ויהי רעב כו'. הנה אומרו שנה אחר שנה הוא מיותר כי באומרו שלש שנים רצופות משמע אך ירמוז מאמרם ז"ל כי בכל א' מהשנים היו תולים בענין א' נפרד מחבירו כי אמרו רז"ל בפר"א א"ר פנחס לאחר ל' שנה שנהרג שאול ובניו בא רעב בימי דוד ג' שני' שנה אחר שנה ולמה שנה אחר שנה בשנה ראשונה עלו ישראל לרגל אמ' להם דוד צאו וראו אם יש עו"ג שבעבור עין ע"ג גשמי' נעצרים שנאמ' השמרו לכם כו' ועצר את השמים כו' בדקו ולא מצאו בשנה הב' עלו לרגל אמר להם דוד צאו וראו אה יש בכם מגלי עריות שבעון זה גשמים נעצרים שנא' ותחניפי את הארץ בתזנותיך וימנעו רביבים כו' בדקו ולא מצאו שלישית אמר להם צאו וראו אם יש בכם שופכי דמים שנאמר ולא תחניפו את הארץ ובפרק הערל אמרו כי בשנה שלישית אמר צאו וראו אם יש בכם פוסקי צדקה ברבי' ואין נותנים שנא' נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר בדקו ולא מצאו אמר מכאן ואילך אין הדבר תלוי אלא בו מיד ויבקש דוד את פני ה' לדעת הגמרא הוא ששאל באורים ותומים ולפר"א הוא שהתפלל לפני הב"ה ואמר לו אתה בארץ והוא בח"ל מיד עמד דוד וכינס כל זקני ישראל וגדוליהם ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד ומצאו את עצמות שאול ויהונתן שלא משלה בהם רמה שנאמר שומר כל עצמותיו כו' עוד בגמרא על שאול שלא נספד כהלכה ועל בית הדמים שהרג את הגבעונים והיכן מצינו שהמית את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקי' להם מים ומזון מעלה עליהן הכתוב כאלו הרגן קא תבעי לשאול שלא נספד כהלכ' וקא תבעי על אשר המית את הגבעונים אמר ריש לקיש אין דכתיב בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו שם פעלו באשר משפטו שם פעלו ע"כ.
פסוק א:
והנה הדבר הקשה בענין הלא הוא איך יומתו בני שאול ובני ביתו על עון שאול ולא עוד אלא שאחר שלא המיתם אלא שגרם להפסיד מזונותם של שבעה גבעונים יכלכלום כל ימיהם בר ולחם ומזון ולא ימיתו שבעה נפשות מישראל ואין לומר שהיתה שגגת הוראה או נטיה מה חלילה כי אדרבה אלקי משפט ה' פעל כל זאת כי הלא עצר את השמים ולא היה מטר עד אשר הוקיעום ונתך מים עליהם מן השמים ולא עוד אלא שלא המיתו אלא על ידי ה' כי מי שהיה הארון קולטו למיתה ואשר לא היה ארון קולטו לחיים עד אומרם ז"ל שבקש רחמים דוד על מפיבושת שלא יקלטנו הארון והנה ראיתי אחד מהמפרשים האחרונים מאריך להשיב ולחלק בין משפט בית דין של מטה שלא יומתו אבות על בנים אך לא כן משפטו ית' כי הוא פוקד עון אבו' על בני' כו' ולא זכר פסוק כנפש האב וכנפש הבן לי המה הנפש החוטאת היא תמות וגם לא זכר פסוק ובני קרח לא מתו ופסוק יכין רשע וצדיק ילבש וגם לא זכר מאמר המתרגם וחז"ל שפוקד עון אבות כו' הוא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם מה שאין כן בנדון זה ולא עוד אלא שאחר שעל ידי בית דין של מטה נעשה המשפט על ידי דוד.
פסוק א:
ועוד כי בני עדריאל המחלתי למה מתו על עון אבי אמם כי התורה לא אמרה רק אבות על בנים לא על בני בנות ועוד כי נהפוך הוא כי יותר מקילים מן השמים שאין עונשי' אלא מבן עשרים ובב"ד של מטה מבן י"ג וע"ד זה קושיות אין מספר ואין רשות לאיש ומה גם מדורותינו אלה לחלק מדעתו על פי סברתו אם לא ימצאהו ברבותינו ז"ל אשר עליהם סמך ה' אלהינו יתברך להשאיר רובי תורתו על פה ויצונו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך כו' ועשית ככל אשר יורוך ואפילו במילי דאגדתא מצוה לנו לשים כל דבריהם על לוח לבנו ועד ממהר רבי יוחנן ע"ה כי אשר לתתו בשורה לתלמיד אשר אמר לו לך נאה לדרוש כי כאשר דרשת כן ראיתי שהראוני מן השמים כשנעשה לי נס בים מלאכים מנסרים אבני כדכד של כמה אמות אמר לו אם לא ראית לא האמנת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות הנה כי כן יבורך גבר אשר לא ישמע אל דברי רז"ל.
פסוק א:
ובכן בדבר הזה אשר יראה האדם כי השופט כל הארץ ית' יצוה עשות הפך משפטו אשר צוה לנו בתורתו למה נעקש דברי התורה ולמה נמיש מרגלי חכמינו ז"ל להאיר עינינו והנה המה אמרו וז"ל והכתיב לא יומתו אבות על בנים א"ר חייא בר אבא מיטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור כי' והכתיב לא תלין נבלתו אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו הללו בני מלכים ופשטו ידיהם בגרים גרורים אמרו אין לך אומה שראוים לידבק בה כאימה זו ומה בני מלכים כן הדיוטות על אחת כמה וכמה מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר כו' עד כאן תורף עניינם ואם קצרנו לשונם כלל מאמרם להודיע את בני ישראל מה רב עוצם עון חילול ה' חלילה ומה גדלה זכות קדוש השם כי רצה הב"ה יומתו בנים ובני בנות על אבות אשר לא כתורת ה' ולא יתחלל שם שמים לעיני הבריות למען ילמדו כל עם בני ישראל למסור עצמן לבל יתחלל שם שמים על ידן כי ז' גדולים וטובים בני מלכים וצדיקים צוה ית' לשפוך דמם לבל יתחלל שם שמים ובל יאמרו הגוים כי פנים אלהי ישראל נושא לעמו וכן צוה יעברו על מצות לא תלין נבלתו על העץ למען פרסם לעיני הכל קנאת ה' על הקרבם אליו ויתקדש שם שמים שם למד דעת את עמו ישראל בל יעמו' להם דבר נגד קידוש ה' כי בזה יודע העובד את ה' ואשר לא עבדו כי האיש אשר לא ישים נפשו וגופו לאין על עבודת קונו במה נחשב הוא ויהידותו כי מה האדם אשר לא יחזיק טובה לקינו יחשיבהו לקרבן לו חרש את חרשי אדמה להבל דמה לבני אשר לא יכיל רעיון אנשי' ומלאכים לערוך א' מני אלפי אלפים ורבי רבבות שמץ מה מיקר תפארת גדולתו עוד למדנו לימוד שני כי רב ועצום טוב המוחל ומעבור על אשר חטא לו כי הלא על שלא נתפייסו הגבעונים בכסף וזהב על שאול ריחקם דוד מלבא בקהל ולפי פשוטו בא לפייס ולהקל מעל שאול אשמת דבר.
פסוק ב:
ואמר והגבעונים לא מבני ישראל המה כי לא גרי צדק היו רק מאימת מות וזהו לא מבני ישראל המה כ"א מיתר האומות אלא כי נשבעו להם כו' ועל כן לא יאשם שאול בעצ' כי הנה ויבקש שאול להכותם בקנאתו כו' ועכ"ז ראוי לבקש מהם מחילה אך ברצי כסף לא בראשי אנשי'.
פסוק ג:
וזהו ובמה אכפר כו' ולא שוה לו כי ויאמרו לו אין לנו כסף עם שאול ואין לנו איש להמית בישראל והנה באומרו אין לנו איש להמית בישראל יסבול ב' פירושים א' שאומרו בישראל יוכלל גם בית שאול כי מישראל היא או בישראל זולת בית שאול על כן חזר ושאל מה אתם אומרים אעשה לכם.
פסוק ה:
אז ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו שהוא ע"י החסיר ממנו מזונותינו כלנו שהוא כאלו נטל נפשותינו ולא אל כל הגבעונים היה זה כי אם לשבעה אנשים מהם על כן אמרו רז"ל שזה כיוונו באומר' אשר כלנו שהוא לשבעה מהם כמספר אותיות אשר כלנו שהם שבעה ושמא תאמרו לא לכך כיון שאול כי אם שנעשה מאליו שע"י המית את הכהנים נעדרו מזונות המסתפקים מהם לז"א לא כן הוא כי אדרבה אשר זמם היה יותר מאשר עשה וזהו אשר דמה וחשב לנו היה להשמידנו מלהתיצב בכל גבול ישראל ולהיות כי אין לגבעונים מחשבה רעה אין הק"בה מצרפה למעשה כי אם כאלו כבר נעשה בפועל על כן אמרו אשר דמה לנו נשמדנו בפועל מהתיצב כו' לכן ינתן שבעה ועל כן באומרם אין לנו כסף וזהב עם שאול כתיב לי וקרי לנו שהוא כי הנה אין ספק כי אות' השבעה שהחסירו מזונותם לא מתו ברעב כי אם שהאכילו' אחיה' נמצא כי מצד השבעה עצמם אין להם כסף וזהב עם שאול כי אם נפשות שאם לא היו זנים אותם אחיהם היו מתים אך אחיהם היה להם על שאול כסף וזהב כי מה שהחסיר מאלה שאול הלוו הם והנה עתה כללות הגבעונים נעשו תובעים ולפי האמת בערך השבעה אין להם כסף אך בערך השאר יש להם על כן לא כתיב לנו על בחינת השאר ולא קרי לי כי שבעה הם על כן כתיב לי מפני השאר וקרי לנו בבחינת השבעה כי לא אחד הוא כי אם שבעה אך לענין המית איש משאר ישראל אמרו שאין להם איש להמית בישראל על כן כתיב לי וקרי לנו.
פסוק ט:
ועם כל זה שהיה מן השמים לא עשה דוד הדב' בעצמו ובמצותו כי אם נתנם לגבעונים יעשו בעצמם ויוקיעום בהר בפרסום ואמר לפני ה' אפשר היה לפני הארון להורות אל הרואים כי מה' יצא הדבר לקדש שם שמי' כי הארון היה קולט את המוקעי' שעל ידי כן נתנם דוד כמדובר ואמר ויפלו שבעתים הי"וד יתירה לרמוז כי אוי למי שעל ידו ימותו אנשים על בלתי מחול להם כי חושב שמפיל את הנענש ומפיל את עצמו כי לא ינקהו ה' וזהו ויפלו שבעתים כלומר שתי שביעיות נפלו השבעה המוקעים והשבעה כלא מחלו על העדר סיפוק מזונותם ולא נתפייסו ברצי כסף על כן כתיב שבעתים וקרי שבעתם כי כעת אין נראה כי אם נפילת אלו השבעה בלבד ולא מפלת שכנגדם והמה חסר ה"א בתחלת חסרת ב"ית ואפשר כי חסרון ה"הא שהוא חמשה רמז כי החמשה מהשבעה שחסרו היה בימי קציר בראשונים שהוא בשני ימים הראשונים והפנים היו אחרי כן ועדיין גם הם היו בתחלת הקציר אחר השני ימים ועל כן חסרו בי"ת מבתחלת לרמוז כי השנים היו בתחלת הקציר אך לא כראשונים כחמשה והצד השוה שבהם הוא שאלו ואלו היו שנפלו בתחלת הקציר ומה שנ' שבעתים יחד אין הכונ' שהיו השבע' רגע אחת כי אם יחד בתחל' הקצי' וברמז יו"ד שבשבעתי' רמז אל היות שבע' ושבע' נופלי' יחד המוקעי' בארץ והשבע' תובעי' בשמי' כמדובר:
פסוק י:
ותקח רצפה כו'. ראוי לשים לב אל אומרו את השק בה"א הידיעה אך הנה בירושלמי חמרו מאי על הצור שאמרה הצור תמים פעלו ובזה יאמר כמאמרם ז"ל על יעקב שלבש שק על יוסף שאמרו ז"ל יעקב תפס שק לא הוסר מזרעו ומנו כל לובשי שק מזרעו ויתכן יאמר כי גם זו נמשכה אחר השק ההוא וזהו ותקח כו' את השק הוא הידוע מיעקב ולא כמצערת עצמ' כמוסרת הדין על מי שעשה לה שלא כדין כ"א ותטהו לה על הצור תמים פעלו שהצדיק' עליה את הדין ומה שהצדיק' את הדין הוא כי ראתה כי עד כה מטר לא נתך ארצה זה ג' שנים ועתה נתך עליהם מים וזהו מתחלת קציר עד נתך עליהם מים מן השמים ומה שלבשה שק היה על אבדת צדיקים כי מה שהועילה היא בשמירתה הוא כי ולא נתנה עוף השמים כו' ואת חית השדה לילה אך רמה או סרחון לא היה בהם בכל אותם הימים כי זה יורה על צדקתם ובכן ראוי ללבוש שק על חסרונן ויוגד לדוד גמילות חסדה יומם ולילה נשא ק"ו על עצמו וילך לגמול חסד גם הוא וילך ויקח את עצמות שאול כו' אשר גנבו אותם מרחוב בית שן ומה שנא' למעלה שגנבוהו ממומת בית שן אינו חולק לזה כי היה בחלק מהחומה שלפני הרחוב ומה שחסרו א"לף ראש האותיות ממלת תלאום הוא על כי תלאום בלי ראש כמפורש למעלה ומה שהוסרה ה"א ממלת שמה והמ"ם סתומה במקום פתוחה וה"הא שחסרה מסוף מלת שמה והיא ניתנה בראשי' מלה שאחריה כי במקום פלשתים כתוב הפלשתים והה"א בלי נקודה לבל תקרא הלא הוא לרמוז אשר שמו נפשם מנגד בסכנה כי המקום ההוא היה סגור סביב לישראל כמ"ם סתומה ולא כ"הא שיש לה פתח וחלון אך לפלשתים היתה ה"א כי להם מקום פתוח הוא כאות ה"א ועל כן ה"א שבמלת שמה סתומה וה"הא נטולה משם והיא ניתנה בפלשתים ואמר ביום הכות פלשתים שהוא ביום שכרתו את ראשו בהר הגלבוע ולא היה כי אם ביום ההוא והלא טרם יתלום בבית שן הקיפו בהם בכל מקומות פלשתים כמה ימים אך יכויין מה שהעתקנו למעלה לשון פרקי ר"א שכשהלך דוד ליבש אחר ל' שנה שנהרג שאול ויהונתן מצאום שלא משלה בהם רמה וזה ירמוז פה וילך דוד ויקח את עצמות כי' ביום הכות כלומר בהוייתם אשר היו ביום הכות כו' כי לא משלה בהם רמה בל' שנה וזהו ביום הכות כו' כלומר כאלו ביום הכות היה זה ויוליכהו כך בכל שבט ושבט להספידו כמשז"ל מאי ככל אשר צוה המלך שסיבב אותו בכל שבט ושבט והיו מתאספים בכל מקים אנשים ונשים וטף וסופדים אותו ואז ויעתר אלהים לארץ: