תנ"ך על הפרק - שופטים יג - מדוע ציוה ד' ששמשון יהיה נזיר? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שופטים יג

224 / 929
היום

הפרק

וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֖ים אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֧ד מִצָּרְעָ֛ה מִמִּשְׁפַּ֥חַת הַדָּנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ מָנ֑וֹחַ וְאִשְׁתּ֥וֹ עֲקָרָ֖ה וְלֹ֥א יָלָֽדָה׃וַיֵּרָ֥א מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה אֶל־הָאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ הִנֵּה־נָ֤א אַתְּ־עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן׃וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־תֹּאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא׃כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹא־יַעֲלֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃וַתָּבֹ֣א הָאִשָּׁ֗ה וַתֹּ֣אמֶר לְאִישָׁהּ֮ לֵאמֹר֒ אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וּמַרְאֵ֕הוּ כְּמַרְאֵ֛ה מַלְאַ֥ךְ הָאֱלֹהִ֖ים נוֹרָ֣א מְאֹ֑ד וְלֹ֤א שְׁאִלְתִּ֙יהוּ֙ אֵֽי־מִזֶּ֣ה ה֔וּא וְאֶת־שְׁמ֖וֹ לֹֽא־הִגִּ֥יד לִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר לִ֔י הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְעַתָּ֞ה אַל־תִּשְׁתִּ֣י ׀ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֗ר וְאַל־תֹּֽאכְלִי֙ כָּל־טֻמְאָ֔ה כִּֽי־נְזִ֤יר אֱלֹהִים֙ יִהְיֶ֣ה הַנַּ֔עַר מִן־הַבֶּ֖טֶן עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃וַיֶּעְתַּ֥ר מָנ֛וֹחַ אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר בִּ֣י אֲדוֹנָ֔י אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֗חְתָּ יָבוֹא־נָ֥א עוֹד֙ אֵלֵ֔ינוּ וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד׃וַיִּשְׁמַ֥ע הָאֱלֹהִ֖ים בְּק֣וֹל מָנ֑וֹחַ וַיָּבֹ֣א מַלְאַךְ֩ הָאֱלֹהִ֨ים ע֜וֹד אֶל־הָאִשָּׁ֗ה וְהִיא֙ יוֹשֶׁ֣בֶת בַּשָּׂדֶ֔ה וּמָנ֥וֹחַ אִישָׁ֖הּ אֵ֥ין עִמָּֽהּ׃וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֣ד לְאִישָׁ֑הּ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א בַיּ֖וֹם אֵלָֽי׃וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥לֶךְ מָנ֖וֹחַ אַחֲרֵ֣י אִשְׁתּ֑וֹ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הַאַתָּ֥ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֶל־הָאִשָּׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃וַיֹּ֣אמֶר מָנ֔וֹחַ עַתָּ֖ה יָבֹ֣א דְבָרֶ֑יךָ מַה־יִּֽהְיֶ֥ה מִשְׁפַּט־הַנַּ֖עַר וּמַעֲשֵֽׂהוּ׃וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר׃מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר׃וַיֹּ֥אמֶר מָנ֖וֹחַ אֶל־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה נַעְצְרָה־נָּ֣א אוֹתָ֔ךְ וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים׃וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־מָנ֗וֹחַ אִם־תַּעְצְרֵ֙נִי֙ לֹא־אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם־תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה כִּ֚י לֹא־יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־יָבֹ֥אדבריךדְבָרְךָ֖וְכִבַּדְנֽוּךָ׃וַיֹּ֤אמֶר לּוֹ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וְהוּא־פֶ֛לִאי׃וַיִּקַּ֨ח מָנ֜וֹחַ אֶת־גְּדִ֤י הָעִזִּים֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וַיַּ֥עַל עַל־הַצּ֖וּר לַֽיהוָ֑ה וּמַפְלִ֣א לַעֲשׂ֔וֹת וּמָנ֥וֹחַ וְאִשְׁתּ֖וֹ רֹאִֽים׃וַיְהִי֩ בַעֲל֨וֹת הַלַּ֜הַב מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וַיַּ֥עַל מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה בְּלַ֣הַב הַמִּזְבֵּ֑חַ וּמָנ֤וֹחַ וְאִשְׁתּוֹ֙ רֹאִ֔ים וַיִּפְּל֥וּ עַל־פְּנֵיהֶ֖ם אָֽרְצָה׃וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לְהֵרָאֹ֖ה אֶל־מָנ֣וֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־אִשְׁתּ֖וֹ מ֣וֹת נָמ֑וּת כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים רָאִֽינוּ׃וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ לוּ֩ חָפֵ֨ץ יְהוָ֤ה לַהֲמִיתֵ֙נוּ֙ לֹֽא־לָקַ֤ח מִיָּדֵ֙נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ אֶת־כָּל־אֵ֑לֶּה וְכָעֵ֕ת לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ כָּזֹֽאת׃וַתֵּ֤לֶד הָֽאִשָּׁה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּגְדַּ֣ל הַנַּ֔עַר וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃וַתָּ֙חֶל֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה לְפַעֲמ֖וֹ בְּמַחֲנֵה־דָ֑ן בֵּ֥ין צָרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע ציוה ד' ששמשון יהיה נזיר?

הקדמה

הפסוקים

נאמר בפרקנו:

א. ויֹסִפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד פלשתים ארבעים שנה.
ב. ויהי איש אחד מצרעה, ממשפחת הדני, ושמו מנוח, ואשתו עקרה ולא ילדה.
ג. וירא מלאך ד' אל האשה, ויאמר אליה: הנה נא את עקרה ולא ילדת, והרית וְיָלָדְתְּ בן.
ד. ועתה השמרי נא, ואל תשתי יין ושכר, ואל תאכלי כל טמא.
ה. כי הנך הרה וְיֹלַדְתְּ בן, ומורה לא יעלה על ראשו, כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הַבָּטֶן, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים.

השאלות

  1. מדוע ציוה ד' שהשופט הזה, שֶיִוָלֵד כעת, יהיה נזיר מבטן ומהריון? והרי כל השופטים הקודמים לא היו נזירים!
  2. בכל שאר הפעמים שבני ישראל היו משועבדים לעמים אחרים, הם זעקו אל ד', ואז ד' הקים להם מושיע. כך היה אצל עתניאל בן קנז (ג, ט), אצל אהוד בן גרא (ג, טו), אצל דבורה וברק (ד, ג), אצל גדעון (ו, ו), ואצל יפתח (י, י). בפרקנו לא כתוב שבני ישראל זעקו אל ד', ואף על פי כן ד' הקים להם מושיע! מדוע?
  3. שאלה כללית, שאולי שייכת יותר בפרקים הבאים, אבל כיון שפרקנו עוסק בציווי האלוקי על ההקדשה המיוחדת של השופט, ניתן לשאול אותה כבר כאן, היא: מדוע רצה ד' שהשופט הזה, שֶיִוָלֵד כעת, ילחם בפלשתים לבדו, בלא להנהיג את כל ישראל אתו במלחמה נגד פלשתים, שלא כמו שאר השופטים שנזכרו בשאלה הקודמת, שנלחמו באויבי ישראל ביציאתם למלחמה בראש [חלק מ]שבטי ישראל?

א. הסבר הרלב"ג והמדרש לנזירותו של שמשון

על השאלה הראשונה, מדוע ציוה ד' שהשופט הזה יהיה נזיר מבטן ומהריון, כתב הרלב"ג:

ולפי שהיה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד שמשון לרדוף אחרי הנשים וללקות בהם, התחכם ד' יתברך מלידה ומבטן ומהריון למנעו מזה, ולזה רצה שיהיה נזיר אלקים, כי ההימנע משתיית יין מועיל מאד לזה הענין, כאמרם: 'כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' (נזיר ב ע"א).

כעין זה נאמר כבר במדרש רבה בפרשת נשא (י, ה):

כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן - גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא ששמשון יהיה הולך אחר עיניו, לפיכך הזהירו בנזיר, שלא יהיה שותה יין, לפי שהיין מביא לידי זמה. ומה בזמן שהיה נזיר - הלך אחר עיניו, אילו היה שותה - לא היה לו תקנה לעולם, מרוב שהיה רודף אחר זמה.

לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון היה לטובתו של שמשון, כדי שהוא לא יכשל בבנות פלשתים.

ב. הסברו הראשון של האברבנאל לנזירותו של שמשון

האברבנאל כתב שלושה הסברים אחרים על השאלה הראשונה, מדוע ציוה ד' שהשופט הזה יהיה נזיר מבטן ומהריון.

בהסברו הראשון כתב האברבנאל:

והנה היתה צורך המראה הזאת להגיד אל האשה שהריונה ולידתה יהיו נסיים, באופן שהבן שתלד ידע זה אחרי כן, וישכיל ממוצא דבר ויתן אל לבו שהוא כלי מאת האלקים ושליח ההשגחה, באופן שחפץ ד' בידו יצלח. וגם היתה המראה צריכה להזהיר האשה הדברים שתאכל, באופן שהולד אשר במעיה יזון במאכלים טהורים, ויהיה נזיר אלקים מן הבטן, ועם זה יקנה מזג טהור, ומתחלף למזגי הפלשתים האוכלים כל טומאה, ושותים במזרקי היין, ויהיה זה סבה לשנאתו אותם, ולהלחם בהם תמיד, ולעשות בתוכם נקמות ד'.

לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון לא היה לטובתו של שמשון, כדי שהוא לא יכשל בבנות פלשתים, אלא כדי שמזגו יהיה הפוך ממזגם של הפלשתים, ועל ידי זה הוא ישנא אותם וילחם בהם, ובכך לעזור לעם ישראל.

ג. הסברו השני של האברבנאל לנזירותו של שמשון מהיין

עוד כתב האברבנאל:

רצה הא-ל יתברך ששמשון ממעי אמו יהיה נזיר, כדי שישמר מן היין, וכדי שיהיה מזגו מתחלף ואויב למזג הפלשתים, כמו שכתבתי, וגם לסבה אחרת, והיא לפי שהיה גלוי לפניו הדברים הזרים שהיה עתיד שמשון לעשותו, רצה יתברך שלא יחשוב אדם שיהיו מעשה שכרות, ומפני זה ציוהו שיהיה מבטן אמו נזיר מהיין.

לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון היה לטובתו של שמשון, בדומה קצת לפירוש הרלב"ג והמדרש, אבל לא כדי שהוא לא יכשל בבנות פלשתים כהסבר הרלב"ג והמדרש, אלא כדי שלא יחשדו בו שהוא שיכור.

ד. הסברו של האברבנאל לנזירותו של שמשון בענין השער

עוד כתב האברבנאל:

וגם ציוה שינזר כדי שלא יעלה מורה על ראשו, ויהיו שערותיו תלתלים שחורות כעורב, כאילו הוא מתאבל על שעבוד ישראל והיות הפלשתים גוברים עליהם, עד שתמיד מפני זה יכסוף להנקם מהם.

לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון לא היה לטובתו של שמשון, אלא כדי לגרום לו שהוא ירגיש כמו אָבֵל על שעבודם של ישראל לפלשתים, ועל ידי זה הוא ישנא אותם וילחם בהם, ובכך לעזור לעם ישראל, בדומה לפירושו הראשון של האברבנאל.

ה. הסבר האלשיך הקדוש לנזירותו של שמשון

הסבר אחר על השאלה הראשונה, מדוע ציוה ד' שהשופט הזה יהיה נזיר מבטן ומהריון, כתב האלשיך הקדוש:

וטעם אל היותו נזיר מן הבטן - יתכן במה שראינו שנזכרה רעתם, ולא תשובתם, כי אחר אשר נאמר: 'ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד פלשתים ארבעים שנה' (פסוק א), מיד הוא אומר: 'ויהי איש אחד מצרעה' וכו' (ב), ולא נאמר כי שבו מדרכם... על כן, כשגזרה חכמתו יתברך להיטיב לעַמו, ביקש איש להשרות עליו רוח ד' לפעמו ולחזקו נגד פלשתים, ולא היה מספיק שלמותו לחול שם ד' עליו, על כן גזרה חכמתו יתברך להכינו מן הבטן בנזירות, שעל ידי שנזר אלקיו על ראשו יהיה ד' עמו, ועל ידי כן יעשה וגם יוכל. ו'עֵד מְמַהֵר' לזה [כלומר: ההוכחה לזה] הוא כי כאשר גילחה אשתו מחלפות ראשו, נאמר: 'ותגלח את שבע מחלפות ראשו וגו' ויסר כחו מעליו' (טז, יט), שהוא על כי ד' לא היה עליו כאשר בהיות שער נזירותו בו, כאומרו: 'ותאמר: פלשתים עליך שמשון, וכו' והוא לא ידע כי ד' סר מעליו' (שם, כ).

כלומר: הסיבה לנזירותו של שמשון היתה כדי שתשרה עליו השכינה, ועל ידי כן הוא יצליח להינקם מהפלשתים.

גם לפי הסבר זה הציווי על נזירותו של שמשון לא היה לטובתו של שמשון, אלא כדי שתשרה עליו השכינה, ועל ידי כן הוא יצליח להינקם מהפלשתים, ובכך לעזור לעם ישראל, בדומה לפירושו הראשון והשלישי של האברבנאל.

יש לציין שהאלשיך הקדוש התיחס לכך שלא כתוב בפרקנו שבני ישראל חזרו בתשובה, אבל הוא לא ענה על השאלה מדוע ד' הושיע אותם בלי שהם חזרו בתשובה.

סיכום ההסברים לנזירותו של שמשון

נאמרו חמישה הסברים לנזירותו של שמשון:

  1. כדי שהוא לא ימשך יותר מדי אחרי בנות פלשתים.
  2. כדי שמזגו יהיה הפוך ממזגם של הפלשתים, ועל ידי זה הוא ישנא אותם וילחם בהם.
  3. כדי שלא יחשבו שהוא עושה את מעשיו מתוך שכרות.
  4. כדי שהוא ירגיש שהוא כמו אָבֵל על שעבודם של ישראל לפלשתים, ועל ידי זה הוא ישנא אותם וילחם בהם.
  5. כדי שתשרה עליו השכינה, ועל ידי כן הוא יצליח להינקם מהפלשתים.

לפי ההסברים הראשון והשלישי הציווי על נזירותו של שמשון היה לטובתו של שמשון.

לפי ההסברים השני, הרביעי, והחמישי הציווי על נזירותו של שמשון לא היה לטובתו של שמשון, אלא כדי לגרום לו לשנוא את הפלשתים ולהילחם בהם, ולהשרות עליו את השכינה שתסייע לו במלחמותיו בפלשתים, ובכך לעזור לעם ישראל.

יש לציין שכל ההסברים שנאמרו אינם חולקים זה על זה, והם יכולים להסכים כל אחד לרעהו, ולפי זה היו שתי סיבות לנזירות שהיו לטובתו של שמשון, ושלש סיבות לנזירות שמטרתן לעזור לעם ישראל!

ועיין עוד בסמוך.

ו. תשובה לשאלה השלישית על פי הרד"ק והאלשיך הקדוש

על השאלה השלישית, מדוע רצה ד' שהשופט הזה, שֶיִוָלֵד כעת, ילחם בפלשתים לבדו, בלא להנהיג את כל ישראל אתו במלחמה נגד פלשתים, שלא כמו שאר השופטים שנלחמו באויבי ישראל ביציאתם למלחמה בראש [חלק מ]שבטי ישראל, נראה לענות על פי דברי הרד"ק.

הרד"ק בפסוק ד' כתב:

...נראה כי ישראל שבאותו הדור לא היו יראים ד' כל כך, שיושיעם תשועה שלֵמה מיד פלשתים.

עוד כתב הרד"ק על הפסוק "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים" (ה):

...אמר: 'יחל להושיע' [כלומר: ולא אמר 'יושיע'], לפי שלא הושיעם תשועה שלֵמה.

אמנם הרד"ק לא התיחס בפירוש לשאלה מדוע רצה ד' ששמשון ילחם בפלשתים לבדו, בלא להנהיג את כל ישראל אתו במלחמה נגד פלשתים, שלא כמו שאר השופטים, אבל מתוך התיחסותו לכך שהתשועה של שמשון לא היתה תשועה שלמה, ניתן לומר על פי דרכו שכיון שישראל שבאותו הדור לא היו יראים את ד' כל כך - לכן הם לא זכו להילחם בפלשתים ולנצח אותם. ועיין עוד בסמוך.

יש לציין שלדברים שכתב הרד"ק בפסוק ב' מסברה:

נראה כי ישראל שבאותו הדור לא היו יראים ד' כל כך", הביא האלשיך הקדוש מקור: "במה שראינו שנזכרה רעתם, ולא תשובתם, כי אחר אשר נאמר: 'ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויתנם ד' ביד פלשתים ארבעים שנה' (פסוק א), מיד הוא אומר: 'ויהי איש אחד מצרעה' וכו' (ב), ולא נאמר כי שבו מדרכם.

כלומר: מהעובדה שבדרך כלל כתוב שבני ישראל זעקו אל ד', כמו שכתוב אצל עתניאל בן קנז (ג, ט), אצל אהוד בן גרא (ג, טו), אצל דבורה וברק (ד, ג), אצל גדעון (ו, ו), ואצל יפתח (י, י), ובפרקנו לא כתוב שבני ישראל זעקו אל ד', מוכח שבני ישראל לא זעקו אל ד'!

ז. תשובה לשאלה השניה

על השאלה השניה, מדוע ד' הקים לבני ישראל מושיע אף על פי שהם לא זעקו לד', נראה לענות על פי מה שכתוב בהקדמה לפרשת יפתח.

כך נאמר שם בפרק י':

ו. ויֹסִפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ד', ויעבדו את הבעלים, ואת העשתרות, ואת אלהי ארם, ואת אלהי צידון, ואת אלהי מואב, ואת אלהי בני עמון, ואת אלהי פלשתים, ויעזבו את ד', ולא עבדוהו.
ז. ויחר אף ד' בישראל, וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון.
ח. וירעצו וירֹצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמנה עשרה שנה, את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן בארץ האמֹרי אשר בגלעד.
ט. ויעברו בני עמון את הירדן להלחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים, ותצר לישראל מאד.
י. ויזעקו בני ישראל אל ד' לאמר: חטאנו לך, וכי עזבנו את אלקינו ונעבֹד את הבעלים.
יא. ויאמר ד' אל בני ישראל: הלא ממצרים ומן האמֹרי ומן בני עמון ומן פלשתים.
יב. וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, ותצעקו אלי, ואושיעה אתכם מידם.
יג. ואתם עזבתם אותי, ותעבדו אלהים אחרים. לכן לא אוסיף להושיע אתכם.
יד. לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם, המה יושיעו לכם בעת צרתכם.
טו. ויאמרו בני ישראל אל ד': חטאנו. עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך, אך הצילנו נא היום הזה.
טז. ויסירו את אלהי הנכר מקרבם, ויעבדו את ד', ותקצר נפשו בעמל ישראל.

ופירש רש"י שם בפסוק ט"ז:

ותקצר נפשו בעמל - כביכול לא היה רחבת מקום לסבול ולכנס שם צרה שהיה לו בעמל ישראל.

כעין זה כתב גם הרד"ק שם, בשם הרמב"ם:

החכם הגדול רבי משה בר מימון ז"ל פירש: 'נפשו - רצונו' ופירש 'ותקצר נפשו' יחדל רצונו מלהגדיל עמל ישראל. כי בתחילה כשעשו הרע בעיניו היה חפצו בעמלם ובצרתם. וכשקרה להם מה שקרה צרות רבות ורעות, ונכנעו ושבו אל ד' ויעבדוהו, רחם עליהם וחדל רצונו מלהגדיל עוד עמלם... ולפי דעתו כי 'בעמל' כמשמעו, ופירוש: 'ותקצר נפשו' - כמו: 'המו מעי לו' (ירמיהו לא, יט), וכן 'ויתעצב אל לבו' (בראשית ו, ו), והכל הוא דרך משל, ודברה תורה כלשון בני אדם.

והמלבי"ם שם כתב בקיצור בשם הרמב"ם:

וב'מורה נבוכים' (ח"א פמ"א) פירש: רוצה לומר: רצון הא-ל לא יכול לסבול ולראות עוד את עמל ישראל וצרתם.

לפי זה יש לענות על השאלה השניה, שד' הקים לבני ישראל מושיע אף על פי שהם לא זעקו לד', מתוך אהבתו אותם, ומתוך כך ד' כביכול לא יכול היה לסבול את צרות ישראל, ולכן הקים להם מושיע, כשם שד' הקים לבני ישראל את יפתח.

אבל בפרקנו יש חידוש גדול לעומת פרשת יפתח, כיון שבהקדמה לפרשת יפתח בני ישראל חזרו בתשובה, כמו שכתוב שם בפסוק י' ובפסוק ט"ו, ואילו בפרקנו בני ישראל לא חזרו בתשובה, ואף על פי כן, ד' כביכול לא יכול היה לסבול את צרות ישראל, ולכן הקים להם מושיע!

ח. המהלך שעונה על כל שלש השאלות

על פי מה שהתבאר בדברי הרד"ק והאלשיך הקדוש ניתן להסביר שכל שלש השאלות מיישבות זו את זו:

ד' ציוה שהשופט הזה, שֶיִוָלֵד כעת, יהיה נזיר מבטן ומהריון, אף על פי שכל השופטים הקודמים לא היו נזירים, כיון שבפרקנו לא כתוב שבני ישראל זעקו אל ד', כמו שכתב האלשיך הקדוש.

כיון שבני ישראל לא זעקו אל ד', לכן הם לא היו ראויים להילחם בפלשתים ולנצח אותם, כמו שכתב הרד"ק.

אבל כיון שד' אוהב את עם ישראל הוא הקים להם מושיע, שיהיה נזיר מבטן ומהריון, ועל ידי כך תשרה עליו השכינה, והוא יצליח להילחם בפלשתים ולנצחם לבדו, אבל לא תשועה שלמה.

ט. הסבר זה בדברי חז"ל והמפרשים בפרשיות אחרות

דוגמא לכך מצאנו בדברי חז"ל והמפרשים בפרשיות אחרות.

כך אמרו חז"ל במדרש איכה רבה (פתיחתא ל):

ארבעה מלכים היו, מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן: דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו.
דוד אמר: 'ארדוף אויבי ואשיגם, ולא אשוב עד כלותם' (תהלים יח, לח).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן, הדא הוא דכתיב: 'ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם' (שמ"א ל, יז)...
עמד אסא ואמר: אני אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם, ואתה עושה.
אמר לו: אני עושה, שנאמר: 'וירדפם אסא [והעם אשר עמו עד לגרר, ויפל מכושים לאין להם מחיה, כי נשברו לפני ד' ולפני מחנהו, וישאו שלל הרבה מאד]' (דהי"ב יד, יב). 'לפני אסא' אין כתיב כאן, אלא: 'לפני ד' ולפני מחנהו'.
עמד יהושפט ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה עושה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר: 'ובעת החלו ברנה ותהלה [נתן ד' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו. ויעמדו בני עמון ומואב על יֹשבי הר שעיר להחרים ולהשמיד, וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו למשחית. ויהודה בא על המצפה למדבר, ויפנו אל ההמון, והנם פגרים נפלים ארצה ואין פליטה]' (שם כ, כב-כד).
עמד חזקיהו ואמר: אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה, שנאמר: 'ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ד', ויך במחנה אשור [מאה שמונים וחמשה אלף, וישכימו בבקר, והנה כלם פגרים מתים]' (מל"ב יט, לה).

כתב על כך ה"מסילת ישרים" (פרק י):

ואמרו זכרונם לברכה שדוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק, והיה שואל: 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם' (תהלים יח, לח), מה שלא שאלו יהושפט אסא וחזקיה, לפי שלא היו מנוקים כל כך. והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו: 'יגמלני ד' כצדקי, כבור ידי ישיב לי' (שם, כא). ואמר עוד: 'וישב ד' לי כצדקי, כבור ידי לנגד עיניו' (שם, כה), והוא הבור והנקיון הזה שזכרנו. ואז חזר ואמר: 'כי בך ארוץ גדוד' וגו' (שם, ל), 'ארדוף אויבי ואשיגם' (שם, לח). והוא עצמו אמר עוד: 'מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב' (שם כד, ד).

רואים שמי שדבק בד' זוכה להילחם באויביו ולנצח אותם ומי שפחות דבק בד' אינו זוכה להילחם באויביו ולנצח אותם!

כעין זה כתב גם ה"ענף יוסף" על המדרש רבה שם:

מה שתבע זה לא תבע זה - הכוונה דבנצחון ישראל לאויביהם היו ארבע מעלות זו על זו:
דמי שכוחו גדול ושלם ביותר, זכה לנקום מאויביו בידיו, ורדף אותם והכה בהם הוא בעצמו.
ומי שלא היה בו כח וזכות גדול, זכה על כל פנים לרדיפה אחריהם, אף על פי שבאמת הם נופלים לפני הקב"ה, מכל מקום, מפני שיצא ורדף אחריהם נראה כאילו כוחו ועוצם ידו עשה בהם.
ועוד יש שלא היה זכותם גדול כמו אלו, ולא נצחו אפילו ברדיפה, רק על ידי רנה ותפילה, ומכל מקום מעלה יש לו מה שנענה בתפילתו.
אבל מדרגה התחתונה שבהם הוא שיש שנעשה להם נס בעודם ישנים על מיטתם, ולא עשו שום פעולה, דזה מורה שלא עשה הקב"ה כי אם למענו ולמען שמו הגדול.

מי שדבק בד' זוכה להילחם באויביו ולנצח אותם, ומי שפחות דבק בד' אינו זוכה להילחם באויביו ולנצח אותם, אבל ד' לפעמים עושה לו נס, למען שמו!

יש לשאול: וכי חזקיהו היה פחות דבק בד' מאסא ומיהושפט? והרי נאמר עליו: "ויעש הישר בעיני ד' ככל אשר עשה דוד אביו. הוא הסיר את הבמות, ושבר את המצבֹת, וכרת את האשרה, וכתת נחש הנחֹשת אשר עשה משה, כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו, ויקרא לו נְחֻשְתָן. בד' אלקי ישראל בטח, ואחריו לא היה כמֹהו בכל מלכי יהודה, ואשר היו לפניו" (מלכים ב יח, ג-ה)!

כתב על כך ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו "פרי צדיק" בראשית פרשת מקץ:

על נסים בשינוי סדרי בראשית אין אדם רשאי להתפלל, כדאיתא בשבת (לב ע"א) שמנכין לו מזכויותיו, ואסור ליהנות ממעשה נסים, כמו שאמרו: 'לא תיזבנון, דמעשה נסים הוא' (תענית כד ע"ב). וחזקיהו, שהתפלל על נסים, שאמר: 'אני ישן על מטתי ואתה עושה נסים' (איכה רבה ד, טו), ולא רצה ללחום ולהיות מלובש בדרך הטבע, הוא גם כן לפי שראה שאין דורו ראוי לכך, שהעולם נידון אחר רובו, ורובא דרובא בישראל לא היו אז כראוי. כי עשרת השבטים גלו אז בעוונם, וגם בירושלים עצמה היו הרוב אחר שבנא וסיעתו (סנהדרין כו ע"א). וחזקיהו בעצמו היה מסופק בישועה, מצד הרוב שהיו כנגדו, עד שנאמר לו ש'קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין' (שם), ולזאת, כיון שהרוב לא היו כראוי, התפלל להקב"ה שיעשה הוא כרצונו יתברך, 'ואני ישן על מטתי ואתה עושה'.

כלומר: חזקיהו היה גדול מאסא ומיהושפט, אבל דורו היה קטן מדורותיהם של אסא ושל יהושפט, ולכן לא זכו חזקיהו ודורו להילחם באויביהם ולנצח אותם, אבל ד' עשה להם נס גמור והכה את כל מחנה סנחריב.

יהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלמה, ולנצח את כל אויבינו, ולהיגאל גאולה שלמה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך