תנ"ך על הפרק - שופטים יג - הקדשת שמשון מבטן / הרב אבנר בוטוש שליט"א

תנ"ך על הפרק

שופטים יג

224 / 929
היום

הפרק

וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֖ים אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֧ד מִצָּרְעָ֛ה מִמִּשְׁפַּ֥חַת הַדָּנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ מָנ֑וֹחַ וְאִשְׁתּ֥וֹ עֲקָרָ֖ה וְלֹ֥א יָלָֽדָה׃וַיֵּרָ֥א מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה אֶל־הָאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ הִנֵּה־נָ֤א אַתְּ־עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן׃וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־תֹּאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא׃כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹא־יַעֲלֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃וַתָּבֹ֣א הָאִשָּׁ֗ה וַתֹּ֣אמֶר לְאִישָׁהּ֮ לֵאמֹר֒ אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וּמַרְאֵ֕הוּ כְּמַרְאֵ֛ה מַלְאַ֥ךְ הָאֱלֹהִ֖ים נוֹרָ֣א מְאֹ֑ד וְלֹ֤א שְׁאִלְתִּ֙יהוּ֙ אֵֽי־מִזֶּ֣ה ה֔וּא וְאֶת־שְׁמ֖וֹ לֹֽא־הִגִּ֥יד לִֽי׃וַיֹּ֣אמֶר לִ֔י הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְעַתָּ֞ה אַל־תִּשְׁתִּ֣י ׀ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֗ר וְאַל־תֹּֽאכְלִי֙ כָּל־טֻמְאָ֔ה כִּֽי־נְזִ֤יר אֱלֹהִים֙ יִהְיֶ֣ה הַנַּ֔עַר מִן־הַבֶּ֖טֶן עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃וַיֶּעְתַּ֥ר מָנ֛וֹחַ אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר בִּ֣י אֲדוֹנָ֔י אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֗חְתָּ יָבוֹא־נָ֥א עוֹד֙ אֵלֵ֔ינוּ וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד׃וַיִּשְׁמַ֥ע הָאֱלֹהִ֖ים בְּק֣וֹל מָנ֑וֹחַ וַיָּבֹ֣א מַלְאַךְ֩ הָאֱלֹהִ֨ים ע֜וֹד אֶל־הָאִשָּׁ֗ה וְהִיא֙ יוֹשֶׁ֣בֶת בַּשָּׂדֶ֔ה וּמָנ֥וֹחַ אִישָׁ֖הּ אֵ֥ין עִמָּֽהּ׃וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֣ד לְאִישָׁ֑הּ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֥א בַיּ֖וֹם אֵלָֽי׃וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥לֶךְ מָנ֖וֹחַ אַחֲרֵ֣י אִשְׁתּ֑וֹ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הַאַתָּ֥ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתָּ אֶל־הָאִשָּׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃וַיֹּ֣אמֶר מָנ֔וֹחַ עַתָּ֖ה יָבֹ֣א דְבָרֶ֑יךָ מַה־יִּֽהְיֶ֥ה מִשְׁפַּט־הַנַּ֖עַר וּמַעֲשֵֽׂהוּ׃וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֶל־הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר׃מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־טֻמְאָ֖ה אַל־תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר׃וַיֹּ֥אמֶר מָנ֖וֹחַ אֶל־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה נַעְצְרָה־נָּ֣א אוֹתָ֔ךְ וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים׃וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־מָנ֗וֹחַ אִם־תַּעְצְרֵ֙נִי֙ לֹא־אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם־תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה כִּ֚י לֹא־יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־יָבֹ֥אדבריךדְבָרְךָ֖וְכִבַּדְנֽוּךָ׃וַיֹּ֤אמֶר לּוֹ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וְהוּא־פֶ֛לִאי׃וַיִּקַּ֨ח מָנ֜וֹחַ אֶת־גְּדִ֤י הָעִזִּים֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וַיַּ֥עַל עַל־הַצּ֖וּר לַֽיהוָ֑ה וּמַפְלִ֣א לַעֲשׂ֔וֹת וּמָנ֥וֹחַ וְאִשְׁתּ֖וֹ רֹאִֽים׃וַיְהִי֩ בַעֲל֨וֹת הַלַּ֜הַב מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וַיַּ֥עַל מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה בְּלַ֣הַב הַמִּזְבֵּ֑חַ וּמָנ֤וֹחַ וְאִשְׁתּוֹ֙ רֹאִ֔ים וַיִּפְּל֥וּ עַל־פְּנֵיהֶ֖ם אָֽרְצָה׃וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לְהֵרָאֹ֖ה אֶל־מָנ֣וֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־אִשְׁתּ֖וֹ מ֣וֹת נָמ֑וּת כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים רָאִֽינוּ׃וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ לוּ֩ חָפֵ֨ץ יְהוָ֤ה לַהֲמִיתֵ֙נוּ֙ לֹֽא־לָקַ֤ח מִיָּדֵ֙נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ אֶת־כָּל־אֵ֑לֶּה וְכָעֵ֕ת לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ כָּזֹֽאת׃וַתֵּ֤לֶד הָֽאִשָּׁה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּגְדַּ֣ל הַנַּ֔עַר וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃וַתָּ֙חֶל֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה לְפַעֲמ֖וֹ בְּמַחֲנֵה־דָ֑ן בֵּ֥ין צָרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אבנר בוטוש שליט

הקדשת שמשון מבטן

בפרק יג' מתחילים ארבעת פרקי שמשון, השופט האחרון בספר שופטים. הוא מוקדש עוד לפני שנולד ומלאך ה' נשלח לבשר להוריו כי בביתם העקר מילדים עומד להופיע המושיע של ישראל מיד הפלישתים.

אבי הילד, מנוח, מופיע בשמו. לעומתו, האם עלומת השם היא כנראה הדומיננטית יותר, שכן אליה בוחר מלאך ה' להתגלות ולצוות על התפריט בהריון הקרוב. אחריה הולך בעלה כדי להבין טוב יותר את המסר של המלאך והיא מרגיעה את בעלה שלא ימותו בגלל מראה מלאך האלוקים.

שעבוד הפלישתים

ארבעים שנות שעבוד הפלישתים כוללות את עשרים שנות שפיטת שמשון:

ארבעים שנה -מחשבון ימי השופט הם אלו הארבעים.
(רד"ק יג א)

בגלל ששהשלטון בימי השופטים אינו ממוסד ואינו מקיף את כל השבטים וכל חלקי הארץ, לכן ייתכן מצב בו השופט מנהיג את ישראל כעין אוטונומיה ובכ"ז השלטון החיצוני הוא עדיין של המשעבדים.
כמו כן המספר 40 הוא בעל משמעות בתנ"ך. אנו יודעים שיש בו ציון של שלמות של דור המדבר, זוהי יחידת זמן המתאימה להעביר דף בין דפי ההיסטוריה.

מדוע על הלוחם בפלישתים מוטל להיות נזיר מבטן?

הפלישתים מביאים את תרבות המערב ורק מי שמתנזר מתענוגות היופי היין וההתרפקות על המוות יכול לנצחם. שמם של הפלישתים מורה על היותם חסרי שורשים בארץ ישראל. הם פולשים זרים שהגיעו במספר גלי פלישה. מקור הפלישתים הוא כפול(בראשית י יג-יד):" וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת-עֲנָמִים וְאֶת-לְהָבִים וְאֶת-נַפְתֻּחִים: וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת-כַּסְלֻחִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת-כַּפְתֹּרִים:" משמע כי הפלישתים יצאו ממצרים מבני חם. ברם, בנביאי תרי עשר הם מסונפים לאיזור גיאוגרפי אחר!  "הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים דְּבַר-יְהֹוָה עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב"(צפניה ב ה), כלומר הם מגויי הים מהאי כרתים או בדברי הנביא עמוס האי כפתור  "וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר"(עמוס ט ז).
המקורות הסותרים מעידים שיש בהם שילוב של שתי תרבויות מפותחות - תרבות הפרעונים והתרבות העירונית. כמו שרואים שבימי אברהם ויצחק אבותינו התמודדו עם מנהיג אחד של הפלישתים הקרוי "אבימלך" ואילו מימי השופטים אנו פוגשים מועצות עירוניות שבראשם סרנים שמנהלים הנהגה עירונית לוקאלית. א"כ התרבות המצרית של הסגידה לחומר עם תרבות היופי והאסטטיקה ביצירה האנושית משתלבות במקדש האל דגון, הדג והדגן, אלוהי הים המסחר והשוד עם התבואה העולה מהנילוס.

מה אסור לנזיר? היין ומוצריו, הטומאה למת והטיפול בשיער. מה המשותף לכל האיסורים? היציאה מאיזון של קדושה! יותר מדי הוללות של משתה יין, חברת שיכורים עליזה, הפורצת את גבולות הקדושה. מאידך השתתפות באזכרות אבל והילולות בית עלמין גם היא יכולה להוציא את האיזון מחיי הנזיר הקדוש. את שערו אסור לו לקצוץ כדי להביע את סלידתו מטיפוח היופי ואת הרתיעה מסילסול בשיער והתעסקות במראה החיצוני. זהו האנטי תיזה של תרבות המוות המצרית ותרבות היופי הים-תיכונית.

***

אמו של שמשון מצווה שלא לאכול כל טמא. האם הכוונה למאכל אסור? חז"ל אומרים שלא יתכן שאשת מנוח צריכה לקבל אזהרה לאכול כשר אלא האזהרה היא על איסורי האוכל והשתייה המיוחדים לנזיר.

"ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא מאי כל טמא? ותו עד השתא דברים טמאים קאכלה? 
א''ר יצחק דבי רבי אמי דברים האסורים בנזיר"
(סוטה ט:)

***

הוא יחל להושיע- כי נגמרו 7 דורות שהובטח לאבימלך מלך הפלישתים: אברהם יצחק יעקב דן חושים מנוח שמשון.

***

המלאך הוא פלאי - מסרב לנקוב בשמו כי כל שם היא מהות פעולתו. אין למלאך שם קבוע כי הוא נתון למשטר של משימות ופקודות מתחלפות כלומר שמו משתנה לפי כל המשימה ומשימה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך