אהבת שמואל לשאול
העם מתנגד למינוי בניו של שמואל לשופטים ומבקש מהנביא שימליך להם מלך במקום בניו שסרחו. שמואל נוטה לסרב להמליך מלך - "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו" (שמואל א ח ו) - אבל הוא נכנע לצו ה': "שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך" (ח, ז). הנושא המרכזי של הפטרת השבוע הוא נאומו של שמואל בעת הכתרתו הסופית של שאול למלך על עם ישראל.
מדוע היתה הבקשה רעה בעיני שמואל, הרי בתורה יש מצוה "שום תשים עליך מלך" (דברים יז טו)? בפרקנו מגיב שמואל לשאלה זו ועונה: "ותאמרו לי. לא, כי מלך ימלוך עלינו, וה' א להיכם מלככם" (שמואל א יב יב). מצות המלך בתורה אמורה כלפי מלך המייצג את מלכות ה' בעולם, ולא למלך האמור להיות תחליף ח"ו למלכות שמים, כמו שרצה העם. ואכן כך העיד עליהם הקב"ה: "כי אותי מאסו ממלוך עליהם" (שמואל א ח ז), ועל זה יצא קצפו של שמואל.
רבים מלומדי התנ"ך מעתיקים בטעות את ההתנגדות העקרונית של שמואל למנוי מלך, וחושבים ששמואל התנגד גם אישית להמלכת שאול. בספרות ביקורת המקרא נפוצה הטענה כאילו שאול היה "דמות טראגית" שלא ניתנה לו הזדמנות אמיתית, וכל חטאיו נדונו בחומרה רבה על ידי שמואל. לדעתם, שמואל ראה בשאול "מתחרה", ו"כעס" עליו מפני שבגינו הודחו בניו מהיות שופטים, ולכן נענש שאול בחומרה על חטא אחד שעשה, ואילו לדוד נסלחו חטאים חמורים מאד. אין לך [כמעט] שטות גדולה מזו.
השוואה פשוטה של יחסו של שמואל לשאול לעומת יחסו לדוד, מראה עד כמה רבה אהבתו של שמואל לשאול. במשיחתו של שאול למלך מכבדו שמואל ברבים, מכין לו מנה מכובדת, מנשקו ביחידות, מדבר עמו רבות, נותן לו אותות ומחזקו בענייני מלוכה (שמואל א ט-י). אף לא אחד מכל רגשות החיבה האלו ביטא שמואל כלפי דוד. במשיחתו את דוד, אין שמואל אומר לו אפילו מלה אחת! הוא עוזב בכעס את הזבח שהוכן לו, ללא שאכל ממנו, מתוך צערו והתאבלותו על הפסקת מלכות שאול (שמואל א טז).
בשתי מילים מתוך פרקנו, מבליע שמואל את שיאה של אהבתו הגדולה לשאול מלך ישראל: "ואני זקנתי ושבתי". הביטוי קשה בתרתי. ראשית, בין זקנה לשיבה ישנן עשור שנים, כנאמר במשנה "בן שישים לזקנה בן שבעים לשיבה" (מסכת אבות פרק ה משנה כו) ואין הם חלות כאחת. ועוד, הרי שמואל מת בן נ"ב שנה, ובאמת לא הגיע אפילו לזקנה?!
הגמרא דנה בסוגיה זו: "ויהי כאשר זקן שמואל" (שמואל ח א), "ומי סיב שמואל כולי האי, והא בר נ"ב הוה? [=האם היה שמואל כל כך זקן, והרי נפטר בגיל 52?]. אמר ר' יוחנן זקנה קפצה עליו [רש"י: הלבין שערו], דכתיב ניחמתי כי המלכתי את שאול [ורצה הקב"ה להורגו מיד], אמר לפניו: רבונו של עולם שקלתני כמשה ואהרן... מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם [יהושע], אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי! אמר הקב"ה היכי אעביד? לימות שאול - לא קא שביק שמואל [=איני יכול להרוג את שאול עכשיו, מפני ששמואל אינו מסכים]. לימות שמואל אדזוטר [=ימות שמואל בצעירותו] מרנניה אבתריה [=ירננו שמת צעיר, שמא ח"ו עברה היתה בו], לא לימות שאול, ולא לימות שמואל - כבר הגיע מלכות דוד, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא! אמר הקב"ה אקפיץ עליו זקנה" (תענית ה:).
"זקנתי ושבתי" בבת אחת היא אפוא ויתור של שמואל מימי חייו כדי לא לראות במותו המידי של שאול, ולא לעכב את עלייתו של דוד, שהגיע זמנו למלוך. הפתרון היחיד הוא להקפיץ על שמואל זיקנה ולטרדו מהעולם בטרם ימות שאול.
בשני פסוקים אחרים מוצאים חז"ל רמז לויתור זה של שמואל משנות חייו למען חיי שאול. פסוק אחד מובא שם בהמשך הגמרא: "היינו דכתיב 'ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה' (שמואל א כב ו) - וכי מה עניין גבעה אצל רמה? אלא לומר לך: מי גרם לשאול שישב שתי שנים ומחצה? תפילתו של שמואל הרמתי". לפי פירוש הגמרא, ישב שאול בביתו בגבעת שאול, והמשך הפסוק "תחת האשל ברמה" אינו תיאור גיאוגרפי-בוטאני, אלא תיאור מטאפורי: בזכות מה ישב שאול בגבעה? מי סוכך עליו? מי הגן עליו, ונתן לו מחייו? -שמואל!! שאול נמצא תחת המטריה של שמואל הרמתי.
מהפסוק האחרון החותם את מסכת חיי שאול נעבור אל תחילתם, גם שם נמצא זיקה בין שמואל לשאול, ובין חיי שמואל לחיי שאול. הנער שנולד לאלקנה וחנה אחרי שנות העקרות הרבות נקרא "שמואל - כי מה' שאילתיו" (שמואל א א, כ). בסוף הפרק מוסיפה חנה "אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו, וגם אנכי השאלתיהו לה', כל הימים אשר היה הוא שאול לה'" (שם א כז-כח). בנוסף לדברי עלי "וא להי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו" (שם שם, יז) מופיע הפועל שאל - שבע פעמים בפרקנו. כלום לא היה ראוי הנער להיקרא 'שאול'? נראה, ששמואל הוא הוא בעצם שאול, וכך היה ראוי לו להיקרא, כי היה שאול לה'. אפשר שבסופו של דבר הוא לא נקרא שאול, כי בשאול לא מופיע שם ה'; ושמואל יש בו כפל משמעות גם שאול וגם שם ה', שמו-אל.
"ונפשו קשורה בנפשו". כך דרשו חז"ל "אל הנער הזה התפללתי, וגם אנכי השאילתיו לה'...כל הימים אשר היה הוא שאול לה'" - "באותה שעה נצנצה בה רוח הקודש, כל הימים ששמואל קיים - שאול קיים" ["מת שמואל - מת שאול"] (ילקוט שמעוני נ"ך, רמז פ).
חבל על הטועים ואינם מבחינים בהבדל בין יחסו של שמואל למלוכה לבין יחסו למלך: אכן למלוכה התנגד שמואל מן הטעם ש"ה' א להיכם מלככם", אבל משנבחר המלך - מוסר שמואל את נפשו וחייו למען שאול מלך ישראל לבל יתבטלו מעשי ידיו בחייו. ושמא מסיבה זו נזכר בפרק הקודם בעת המלכת שאול "וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד", אבל שמואל לא מוזכר בשמחה זו. לבו אומר לו ששעון החול של מלכות שאול מתקתק, וכי ימיו שלו עצמו ספורים. שמא כבר באותה שעה התחיל התהליך של "זקנתי - ושבתי", "קפצה עליו זקנה", שהביאה למותו בטרם עת, בגלל אהבתו את שאול.