת ומה שבטח שלא יבצר מהתקיים שבועת אביו אם לא יצא שמעי מירושלם אפשר לומר ע"ד מה ששמענו אומרים מאשר קדמונו בתתם טעם אל מאמרם ז"ל גדול המצווה ועושה כו' שאמרו כי המצווה יגרה בו היצר הרע לעבור מש"כ הבחיריי לעשות ואמרו כי סופר להם מעשה שהיה במלך שלשמע עיר תהלה הלך לראותה למרחקי ארץ והיה סמוך לה גשר ראשו אחד לעיר והראש השני לכפר קטן ובהגיע המלך אל הכפר בכלל מקבילי פניו יצא זקן בן שמונים שנה לקראתו ויאמר למלך על מה חרד אדוני כל החרדה הזאת אמר לו לקול תהלת העיר הזאת באתי עד הנה אמר הזקן חי ראשך אדוני המלך כי נולדתי בכפר הלז והנה נא זקנתי באתי בימים ולא עברתי הגשר הזה לראותה מיום הולדי ועד עתה אז אמר הנה נא גזרתי עליך שלא תעבור וביום עבורך הגשר מות תמות ואמרו שלא שקט ולא נח ולא שלו עד שעבר ביום ההוא את הגשר ויראה את העיר ויוגד הדבר אל המלך וישלח אחריו ויאמר לו הלא שמנים שנה עצרת כח לבלתי עבור לראותה ועתה אשר צויתיך לא בא עליך השמש שלא באת אליה אמר לו כאשר היתה בחירתי חפשית לא היה לבי מכריחני אך עתה הייתי כמי שניתן בבית כלא לבי דופק באמור למה תמנע מכל האדם לראות את העיר ולא יכולתי להתאפק נגד לבי עד שאמרתי ויהי מה ארוצה אנכי עד אעבור ועברתי ועתה הנני בידך והנה עד המעשה הזה כי גדול המצווה ועושה שיצר סמוך דופק בו ועושה לא ירפנו עד יעבירנו על התורה ועל העבודה ועל דרך ענין המעשה הלזה אפשר יהיה בלב שלמ' לאמר כי כמשל הזה יקרנו לשמעי שע"י עכב בחירתו ידחקנו יצרו עד עבור יעבור ולא יבצר יאנסנו להעבירו ויפול בשחת זו ותתקיים צוואת דוד אביו.
פסוק לו:עוד יתכן במה שידענו כי עבירה גוררת עבירה והוא ככתוב אצלינו במקומו כי משורש טומאת העון אשר יתרבה בהעשותו יתרבה מלאך משחית והכח הטמא ההוא נקשר בעושיהן עד יגוררנו לעשות עוד אחרים מורם ממנו כיוצא בו עוד שני' כי העון ההוא אשר מרד שמעי במלך דוד שהמורד במלכות בית דוד כמורד בשכינה היה בצאתו מירושלם נמצא שבצוות המלך שלמה שלא יצא וצאתו היה ג"כ מרד במלכות בית דוד הרי זה דומה לעון ההוא. ועוד הדמות שני והוא היות המרד ביציאתו מירושלם ואם ישוב לחטוא למרוד בשלמה גם ביציאה מירושלם היה מרד שני כיוצא במרד הראשון ובזה יתכן שבטח שלמה שלא יבצר שהעבירה הוא המרד הראשון תגרור לו גם את זאת הדומה לו בב' פנים.
פסוק לז:וז"א ידוע תדע כי מות תמות שהוא שני ידיעות על ב' מרדים שהם שני מיתות ובוטח אני כי דמך אשר נתחייבת מאז יהיה מאז להעבירך גם עתה והוא כי העון ההוא יגרור לך דומה לו כמדובר ויאמר שמעי טוב הדבר והוא כי הנה על פ' ועשית הישר והטוב ארז"ל זו לפני' משורת הדין וכן רב כשצוה לרבה בר בר חנה לאהדורי גלימא להנהו שקולאי דתברו ליה חביתא שהיה לפני' משורת הדין א"ל דינא הכי א"ל הן למען תלך בדרך טובים הוא כי מלת טוב נאמרת על לפנים מן השורה וזה יתכן אמר שמעי לשלמה טוב הדבר כלו' לפנים משורת הדין הוא הדבר להאריך לי עד מרד ב' ולרמוז היות שבועה בדבר אמר שהשיב שמעי כאשר דבר אדוני המלך כן יעשה עבדך כלו' על היות שדברת בלבד אעשה הרי שזול' דבור המלך יש חיוב אח' ואין זה כ"א דברת שבועת אלהים שאל"כ הם דברי מותר ואחרי כן הודיע הכתוב כי שמעי הלך גתה בהחבא כי על כן ויחבוש את חמורו ולא א' מעבדיו הנותרים או מסביבותיו נעריו אך היה לבל יודע וכן הורה בפי' באו' ויוגד לשלמה בב' בחינות א' כי אם היה מפורסם לא היה הכתוב מייחס הדבר להגדה לשלמה ב' כי לא נאמר שהוגד החזר' כי אם שהלך ושב יורה כי עד אחר שובו לא הוגד לו ההליכה כי בהגדה א' היתה ההליכה והחזרה וזהו ויגד כי הלך ושב ואז אמר לו איני תמיה על אשר נכשלת איך נכשלת שלא יכולת להתאפק לבלתי צאת עד נפלת שדוד כי הנה ידע לבבך שהו' היצה"ר הנכלל בלשון לבב אש' עשית לדוד אבי ועל כן יצרך הנז' גרם לך כי עבירה גוררת עבירה שהיה ע"י היצה"ר ורחמי' היה לך משם הרחמי' דשקלת למטרפסך בהאי עלמא והוא מה שאמ' והשיב ה' את רעתך בראשך כי שם הרחמי' משיב רעתך בראשך שהוא ע"י המיתך בעה"ז ואל תאשימני כי ע"י כן והמלך שלמ' ברוך מש"כ אם לא אמיתך כי ארור מונע חרבו מדם נאמ' על כל הדומ' לזה וגם כסא דוד יהיה נכון עד עולם כי לא יחשוב ה' לו עון על שפטרך כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומה גם דוד שהמורד בו כמורד בשכינה ועל כן אם מי שמרד בשכינה היה דוד מנקהו היה העון מפקפק בכוננות כסאו אך עתה ע"י כן יהיה נכון עד עולם ואחר שהומת נאמר והממלכה נכונה ביד שלמה אפשר מהטעם האמור שביער עון מורד במלכות בית דוד או כי ע"י ראו כל העם כי אפי' לרבו לא החניף על שמרד במלכותו נפלה אימת שלמה על כל ישראל:
