תנ"ך על הפרק - שמואל א יב - נאומו האחרון של שמואל ונאומי המנהיגים הקודמים / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א יב

244 / 929
היום

הפרק

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩ ׀ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד׃וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֵ֚ת כָּל־צִדְק֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם׃וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל־יְהוָה֙ויאמרוַיֹּאמְר֣וּחָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃וַתִּרְא֗וּ כִּֽי־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם׃וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃אִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃וְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד־יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם׃גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם׃הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל׃וַיֹּאמְר֨וּ כָל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֤פְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ׃וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְהוָ֖ה בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י ׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽיהוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃אַ֣ךְ ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃וְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

נאומו האחרון של שמואל ונאומי המנהיגים הקודמים

הקדמה

בפרקנו מופיע נאום ארוך של שמואל, הנאום האחרון שהוא אומר לעם.

יש לשאול מספר שאלות על נאום זה:

  1. מה מטרת הנאום?
  2. מדוע הוא נאמר דווקא עכשיו (אחרי ניצחון שאול על נחש)?
  3. האם הוא דומה לנאומי מנהיגים אחרים בעם ישראל?

א. מה מטרת הנאום?

נאמר בפסוק ז':

ועתה התיצבו, ואשפטה אתכם לפני ד', את כל צדקות ד' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם.

הסביר רש"י:

ואשפטה אתכם - אתוכח עמכם.

הוסיף הרד"ק:

ואשפטה אתכם - כלומר: אהיה נשפט עמכם לפני ד' ביניכם ובין ד', כי הוא עשה עם אבותיכם ועמכם צדקות, ואתם עשיתם רעות.

הוסיף המלבי"ם:

ועתה - אחר שהתוכח עמהם על מה שחטאו נגדו, התחיל להתוכח על מה שחטאו נגד ד'. וזהו שאמר: 'ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ד'', לאמר מה מצאתם בו עול כי מאסתם במלכותו, זכרו את כל צדקות ד' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם.

כעין זה פירש האברבנאל.

אם כן מטרת הנאום היא להוכיח את העם.

ב. מדוע נאמר הנאום דווקא עכשיו?

כתב רש"י בספר דברים (א, ג):

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש - מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב, שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה...
וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה,
וכן שמואל, שנאמר: 'הנני ענו בי' (שמ"א יב, ג),
וכן דוד את שלמה בנו.

לפי רש"י, בעקבות חז"ל בספרי, כך דרכם של מנהיגי ישראל: הם מוכיחים את העם בסוף ימיהם!

אמנם יש להעיר ששמואל לא מת בסמוך לנאום זה, אלא שלש שנים אחר כך (זבחים קיח ע"ב), אלא שכעת הוא הפסיק להנהיג את ישראל, והעביר את ההנהגה לשאול. ועיין בסמוך.

ג. מטרה נוספת לנאום

רש"י בפרשת נצבים (דברים כט, יב) כתב מטרה נוספת לנאום.

כך כתב רש"י שם:

דבר אחר: 'אתם נצבים' - לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס, ממשה ליהושע, לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרזם.
וכן עשה יהושע (כד, א): 'ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה, ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשפטיו ולשטריו, ויתיצבו לפני האלקים'.
וכן שמואל: 'התיצבו ואשפטה אתכם' (שמ"א יב, ז), כשיצאו מידו ונכנסו לידו של שאול.

כלומר: לפני שהמנהיג עוזב את ההנהגה הוא אומר לעם: "אתם נצבים", או: "התיצבו", ובכך הוא "עושה אותם מצבה". מה פירוש הדברים?

כתב ה"באר יצחק" על רש"י שם:

לפי שכבר הגיעה העת למוסרם לפרנס ומנהיג אחר, לזה אמר: 'אתם נצבים', שעם השתנות הפרנס, ואין כל הדעות שוות, בכל זאת עמדו והתיצבו בקדושתכם, כמצבת אבן שלא תמוט.

כלומר: המנהיג מחזק את העם שיתמידו בקיום המצוות, ויהיו חזקים כמו אבן.

ד. מטרה נוספת לנאום

חז"ל במדרש שמואל (סוף פרשה ט"ו) ובילקוט שמעוני כאן (רמז קטו) אמרו מטרה נוספת לנאום.

כך נאמר שם:

ועתה התיצבו ואשפטה אתכם (שמ"א יב, ז).
ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק: מגילת בית המקדש מסר הקדוש ברוך הוא בעמידה,
הדא הוא דכתיב: 'ואתה פה עמד עמדי' וגו' (דברים ה, כח),
עמד משה ומסרה ליהושע, הדא הוא דכתיב: 'קרא את יהושע, והתיצבו באהל מועד' (שם לא, יד),
עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה, הדא הוא דכתיב: 'ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה... ויתיצבו לפני האלקים' (יהושע כד, א).
עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה, הדא הוא דכתיב: 'ועתה התיצבו ואשפטה אתכם' (שמואל א יב, ז).
עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה, ולית ליה קריא.
עמד דוד ומסרה לשלמה בעמידה: 'ואתה ד' חנני והקימני, ואשלמה להם' (תהלים מא, יא).
ואומר: 'הכל בכתב מיד ד'' (דהי"א כח, יט) - מלמד שנתנה במסורת.
'עלי השכיל' (שם) - מלמד שנתנה ברוח הקודש.

כלומר: חז"ל מוסרים לנו שבאותם מעמדים גם מסרו המנהיגים המסיימים את תפקידם למנהיגים הבאים, את מגילת בית המקדש, כלומר: המגילה שבה תוכניות בית המקדש, וציוו אותם להעביר אותה הלאה, למנהיגים שיבואו אחריהם, עד שיגיע היום שבו יזכו לבנות את בית המקדש!

יהי רצון שנזכה בקרוב למנהיג המיוחל, מלך המשיח, ולבנין בית המקדש.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך