רעב שלש שנים רצופות
סמוך למרד אבשלום ומרד שבע בן בכרי היו בארץ ישראל שלש שנות בצורת רצופות מפאת חוסר חמור בגשם. התורה מלמדת את האדם לפשפש במעשיו כאשר באים עליו יסורים. דוד חש בסבל העם ומתפלא מדוע נענשו במכת בצורת. אומרת הגמרא(יבמות עח:) "שנה ראשונה(כלומר לאחר שעברה שנת הבצורת הראשונה) אמר להם, שמא עובדי עבודה זרה יש ביניכם? דכתיב: 'ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף ה׳ ועצר את השמים ולא יהיה מטר'? בדקו ולא מצאו(דוד צוה לחפש היטב ולבדוק אם ישנם עובדי אלילים בישראל והתברר שאיש מישראל לא עבד עבודה זרה). שניה(לאחר שעברה שנת הבצורת השניה) אמר להם, שמא עוברי עברה(של פריצות) יש בכם, דכתיב: 'וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה...'? בדקו ולא מצאו. שלישית(לאחר שעברו שלש שנים) אמר להם, שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנים(לפעמים אנשים מתנדבים ואינם משלמים וזה גורם לעצירת גשמים) דכתיב: 'נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר'? בדקו ולא מצאו. אמר אין הדבר תלוי אלא בי, מיד ויבקש דוד את פני ה'".
מסביר הרב מוסר הנביאים: כיון שהאדם רואה את נגעי האחרים ואם היה איזה פגם באחרים היה דוד מוצא פגמים אלה כאשר בדק את הדברים, וכשלא מצא הגיע דוד למסקנה שהדבר תלוי רק בו כי האדם אינו רואה נגעי עצמו. באותה שעה החל דוד לבדוק בעצמו ומשלא מצא החליט לשאול את הקב"ה באמצעות אורים ותומים. הקב"ה השיב לדוד, באמצעות האורים והתומים, כי ישנן שתי סבות להתהוות הבצורת. והן: "אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים"(שמואל ב כא א). פירוש הדברים: על "עון שאול" - שנקבר פתאום ובהחבא, שגנבוהו אנשי יבש גלעד וקברוהו ולא נספד לפי כבודו. ועל "בית הדמים" - שהרג נוב עיר הכוהנים, ועל אשר המית את הגבעונים. כשהרג נוב עיר הכוהנים המית שבעה מהם(הרג שבעה גבעונים) - שני חוטבי עצים, שני שואבי מים, שמש, חזן וסופר. כך מפורש בתלמוד ירושלמי(סנהדרין). ורבותינו דרשו: "מתוך שהרג את הכוהנים שהיו מספקים להם מזון, העלה עליו הכתוב כאלו המיתם"(רש"י שמואל ב כא א).
הקב"ה הביא בצורת בארץ כדי לעורר את העם והמלך שיש להספיד את שאול(שנקבר לפני כשלושים שנה ולדעה אחרת ארבעים שנה) וכן בגלל שהרג את הגבעונים, או גרם את מיתתם. במלים אחרות בגלל עברה שעשה שאול ובגלל שלא כבדו את שאול כלומר שתי עברות מנוגדות. אנחנו שומעים שהקב"ה הקפיד על שאול והענישו ומאידך תבע את עלבונו של שאול. על כך שואלים חז"ל "קא תבע על שאול שלא נספד כהלכה, וקא תבע על אשר המית את הגבעונים? אין(כן הדבר), דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב 'בקשו את ה' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו' - באשר משפטו שם פעלו"(יבמות עח:). כוונת דברי הגמרא כי במקום שדנים את האדם שם מזכירים גם את צדקותיו. מצד אחד אנחנו תובעים את שאול על אשר לא דאג לפרנס את הגבעונים וכאן שאול ראוי לעונש, ויחד עם התביעה על שאול, נתבעים אנחנו על אשר לא כבדנו את שאול ולא ספדנו אותו כהלכה. בשמים קיימים שני מסלולי חשבון. חשבון עברות וחשבון זכויות, ואין אחד מתקזז בחברו כפי שנהוג אצל בני אדם. המדרש(בראשית רבה פרשה כה, פרק ג) אומר: "רב הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק עיקר אנותנטוא(חוזק הרעב) לא היה ראוי להיות בימי דוד אלא בימי שאול אלא שהיה שאול גרופות של שקמה, גלגלו הקב"ה והביאו בימי דוד". מסביר הרב יפה תואר שהרעב צריך היה לבוא על ישראל בימי שאול מפני שאז התרחש מעשה הגבעונים אלא שהיה שאול גרופית של שקמה כלומר אדם שלא היה אפשר להענישו, לכן העבירו את הרעב לימי דוד. מעיר יפה תואר שאין הפרוש שדוד היה צדיק משאול כי על פי הגמרא במסכת מועד קטן מתברר ההיפך: שם נאמר: אמר לו הקב"ה לדוד שירה אתה אומר על מפלת שאול? חייך אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו"(מועד קטן טז:). מסביר רש"י: "'אלמלי אתה שאול' - שנולדת במזל שלו 'והוא דוד' - שנולד במזל שלך 'אבדתי כמה שאול' מפניו שהוא צדיק ממך"(וכן נאמר במדרש שוחר טוב לתהלים מזמור ז). אלא שבימי שאול האנשים חלשים בטבעם ואם היה בא עליהם רעב היו מתים, אבל בימי דוד היו אמיצים ובעלי כח סבל ויכלו לסבול את צער הרעב לכן העביר ה' את הרעב לימי דוד. מסקנת הרב יפה תואר: "כך מנסה הקב"ה את הדורות ומביא את הרעב רק בדור שיכול לסבול אותו. ומזה ידעו גם שאר הדורות שהקב"ה הוא לבד נותן לחם לכל בשר ולא יבטחו עוד בשדותיהם ובכרמיהם".
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'