א וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ ב וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ג הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩ ׀ מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃ ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹֽא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃ ה וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד׃ ו וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ ז וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אֵ֚ת כָּל־צִדְק֣וֹת יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃ ח כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ ט וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם׃ י וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל־יְהוָה֙ ויאמר (וַיֹּאמְר֣וּ) חָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃ יא וַיִּשְׁלַ֤ח יְהוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃ יב וַתִּרְא֗וּ כִּֽי־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם׃ יג וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ יד אִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ טו וְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד־יְהוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם׃ טז גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם׃ יז הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ יח וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כָל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל׃ יט וַיֹּאמְר֨וּ כָל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֤פְנוּ עַל־כָּל־חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ׃ כ וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְהוָ֖ה בְּכָל־לְבַבְכֶֽם׃ כא וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י ׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃ כב כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃ כג גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽיהוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃ כד אַ֣ךְ ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃ כה וְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מראות הצובאות

אלשיך

פסוק א:
ויאמר שמואל אל כל ישראל כו'. ועתה כו' הורה לנו כמה צריך האדם ליזהר לצאת ידי הבריות כמו מידי שמים כי הנה השתדל לדבר אל כל ישראל יחד יעידו בו נגד אל דעות ה' בל יסתירו מפני בושת פניו כי ישימו לבם כי לפני ה' עומדים וזהו ענו בי נגד ה' כאשר יבא ביאורו בס"ד. והנה מאז אמרו לו שימה לנו מלך שעלה על רוחו כי אותו מאסו היה ראוי לקבצם ולאמר להם הנני ענו בי כו' לסכור פי ליצני הדור בל יאמרו כי לא על חנם שאלו מלך לשופטם אך אמר בלבו אם קודם המלוך עליהם מלך אומר להם כן הלא יחשבו שלבטל שאלתם אני עושה על כן המתין עד אשר הומלך ואז אמר להם אל יעלה על רוחכם כי שאלתי זאת היא למען תדחו את המלך או מכעס שהמלכתם אותו שעל כן אני בא ואומר כמתלונן מה מצאתם בי עול כי רחקתם מעלי כי אדרבה לבי שלם עמו כי הנה שמעתי בקולכם ואמליך כו' ועתה כבר הוא מתהלך לפניכם שהחזיק במלכות שאין להשיב חלילה וגם איני אומ' כדי שתחזיקו בי לשפוט אתכם דרך כלל את כל ישראל כי הנה ואני זקנתי ושבתי כלומר לא אוכל עוד לצאת ולבא מעיר אל עיר כאשר הייתי עושה עד כה וגם איני עושה כדי שתמנו את בני לשפוט במקומי כי הנה ובני הנם אתכם כלומר עם כללות העם משוללי שררה עליכם כי אם אתכם ככם ואין לי חפץ למנותם שופטי' והוא מאז אמרו לו ובניך לא הלכו בדרכיך העבירם מהדיינות על כן אין לכם לאמר כי לא ידעתם צדק כל ישראל כי אלו הייתי שופט בעירי בלבד אולי כל יתר שבטים לא ידעוני אך הנה ואני התהלכתי לפניכם הולך סובב בכל ערי ישראל מנעורי עד היום הזה באופן כי כלכם חזיתם הנהגתי להעיד וזהו ואני התהלכתי כו' לכן הנני עני בי נגד ה' השופט למעלה ונגד משיחו השופט למטה את שור מי לקחתי לחרוש חרישי וחמור מי לקחתי ללכת לשפוט מעיר אל עיר ואת מי עשקתי בממון ואת מי רצותי בגופו ומיד מי לקחתי כופר אחר שנתחייב בגופו כדי שואעלים עיני בו מלעשות בו משפט ואשוב לכם והנה לא עשו עיקר רק מהעושק והמרוצה והכופר אך לא מהשור והחמור באומרם כי גם שהיה עושה לא היתה הקפדה ומן הסתם שהיו מוחלים על כן לא הזכירו רק לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה אך הוא רצה להכניס זה בכלל ואמר עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה כלומר כי אולי מה שלא אמרתם לא שור ולא חמור לקחת ממנו אולי הוא שמצאתם בידי שור או חמור מזולתו בעבודתי לכן הנני כולל גם זה:
פסוק א:
או יאמר אני שאלתי שתעידו אם ראיתם שעשקתי את זולתכם שעם שאינם תובעים בעלי הדין תעידו אתם ואשיב לכם והנה לא אמרתם לא ראינו שעשקת את איש כי לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה והנה אפילו זה שאמרתם ולא לקחת מיד איש אפשר שהוא מיד איש מכם ע"כ אני חפץ לכלול גם מה שתדעו מזולתכם דרך עדות וזהו כי לא מצאתם בידי מאומה אפי' של זולתכם ויאמר עד ארז"ל שהיה בת קול מן השמים שאמר השם יתברך עד שהוא א' שהופיעו רוח הקדש להעיד לפני הכל והוא שאם הוא שאול שאמר עד לא היה צריך כי הלא האומר לעדים אתה עדי היחוייב שיענו ויאמרו הם אנו עדים אך בהיות ה' הוא דבר גדול שאפשר שהם לא רצו לביישו והסתירו וגם כי שומעי' ועוני' לא ידעו מה שאירע לכל המון ישראל וגם דברי' אשר נועדו לאיש אך באו' ית' עד הכל נכלל כי אין דבר מאל נעלם:
פסוק ו:
ויאמר שמואל אל העם כו'. ראוי לשים לב שאומר פסוק זה ה' אשר עשה כו' בלי גיזרה כלל כי האם להודיענו שהוא ית' עשה את משה ואהרן והוציאנו ממצרים הוא צריך. ועוד כי פסוק ועתה התיצבו כו' היה לו להקדים ואח"כ הפסוק הראשון ואחריו הג' שהוא מענין הראשין. ועוד אומרו כאשר בא יעקב מצרים ויזעקו כו' כי לא זעקו כאשר בא יעקב כי אז אפילו מציאות שעבוד לא היה. ועוד כי למעלה נאמר ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה כו' ולמה חוזר ואומר וישלח ה' את משה ואת אהרן כו'. ועוד כי למעלה ייחס הדבר אל ה' ופה אל משה ואהרן. ועוד מה צורך הזכיר פה אשר לחצו את ישראל ואשר שלח את ירובעל כו'. ועוד כי לאמר להם ענין אם תראו את ה' ועבדתם אותו כו' מה צורך להקדים מה שראו כי נחש מלך בני עמון בא עליה'. ועוד מה הוא כפל אשר בחרת' אשר שאלת' ועו' אומרו אם תראו את ה' כו' כי אין לחלוק' פסוק זה גזרה כלל כי מיד מתחיל החלוקה הסכית ואם לא תשמעו כו'. ועוד אומרו והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם כי אבותיהם מה חטאו וכבר מתו ועוד אומרו גם עתה כו' הלא קציר חטי' היום מה צורך היה לזה ומה היא ראוי זו אל הענין.
פסוק ו:
אמנם ירצה להסי' מלב' שאין התשוע' תלויה במלך כי אם בזכות צדיקים שבדור בל יעלה על רוחם כי על ידי המלך קונים אומץ לב עושי המלחמה וגם הוא מכריחם לבא וגם מחמ' הפרס שנותן להם באופן שיקרבו הדבר אל הטבע מה שאינו כן אם שלה' התשועה על כן טרם יביא להם ראיה אל הדבר כאשר יבא הקדים לה ראיה ומערכה אל הדרוש ואמר הנה ה' כשרצה להושיע את ישראל הביא שני צדיקים לעול' למען הושיעם בזכות' וזהו אשר עשה את משה ואת אהרן כלומ' תחלה והוא אשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים על ידי כן וזהו ה' אשר עשה כו' ואשר העלה.
פסוק ז:
ואחר הנחה זו שלא יכחישנה ואמר ועתה על ידי הקדמה זו התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' כאלו אני מצדו יתברך עורך משפט אם עשיתם כדין וכראוי אם לאו והוא כי הלא אוכיחכם כי אתם ראיתם כי לא על ידי מלאך נצלתם מאויביכם כי אם על ידי זכות צדיקים שבדור.
פסוק ח:
כי הנה כאשר בא יעקב מצרים ויזעקו אבותיכם אל ה' כו' והוא כי זעקת בני ישראל במצרים לא היתה כדאי לצאת כי לא הטהרו בעצם מטומאתם וכמ"ש שרו של מצרים הללו עובדי ע"ג והללו עובדי ע"ג כו' אך סייע זכות יעקב לשתשמע זעקתכם ולהוציאם עם זכות משה ואהרן והוא מאמר ספר הזוהר כי ביאת יעקב מצרימה אל הגלו' היתה סיבה שיגאלו ולא בלבד ביאתו שם בחיי' כי אם בעת הגאולה הוליכו ה' שם וז"ל פ"ב בשלח א"ל ואנכי אעלך גם עלה ועלך לאתקברא כו' גם עלה למחמי פורקנא דכרך וגבורן דעבדית להו ההוא יומא דנפקו ישראל ממצרים סליק ליה קב"ה ליעקב א"ל קום חמי בפורקנא דברך ועל זאת הפעם שהיתה לזעקת ישראל יאמר כאשר בא יעקב מצרימ' שעי"ז כו' זה שייעד לו הב"ה להביאו לראות הגאולה והביאו היה קרוב ה' לשמוע זעקת' וישלח לגמור הזכות ע"י זכאים את משה ואת אהרן ויוציאו ולא נאמר ויעלו כי אם ויוציאו והענין הוא ע"ד מאמרו ית' וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא וכו' אך למשה אמר לכה ואשלחך אל פרעה והוצא ולא אמר והעלה והוא כי גם שזכותם עושה אינו נעשה על ידם אלא ההוצא' מהארץ אך העלי' להעלו' אות' למעלה ממזל מצרים ומהשר בל יוכלו למו זה אינו עושה הוא ית' אלא ע"י עצמו וזהו ולהעלותו מן הארץ ההיא אך למשה הוא אומר לך והוצא וע"ד זה נאמר פה בהקדמה ואשר העלה את אבותיכם כי הוא ית' היה המעלה אותם למעלה אפי' מן השר מכ"ש מהמזל וזהו ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים שהוא מן הארץ של הנקר' מצרים הוא השר כמאמרם ז"ל על והנה מצרים נוסע אחריהם נוסעים לא נאמר כו' ובפסוק וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר כו' אך במשה ואהרן לא אמר ויעלו כי אם ויוציאו כמדובר וכונת שמואל לומר האם לגאול ישר' ממצרי' היה ע"י מלוך מלך לא כי אם ע"י צדיקים זכות יעקב ומשה ואהרן עד גדר הושב אתכם בארץ וזהו ויושיבום במקום הזה.
פסוק ט:
וכן כאשר וישכחו את ה' אלהיה' וימכור אותם ביד סיסרא וכו' ויצעקו אל ה' ויאמרו חטאנו כו' האף אמר לכם הוא יתברך תמליכו עליכם מלך להושיע אתכם לא כן כי אם וישלח ה' את ירובעל שבזכות שנתץ את מזבח הבעל ויעבוד את ה' ובדן בנזירתו קדוש מן הבטן ואת יפתח שנאמר בו ותהי על יפתח רוח ה'.
פסוק יב:
ולהיות שאין זכותו הרבה איחרו אחר בדן שהיה אחריו וכן את שמואל כי אלה בצדקתם יושיע הוא ית' את ישראל על ידם ולכן אחר שידעתם שהזכות הוא המושיע ולא המלך כאשר ראיתם כי נחש מלך בני עמון בא עליכ' במקו' שהיה הם לאמר לי שאתפלל עליכם כי אותי שלח ה' להציל אתכם בימי ובמקו' אמור לי כך אדרב' אמרתם לא כי מלך ימלוך עלינו כלומ' לא זכותי הוא המועיל כי אם מלך שימלוך עליכם עם היות כי וה' אלהיכם מלככ' כי אין צריך אמצעי בין האלוה לעם הוא המלך כי ה' עם היות אלוה הוא גם הוא מלך על כל הארץ משגיח ומנהיג אתכם ועתה לא לבטל מלכות המלך אני בא כי אם אדרבא לקיימו כי הנה המלך אשר בחרתם שהוא אשר בחרתם במצוי מלך מבהנהגת נביא ועם שגם ה' צוה בתורה לשי' עליך מלך אין התלונ' כי אם שלא היה לכם לשואלו כ"א להניח ולהמתין עד יצוני הוא ית' להמליכו וזהו אשר שאלתם כמדובר למעלה והראיה כי אין התרעומות רק על השאלה כי הלא והנה נתן ה' עליכ' מלך וסוף דב' הכונה היא אחר שידעתם כי אין המלך הוא המושיע כי אם הזכות והכשרון לכן אם תראו את ה' כמלך כעם שתראו את ה' הוא מצות לא תעשה ועבדת' אותו במצות עשה ושמעתם בקולו הוא תורה שבע"פ שאין בא כי אם קול ואיני כתוב גם שהוא רמוז בתורה או נדרש בי"ג מדותיה וכן מה שהוא הלכה למשה מסיני בלי שום רמז ועל זה אמר ולא תמרו את פי ה' או תהיה גם הלכה למשה מסיני בכלל ושמעתם בקולו יהיה אומרו ולא תמרו את פי ה' שלא להמיר סייגי' וגזרות חכמי' הוא צווי לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל שלא תמירו אפי' יאמרו על ימין שמאל או שמאל ימין אם כך תעשו גם אתם וגם המלך אחר ה' אלהיכם סמוכים ודבקי' בו תהיו וז"א אחר כי אחר הוא סמו' הפך אומרו אחרי שהוא מופלג וזהו גם אתם כו' אחר ה' אלהיכם ואם לא תשמעו כלומ' גם שתראו ממנו ית' במצו' לא תעש' ועבדת' במצות עשה אם לא תשמעו בקול ה' היא תורה שבע"פ בעצ' דעו כי קו לקו מזה תבאו עד היותכם ממרים את פי ה' וזהו ומרית' כו' וע"י כן והיתה יד ה' בכם ובאבתיכ' כי יש עונות האבו' שהבני' מתקני' אותם ואם הבנים במקום תיקון הם מקלקלים הם לוקים פה בעה"ז ואבותיכם באותו עולם.
פסוק טז:
ושמא תאמרו האם הוא ית' היה עתי' להמליך בישראל מלך וכנודע כי היא מהשלש מצו' שנצטוינו בכניסתנו לארץ אם כן לא יקשה בעינוי ית' על שאלתינו ואם היה שלפי שעה הוקשה לו עתה שכבר הסכים הוא ית' ועל פיו היה מינויו וכמאמר הכתוב וישאלו עוד בה' כו' ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים וגם שמואל אמר הראיתם אשר בחר בו ה' כו' הדע' נוטה שנתרצה ית' מאשר היה קשה לו שאלתנו לז"א גם עתה אחר כל זה הקפדתו ית' במקומה כי הנה התיצבו וראו וכו' את, הדבר הגדול הזה אשר ה' עושה לעיניכם להורות כי על אשר לא סבלתם להמתין עד יצוה ית' להמליכו קשה לפניו ית' כי הנה הלא קציר חטים היום כו' אקרא אל ה' ויתן קולית ומטר לא יבצר שהוא סימן קללה ומזיק לתבואה הקצורה כלומר אם היינו ממתיני' עד זמן הרביע' לא היתה באה מאלי' והיה סימן ברכ' ועכ"ז על ששאלנוה טרם זמנה לא יבצר ממנו שהוא סי' קללה ומזיק כך הדבר הזה שאם היות שאם הייתם ממתיני' היה הוא ית' ממליך עליכם מלך עכ"ז במה שהקדמתם לשאל טרם עת גזרת חכמתו להמליכו לא יבצר מהיות רע בעיני ה' שמורה במה שלא עצרתם כח להמתין שהוא כי מאסתם חלילה הנהגתו ית' אתכם אז ויירא כל העם את ה' על שהיו כמואסי' הנגתו ואת שמואל שהורו כי געלו במשפטיו ויבקשו ישפטם מלכם על כן אמרו לו התפלל בעד עבדיך כלומר על הנוגע הנה עבדיך אנחנו ועל הנוגע אל הש"י התפלל כו' ואל נמות וגם שאין בעון זה מדי להמית עכ"ז נוסף גם הוא על הקודמי' וממלא הסאה וזהו כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאל לנו מלך ועל פי דרכם רמזו אולי בכלל העון היה שלא שאלוהו לעשות מצות ה' להמליך מלך שהיא מהמצו' ראשונ' כי אם לנו להנאתינו:
פסוק כ:
ויאמר שמואל אל העם אל תיראו וכו'. ראוי לשים לב מה הם שתי הרבויים האלה את כל הרעה. ב' אומרו אך מהו ממעט. ג' למה חזר ואמר ואל תסורו. ד' אומרו כי אחרי התוהו הוא משולל הבנה. ה' אומר, כי לא יטש ה' כו' שנראה מה שצויתי ועבדתם את ה' הוא על כי לא יטש ה' את עמו ואם כן תנאי הם דברינו ומה גם כי אם נעבדוהו האם היה עולה על לב שיטוש את עמו. ו' מהו ענין תלותו ית' הדבר אל שמו ית'. ז' אומרו כי הואיל ה' כו' מי לא ידע כי הואיל ה' לעשותנו לעם שהוא שנוי ומשולש בתורה. ח' אומר וגם אנכי חלילה לי מחטוא לה' גם מהו החטא הזה וידוע מאמר' ז"ל שהחדל מלהטיב את חבירו נקרא חוטא. ט' אומרו אך יראו את ה' מה בא למעט. י' על איזה דבר אמר ראו את אשר הגדיל עמכם. י"א כפל אומרו הרע תרעו.
פסוק כ:
אך הנה הורה שמואל חסידותו שמשליך מה שחטאו לו אחרי גוו ואינו חש רק על כבוד קונו והוא כי הנה כתבנו על אומרו ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל שהוא כי הנה שמואל חרה אפו בשאל מאתו מלך כי אותו מאסו והוא ית' פייסו ואמר לא אותך מאסו כי אותי מאסו למען הטיל שלום בינו ובין בני יש' והנה כאשר ראו האות הנז' למעלה יראו על שמאסו את ה' חלילה ועל שמאסו את שמואל והנה שמואל משיב ואומ' אל תיראו כי הן אמת כי חטאתם לה' ולי וזהו אתם עשית' את כל הרעה שהם שני רבויים על שני הדברי' אך על כבודי איני חושש כ"א על כבוד ה' וזהו אך אל תסורו מאחרי ה' ומה שאמרתם לי התפלל בעד עבדיך שכוונתם כי עבדי אתם על מה שחטאתם לי איני חפץ שתעבדוני כי אם ועבדתם את ה' בכל לבבכם.
פסוק כא:
ומה שאמרתי אל תסורו מאחרי ה' ולא אמרתי אל תלכו אחרי, אלהים אחרים הלא הוא כי אצ"ל רק הזהיר לבלתי סור מה' כי לבלתי לכת אחרי א"א אין צריך כי מעצמכם תראו כי תהו המה כי לא יועילו ולא יצילו. ושיעור הכתוב ולא תסורו שאמרתי ולא אמרתי לא תלכו אחרי אלהי נכר הוא כי לכת אחרי התהו אשר לא יועילו ולא יצילו אין צורך לאומרו כי תהו המה ואין צריך לצוות על כך
פסוק כב:
ואם תאמרו כי כאשר אנכי מצוה אתכם שלא תסורו מאחרי ה' גם בקש מאתו ית' שלא יטשנו ולא יסור ממנו דעו כי זה אין צורך כי הנה ידוע הוא כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול והוא הידוע ממאמר ר' שמואל בר נחמני שלשה נקראו בשמו של הב"ה צדיקים משיח וירושלים צדיקי' דכתיב כל הנקרא בשמי וכו' ובזה נבא אל הענין שאמ' ודאי הוא כי לא יטוש ה' את עמו והטעם הוא בעבור שמו הגדול כי גם הם משותפים בשם איך יטשם ה' וזהו בעבור שמו הגדול ושמא תאמרו כי לא נא' זה רק בצדיקי' אך לא בכללות ההמון לז"א כי הואיל ה' לעשות לומר כי הנה הואיל השם הנז' לעשו' אתכם הוא את כללות ישראל יהיו לו לעם שיהיו כלם צדיקי' נאותים להיו' לו לעם כי חושב מחשבו' לבלתי ידח ממנו נדח כי יתקן כל הנפשו' עד יהיו כלם צדיקי' לעולם ירשו ארץ באופן יצדק בכולם יקרא בהם שמו הגדול ית' ועל אשר שאלת' שאתפלל בעדכם הנה גם אנכי שחטאתם לי ובשב ואל תעשה אם היה איש אחר חדל מלהתפלל בעדכם לא יחשוב ה' לו עון אך לאיש כמוני שידקדק ה' עמי לחטא יחשב וזהו חליל' לי מחטא לה' מחדל להתפלל עם שהוא בשב ואל תעשה ובפועל זה והורתי אתכם בדרך הטוב' והישרה שהיא לפני' משורת הדין כמאמר ז"ל ועשית הטוב והישר זה לפני' משורת הדין שהוא כי במה שאני עושה שגם שחטאתם לי ובשב ואל תעשה אם הייתי חדל מהתפלל בעדכם היה לאיש כמוני לחשב לחטא והתפללי יחשב לי לשורת הדין בהורות אתכם שתעשו כמוני יחשב לכם בעשותכם כך לעושי' לפני' משורת הדין וזהו והורתי אתכם בדרך הטובה והישרה וראו למדתי אתכ' לעשות לפנים משורת הדין דעו כי העושה מילי דחסידותא צריך תחלה ישתלם בצדקות לא יהיה מתנהג בחסידות בדבר א' ובשאר דברים יחסר לו מהצדקות כי אם כן ליוהרא יחשב לו הצדקית והחסידות וז"א והורתי אתכם את הדרך הטובה והישרה שהוא חסידות אך בזאת שלא יחסר מהצדק וזהו אך יראו את ה' הוא מצות לא תעשה ועבדתם את ה' הוא במצות עשה בכל לבבכם ואל תאמרו א"כ די לנו הצדקות ומה צורך בלפנים משורת הדין לז"א כי ראו את אשר הגדיל עמכם שלדעתכם בני תמותה הייתם שבקשתם ממני אתפלל לה' שלא ימותכם ויותר לכם לפנים משורת הדין גם אתם עשו לפנים מן השורה. או יאמר אך יראו את ה' כו' אם תרצו שאתפלל בעדכם שאם לא כן לא תועיל תפלתי ואם הרע תרעו שהם ב' עונו' על הראשון הזה אשר חטאתם באופן שהיו ג' כוללים גם אתם גם מלככם שלא ימחה בידכם תספו: