פסוק ב:בקנאתו. ענין כעס, כמו (דברים לב כא): הם קנאני בלא אל:
פסוק ג:אכפר. ענין בטול הרוגז, כמו (בראשית לב כא): אכפרה פניו:
פסוק ה:דמה. חשב, כמו (שופטים כ ה): אותי דמו להרוג:
פסוק ה:נשמדנו. מלשון השמדה וכליון:
פסוק ו:והוקענום. ענין תליה, כמו (במדבר כה ד): והוקע אותם לה׳:
פסוק ז:בינותם. כמו ביניהם:
פסוק ט:שבעתים. מלשון שבע:
פסוק י:נתך. נשפך, כמו (שמות ט לג): ומטר לא נתך ארצה:
פסוק י:לנוח. רוצה לומר להתעכב:
פסוק יג:המוקעים. התלואים:
פסוק יד:ויעתר. ענין רצוי, כמו (בראשית כה כא): ויעתר לו ה׳:
פסוק טז:וישבי בנוב. כן היה שמו:
פסוק טז:הרפה. הענקה, כמו (שם יד ה): ויכו את רפאים:
פסוק טז:קינו. שם כלי זיין, ואין לו חבר:
פסוק יח:בגוב. הוא גזר האמור בדברי הימים (א כ ד):
פסוק יח:סף. ובדברי הימים (שם) נאמר ספי, והוא הוא:
פסוק יט:יערי אורגים. כן שם אביו, ובדברי הימים (שם פסוק ה) נאמר בן יעיר, והוא הוא:
פסוק יט:בית הלחמי. רוצה לומר הכה את בית הלחמי, והוא לחמי האמור בדברי הימים (שם):
פסוק יט:את גלית. עם גלית, ורוצה לומר אף שהיה מלחמה עם גלית, לא יוכל לעזור לו, ובדברי הימים (שם) נאמר שהיה אחי גלית:
פסוק יט:כמנור אורגים. תרגם יונתן: כאכסן דגרדאין, וכמו כן תרגם (שופטים טז יד): על יתד הארג, והוא העץ העגול שלפני האורג, יכרוך עליו חוטי השתי, ובמשנה יקראו כובד (שבת קיג א):
פסוק כ:מדון. מלשון מדה, ורוצה לומר בעל מדה גדולה, וכן (במדבר יג לב): אנשי מדות:
פסוק כא:ויחרף. ענין בזיון: