פסוק ב:כאשר עשה וגו׳. אמרו רבותינו ז״ל (במדבר רבה יד א): שהחסד היה שהחיה את אחיו אשר ברח אליו מאת מלך מואב, כשהמית את אביו וביתו אחר שהוליכם אליו מן מערת עדולם, כמו שכתוב בשמואל א (כב א):
פסוק ג:המכבד דוד וגו׳ בעיניך. וכי סבור אתה שדוד מכבד את אביך בעיניך על כי שלח לך מנחמים:
פסוק ג:הלוא. הנה לא שלח כי אם לרגל את הארץ:
פסוק ד:בחצי. במחצית ארכם, והוא עד שתותיהם:
פסוק ה:וישלח לקראתם. לאמר להם לשבת ביריחו האמור בסוף המקרא, והפסיק לומר הסיבה למה לא באו למלך, ואמר כי היו נכלמים, ולכן שלח לקראתם:
פסוק ח:פתח השער. מול פתח שער עירם:
פסוק ט:פני המלחמה. פני אנשי המלחמה:
פסוק יב:חזק ונתחזק. חזק אתה והעם אשר עמך, וגם אנו נתחזק:
פסוק יב:בעד עמנו. שלא ילכו בשבי:
פסוק יב:ובעד ערי וגו׳. שלא יכבשום האויב:
פסוק יב:וה׳ יעשה הטוב וגו׳. רצה לומר: ואם בכל ההתחזקות לא נועיל, יעשה ה׳ הטוב בעיניו, ונקבל באהבה:
פסוק טו:ויאספו יחד. בחשבם שברבת עם ינצחו הם:
פסוק יט:עבדי הדדעזר. רוצה לומר: הסרים למשמעתו: