נאום יהושע לעם

פרק כ"ג הוא התחלת הסיום, יהושע יודע כי מותו קרב ורוצה להשאיר צוואה רוחנית. דאגותיו של יהושע נתונות לדור העתיד, ליום שאחרי מותו. הוא מתאמץ להבטיח כי הרוח הישראלית תישאר. העם נקרא אליו לקבל ברכת חזק ואמץ לדרך ללא אור הלבנה.

סיום מעין ההתחלה

יהושע סוגר את ספרו כמו שפתח אותו, עם מסר של תקווה להתחזקות ועמידה ביעדי הקב"ה לעמו. כמו שהפרק הראשון חוזר יותר משלוש פעמים על ברכת הדרך של "חזק ואמץ" כך גם בפרק כ"ג יהושע מאחל לישראל את ברכת הסיום: "וַחֲזַקְתֶּ֣ם מְאֹ֔ד לִשְׁמֹ֣ר וְלַעֲשׂ֔וֹת אֵ֚ת כָּל־הַכָּת֔וּב בְּסֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְבִלְתִּ֥י סוּר־מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃" (ו) כמו שמשה חיזק את העם ואת יהושע בספר דברים (לא ו-ז, כג)  רגע לפני מותו, כך עושה גם יהושע לבני ישראל לפני הסתלקותו.

מדוע מאשים יהושע את ישראל כשעדיין לא חטאו?

משה אומר בחומש דברים:

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה ׀ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהֵ֣י נֵֽכַר־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא־שָׁ֙מָּה֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲזָבַ֕נִי וְהֵפֵר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אִתּֽוֹ׃ כִּֽי־אֲבִיאֶ֜נּוּ אֶֽל־הָאֲדָמָ֣ה ׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַאֲבֹתָ֗יו ...וּפָנָ֞ה אֶל־אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ וַעֲבָד֔וּם וְנִ֣אֲצ֔וּנִי וְהֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃ כִּ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־יִצְר֗וֹ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא עֹשֶׂה֙ הַיּ֔וֹם בְּטֶ֣רֶם אֲבִיאֶ֔נּוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבָּֽעְתִּי׃
(דברים לא טז, כ-כא)

יהושע נוהג כמו רבו משה, ומאשים את ישראל עוד לפני שחטאו. כי כמו רבו יודע המנהיג את נפש צאן מרעיתו, בדבריו יש שאיפה להקדים תרופה למכה ולא ייאוש והרמת ידיים מהעם, אלא ניסיון לעצור את הנטייה הטבעית אל עבר העמים הנשארים בארץ.