האם היה מותר לדוד לשלוח מנחמים לחנון בן נחש?!
הקדמה
נאמר בפרקנו:
א. ויהי אחרי כן, וימת מלך בני עמון, וימלֹך חנון בנו תחתיו.
ב. ויאמר דוד: אעשה חסד עם חנון בן נחש, כאשר עשה אביו עמדי חסד. וישלח דוד לנחמו ביד עבדיו אל אביו, ויבֹאו עבדי דוד ארץ בני עמון.
ג. ויאמרו שרי בני עמון אל חנון אדֹניהם: המכבד דוד את אביך בעיניך, כי שלח לך מנחמים?! הלוא בעבור חקור את העיר ולרגלה ולהפכה שלח דוד את עבדיו אליך!
ד. ויקח חנון את עבדי דוד, ויגלח את חצי זקנם, ויִכְרֹת את מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עד שְׁתוֹתֵיהֶם, וַיְשַלְּחֵם.
ה. ויגִדו לדוד, וַיִשְלַח לקראתם, כי היו האנשים נכלמים מאד. ויאמר המלך: שבו בִירֵחוֹ עד יְצַמַּח זקנכם ושבתם.
ו. ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד, ויִשְלְחוּ בני עמון ויִשְׂכְּרוּ את ארם בית רחוב, ואת ארם צובא עשרים אלף רגלי, ואת מלך מעכה אלף איש, ואיש טוב שנים עשר אלף איש.
במבט ראשון נראה שדוד עשה טוב בכך ששלח מנחמים לחנון בן נחש, שכן נחש עשה עמו חסד, ודוד השיב טובה תחת טובה לחנון בנו. אבל יש מפרשים ומדרשים שכתבו שדוד לא עשה טוב בכך ששלח מנחמים לחנון בן נחש!
מאמר זה יעסוק בהסבר השיטות השונות.
א. מהו החסד שעשה נחש עם דוד?
ראשית יש לברר: מהו החסד שעשה נחש עם דוד?
כתב על כך רש"י (ב):
כאשר עשה אביו עמדי חסד - ומהו החסד? כשהיה דוד בורח מפני שאול, באו אליו אביו ואמו ואחיו (שמואל א כב, א), 'וינחם את פני מלך מואב', ויאמר לו: ישב נא אבי ואמי עמך (שם, ג-ד). והרגם, חוץ מאחד מהם, שברח ונמלט לארץ בני עמון, אצל נחש. במדרש רבי תנחומא ב'וירא אליו'.
גם הרד"ק הביא מדרש זה.
במדרש תנחומא שם (בובר סימן כה), שהובא גם בילקוט שמעוני כאן (רמז קמז), יש תוספת:
ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש - אמר רבי ברכיה בשם רבי אלעזר בן פדת: מה חסד עשה נחש עם דוד, שאמר: 'כאשר עשה אביו עמדי חסד'? אלא כשהיה דוד בורח מן שאול, הלך דוד וכל בית אביו אצל בני מואב. אמר להם: 'קבלו בית אבא', שנאמר: 'וינחם את פני מלך מואב', ויאמר: ישב נא אבי ואמי. קבלו אותם. וכיון שיצא דוד, עמד מלך מואב והרג לאביו ולאמו ולאחיו של דוד, ולא נשתייר מהם אלא אחד, שנאמר: 'ליהודה אליהו מאחי דויד' (דהי"א כז, יח), שלא נשתייר מהם אלא הוא, וברח ממלך מואב, והלך אצל נחש מלך בני עמון. שלח מלך מואב ואמר לנחש: 'שמא בא אצלך אחד מאחי דוד'? אמר לו: 'לאו'. ושמרו עד שבא דוד, לכך אמר דוד: 'אעשה חסד עם חנון בן נחש'.
במדרש נאמר שלא רק שאליהו אחי דוד ברח אל נחש, אלא שנחש שמר עליו, וגם היה מוכן לשקר למלך מואב ולומר לו שאליהו לא נמצא אצלו! לפי זה עוד יותר מובן שהיה ראוי לדוד לגמול חסד עם חנון בנו ולנחמו על מות אביו נחש!
ב. דברי המדרש המובאים ברד"ק: דוד עשה שלא כהוגן בשליחת המנחמים לחנון!
כתב הרד"ק (ב):
ובדרש (תנחומא פינחס ג) עוד: 'לא תדרוש שלומם וטובתם' (דברים כג, ז) - אתה מוצא במי שבא אליהם במדת רחמים, סוף בא לידי בזיון. ואיזה? זה דוד, שנאמר: 'אעשה חסד עם חנון' וגו' סוף בא לידי בזיון: 'ויקח חנון את עבדי דוד' וגו', ונצטרך להלחם עם ארבע אומות: בני עמון, וארם צובא, ואיש טוב, ומלך מעכה. מי גרם לו לדוד כל זה? שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא: 'לא תדרוש שלומם וטובתם' (דברים כג, ז). אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד: אתה עובר על תורתי! אני כתבתי: 'לא תדרוש שלומם וטובתם', ואתה עושה עמהם חסד?! 'אל תהי צדיק הרבה'. מכאן שלא יהא אדם מוותר על התורה.
לפי המדרש דוד עשה שלא כהוגן! וקצת יש להתפלא: כיצד יתכן שדוד יעשה שלא כהוגן?
ג. דברי ההגהות מימוניות בשם ספר יראים והסמ"ג: דוד עשה כהוגן!
כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"ו ה"ו):
עמון ומואב אין שולחין להם לשלום, שנאמר: 'לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך' (דברים כג, ז). אמרו חכמים: לפי שנאמר: 'וקראת אליה לשלום' (שם כ, י) - יכול עמון ומואב כן? תלמוד לומר: 'לא תדרוש שלומם וטובתם'. לפי שנאמר: 'עמך ישב בקרבך בטוב לו, לא תוננו' (שם כג, יז) - יכול עמון ומואב כן? תלמוד לומר: 'וטובתם'.
ואף על פי שאין שואלים בשלומם - אם השלימו מעצמם תחילה מקבלין אותן.
כתב שם בהגהות מיימוניות:
כתב רבי אליעזר ממיץ (בספר יראים סימן רנ): במה דברים אמורים? בדרישת שלום, אבל תשלומי שלום מותר. כגון אם עשו עמך חסד - מותר לפקדם לשלום, שנאמר: 'וימת מלך בני עמון וימלוך חנון בנו תחתיו, ויאמר דוד: אעשה חסד עם חנון כאשר עשה אביו עמדי חסד, וישלח דוד לנחמו' (שמ"ב י, א-ב). וכן ספר המצוות משמו (סמ"ג לאוין רכח).
לפי הספר יראים והסמ"ג דוד עשה כראוי!
אבל לכאורה קשה עליהם מדברי המדרש!
ד. שאלת ה"כסף משנה" וה"אור שמח" על ההגהות מימוניות
אכן שאל ה"כסף משנה" שם:
כתבו הגהות מיימון: במה דברים אמורים? בדרישת שלום דאסור, אבל תשלומי שלום מותר, כגון אם עשו עמך חסד - מותר לפקדם לשלום, שנאמר: 'וימת מלך בני עמון וימלוך חנון בנו תחתיו, ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד, וישלח דוד לנחמו' עכ"ל. ויש לתמוה על זה שאמרו חז"ל במדרש [שלא כהוגן עשה דוד בזה].
דברי ה"כסף משנה" נקטעו בסופן, אבל נראה פשוט שכוונתו למדרש שהביא הרד"ק.
וכן כתב ה"אור שמח" שם:
בכסף משנה: 'ויש לתמוה' כוונתו למדרש רבה פרשת פינחס (כא, ה) שנענש דוד על זה שויתר על דברי תורה. עיין שם.
ה. תשובת ה"אור שמח" על ההגהות מימוניות
כתב ה"אור שמח" ליישב את דברי ההגהות מימוניות:
אך יש לומר דאם עשה עמו בעצמו חסד - מותר בודאי, רק שם עשה חסד עמו אביו, ובזה היה סברת דוד דגם אם אביו עשה עמו חסד מותר לשלם לו, ובזה אין הדבר כן, אבל בעשה עמו חסד מותר.
כלומר: מותר לעשות חסד עם מי שעשה אתו חסד, גם אם הוא מעמון ומואב. אבל רק אתו מותר לעשות חסד, ולא עם בנו. ודוד טעה וחשב שכשם שמותר לעשות חסד עם מי שעשה אתו חסד, כך מותר לעשות חסד גם עם בנו.
לפי זה לא טעה דוד בפסוק מפורש, ולא רצה לעבור על דברי תורה, אלא טעה רק בדבר קטן יחסית.
יהי רצון שלא נטעה לעולם, וכשם שלימדנו זכות על דוד המלך עליו השלום, כך ד' ידון אותנו תמיד לזכות.