מלכים רחוקים/בתקופה רחוקה
וְנֶאְמַ֨ן בֵּֽיתְךָ֧ וּמַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַד־עוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽסְאֲךָ֔ יִֽהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם׃
(שמואל ב ז טז)
"...לְמַעַן֩ יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃"
(דברים יז כ)
יש להבין מה חשיבות ההבטחה המיוחדת שניתנה לדוד, הרי בכל מלכות ושררה יש הבטחה שתהיה המשכיות מבן לבן עד דורות עולם.
קושיא זו הקשה הראב"ד על הרמב"ם(הלכות מלכים פ"א ה"ח).
המפרשים כתבו שתי תשובות ליישב דעת הרמב"ם ושתיהן אמת:
א. הסבר המגדל עוז
מלך רגיל לא מוריש את המשרה לבנו אם בנו איננו ראוי בחכמה וביראת חטא. אבל בני בניו של דוד יירשו את המלכותו ממנו אפילו אם יהיו רשעים: 'מלכות בית דוד לא תפסוק לגמרי לעולם ועד ואפילו נטו מדרך דוד'.
יש לומר שדרך זו נרמזת בהבטחת נתן על בנו של דוד בפסוקים יד-טו: "...בְּהַ֣עֲוֺת֔וֹ וְהֹֽכַחְתִּיו֙ בְּשֵׁ֣בֶט אֲנָשִׁ֔ים וּבְנִגְעֵ֖י בְּנֵ֥י אָדָֽם׃ וְחַסְדִּ֖י לֹא־ יָס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ כַּאֲשֶׁ֤ר הֲסִרֹ֙תִי֙ מֵעִ֣ם שָׁא֔וּל..." – כלומר, הפתרון למלכים מבית דוד אשר יסטו מן הדרך איננו הפסקת ההורשה של המלכות, אלא סילוק זריז שלהם והמשך ההורשה.
ונראה שעל זה הודה דוד בפסוק יט: "וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק", ופירש הרלב"ג שתתמיד הממלכה לדוד גם כשיחטאו זרעו של דוד ויתרחקו מה'.
ב. הסבר הגרי"ז
ההבטחה לדוד שהיא, שעל אף שתנטל מזרעו השררה, לכשתחזור תהיה שוב מזרעו. זאת בניגוד לשררה רגילה שכאשר נקטעת, מתבטלת לגמרי. וכעין זה כתבו גם האלשיך וקהילת יעקב, שההבטחה לדוד היא לימות המשיח.
דרך זו נרמזת במה שאמר נתן הנביא: "וְנֶאְמַ֨ן בֵּֽיתְךָ֧ וּמַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַד־עוֹלָ֖ם... כִּֽסְאֲךָ֔ יִֽהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם".
וכן דרך זו נרמזת בפסוק י"ט: "וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק", הכוונה לתקופה רחוקה – שגם לאחר שנות גלות ללא שררה – יגיע משיח מבית דוד.
וזוהי בקשת דוד:
וְעַתָּ֗ה הוֹאֵל֙ וּבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִֽהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֞ה אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ דִּבַּ֔רְתָּ וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְעוֹלָֽם׃
(שמואל ב ז טז)
דוד מבקש שמלכותו תכון לנצח.