פסוק א:בהשפעת דברי רבקה אשתו, או שמא גמלה בלבו מחשבה זו מאליה — וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן, כדרך שעשה אחיך.
פסוק ב:קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה, לבית בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ, וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. כנראה יצחק ידע שללבן בנות, משום שנשמר קשר כלשהו בין המשפחות.
פסוק ג:עתה יצחק מוסיף ברכה ליעקב: וְאֵל שַׁדַּי, כינויו לה' המבטא את עצמתו ואת ריבוי פעולותיו, יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ, וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים, תהפוך לאומה גדולה.
פסוק ד:וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם — לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ, לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם. בדברי ברכה אלה חוזר יצחק ומאשר את הברכה ליעקב — אכן, יעקב הוא ראש הנושאים מורשת אברהם.
פסוק ה:וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו.
פסוק ו:וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ, וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן,
פסוק ז:וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם.
פסוק ח:וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. ייתכן שעד כה עשו חשב שאמו היא המתנגדת העיקרית לנישואיו עם בנות כנען, ורק עתה נוכח לדעת עד כמה אביו אינו מרוצה מהן.
פסוק ט:כיוון שכך — וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל, דודו, וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, אֲחוֹת נְבָיוֹת, בנו הבכור של ישמעאל, עַל נָשָׁיו, בצד נשיו הקודמות לוֹ לְאִשָּׁה. כך התחתן אף הוא עם בת דודו.
פסוק י:וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע. הליכתו מבית הוריו בחברון לבאר שבע אינה נזכרת בכתוב. כנראה קודם יציאתו לחרן רצה להגיע למקום המזבח שבנו אבותיו, אברהם ויצחק, וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.
פסוק יא:וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, הגיע למקום כלשהו, שנודע לאחר מכן כמקום חשוב. וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא, שקעה הַשֶּׁמֶשׁ, וההליכה בלילה אינה בטוחה. וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, בתור כר. וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.
פסוק יב:וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה בחלומו סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, בסולם.
פסוק יג:וְהִנֵּה ה' ללא המלאכים נִצָּב עָלָיו, על יעקב, וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק. הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, ארץ כנען — לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.
פסוק יד:וְהָיָה זַרְעֲךָ מרובה כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ, תתפשט יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה. וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. כל העמים יתברכו בך ובזרעך.
פסוק טו:וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ מחרן אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת, אל ארץ כנען, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ, שתשוב משם גדול וחזק יותר, ותתחיל בבניית עמך.
פסוק טז:וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הודות לנוכחותו של ה' במקום הזה חלמתי את חלום התגלותם של ה' ומלאכיו, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. קודם לכן לא ראיתי במקום זה אלא פיסת אדמה שעליה הנחתי את גופי.
פסוק יז:וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא, מעורר כבוד, נשגב הַמָּקוֹם הַזֶּה! אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, מקום זה ראוי להיות בית אלוקים, וְכאן זֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם, שהרי ראיתי בו סולם המגיע לשמים, והשמים נפתחו בפני. סולם המחבר ארץ לשמים הוא ההגדרה היסודית ביותר של בית המקדש. נראה שיעקב התעורר מן החלום באמצע שנתו ולא קם ממשכבו, משום שעוד לא עלה הבוקר.
פסוק יח:וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, ולאות תודה לה' שנגלה אליו ושהבטיח להמשיך ללוותו, ומתוך תחושת מחויבותו כלפיו — וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה, העמידה כאבן פולחן, וַיִּצֹק שֶׁמֶן, שמִּן הסתם היה אתו כדי ללַפּת בו את לחמו, עַל רֹאשָׁהּ של המצבה.
פסוק יט:וַיִּקְרָא יעקב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מאז בֵּית אֵל. וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. ייתכן שיעקב חשב שהוא ישן במקום ריק לגמרי, אך התברר לו מאוחר יותר שכבר היה שם היישוב לוז, שעוד ייזכר במקרא פעמים אחדות. יעקב שינה את שמו לבֵית אֵל.
פסוק כ:וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: אִם אכן יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, כמו שנאמר לי בחלום, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, ויאפשר לי לקיים חיים בסיסיים,
פסוק כא:וְשַׁבְתִּי, ואם אשוב בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, אז וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. אקבל על עצמי להתמסר לעבודתו. יעקב האמין בה' אף קודם, אך כאן מתהדק הקשר שלו אליו בהתחייבות אישית.
פסוק כב:וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, יעקב מבטיח להקים מעין מקדש שיעמוד לדורות, וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
