א וַֽיְהִי֙ מִיָּמִ֣ים רַבִּ֔ים אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר־הֵנִ֨יחַ יְהוָ֧ה לְיִשְׂרָאֵ֛ל מִכָּל־אֹיְבֵיהֶ֖ם מִסָּבִ֑יב וִיהוֹשֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִֽים׃ ב וַיִּקְרָ֤א יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ לְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל לִזְקֵנָיו֙ וּלְרָאשָׁ֔יו וּלְשֹׁפְטָ֖יו וּלְשֹֽׁטְרָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אֲנִ֣י זָקַ֔נְתִּי בָּ֖אתִי בַּיָּמִֽים׃ ג וְאַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לְכָל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֖וּא הַנִּלְחָ֥ם לָכֶֽם׃ ד רְאוּ֩ הִפַּ֨לְתִּי לָכֶ֜ם אֶֽת־הַ֠גּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנַחֲלָ֖ה לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם מִן־הַיַּרְדֵּ֗ן וְכָל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְרַ֔תִּי וְהַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃ ה וַיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם ה֚וּא יֶהְדֳּפֵ֣ם מִפְּנֵיכֶ֔ם וְהוֹרִ֥ישׁ אֹתָ֖ם מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּם֙ אֶת־אַרְצָ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם לָכֶֽם׃ ו וַחֲזַקְתֶּ֣ם מְאֹ֔ד לִשְׁמֹ֣ר וְלַעֲשׂ֔וֹת אֵ֚ת כָּל־הַכָּת֔וּב בְּסֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה לְבִלְתִּ֥י סוּר־מִמֶּ֖נּוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃ ז לְבִלְתִּי־בוֹא֙ בַּגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וּבְשֵׁ֨ם אֱלֹהֵיהֶ֤ם לֹא־תַזְכִּ֙ירוּ֙ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֔יעוּ וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲו֖וּ לָהֶֽם׃ ח כִּ֛י אִם־בַּיהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם תִּדְבָּ֑קוּ כַּאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ ט וַיּ֤וֹרֶשׁ יְהוָה֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם גּוֹיִ֖ם גְּדֹלִ֣ים וַעֲצוּמִ֑ים וְאַתֶּ֗ם לֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ י אִישׁ־אֶחָ֥ד מִכֶּ֖ם יִרְדָּף־אָ֑לֶף כִּ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם ה֚וּא הַנִּלְחָ֣ם לָכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ יא וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם לְאַהֲבָ֖ה אֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ יב כִּ֣י ׀ אִם־שׁ֣וֹב תָּשׁ֗וּבוּ וּדְבַקְתֶּם֙ בְּיֶ֙תֶר֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה הַנִּשְׁאָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אִתְּכֶ֑ם וְהִֽתְחַתַּנְתֶּ֥ם בָּהֶ֛ם וּבָאתֶ֥ם בָּהֶ֖ם וְהֵ֥ם בָּכֶֽם׃ יג יָד֙וֹעַ֙ תֵּֽדְע֔וּ כִּי֩ לֹ֨א יוֹסִ֜יף יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֗ם לְהוֹרִ֛ישׁ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֜ם לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֗שׁ וּלְשֹׁטֵ֤ט בְּצִדֵּיכֶם֙ וְלִצְנִנִ֣ים בְּעֵינֵיכֶ֔ם עַד־אֲבָדְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטּוֹבָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ יד וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֤י הוֹלֵךְ֙ הַיּ֔וֹם בְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָ֑רֶץ וִידַעְתֶּ֞ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֣ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶ֗ם כִּ֣י לֹֽא־נָפַל֩ דָּבָ֨ר אֶחָ֜ד מִכֹּ֣ל ׀ הַדְּבָרִ֣ים הַטּוֹבִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֵיכֶם֙ עֲלֵיכֶ֔ם הַכֹּל֙ בָּ֣אוּ לָכֶ֔ם לֹֽא־נָפַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ דָּבָ֥ר אֶחָֽד׃ טו וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁר־בָּ֤א עֲלֵיכֶם֙ כָּל־הַדָּבָ֣ר הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֲלֵיכֶ֑ם כֵּן֩ יָבִ֨יא יְהוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדָּבָ֣ר הָרָ֔ע עַד־הַשְׁמִיד֣וֹ אוֹתְכֶ֗ם מֵ֠עַל הָאֲדָמָ֤ה הַטּוֹבָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָכֶ֔ם יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ טז בְּ֠עָבְרְכֶם אֶת־בְּרִ֨ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶם֮ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה אֶתְכֶם֒ וַהֲלַכְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶ֑ם וְחָרָ֤ה אַף־יְהוָה֙ בָּכֶ֔ם וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֔ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר נָתַ֥ן לָכֶֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
פרשת שש עשרה בהשלמת הספר וספור הדברים אשר דבר יהושע אל ישראל והברית שכרת עמהם וספור מותו ומיתת אלעזר הכהן. תחלתה ויהי מימים רבים וגו', עד סוף הספר הזה, ושאלתי בפסוקי הפרשה הזאת שש שאלות:
פסוק א:
השאלה הראשונה מה ראה יהושע (אחר שדבר הדברים הראשונים לכל ישראל ולראשיו ולזקניו ולשופטיו ולשוטריו מהצווי והאזהרה וההתראה מה שיפיק) להוסיף מיד אחרי כן ולאסוף אותם פעם שנית ולדבר באזניהם דברים קרובים לראשונים? ולמה לא אמר כל זה בפעם אחת? והמפרשים אמרו אולי על פי הדבר עשאו, אבל לא נזכר בכתוב, ולכן אין ראוי שנאמין שבאהו עליו צווי אלהי:
פסוק א:
השאלה השנית במה אמר ואביא אתכם אל ארץ האמרי וגו', ואחר זה אמר ויקם בלק בן צפור, ויש לשאול מה היה החסד שנעשה בדבר בלעם שלא קלל לישראל, לשיזכרהו בתוך שאר החסדים הגדולים:
פסוק א:
השאלה השלישית במה שאמר שבלק בן צפור נלחם בישראל, וכן אמר וילחמו בכם בעלי יריחו, וידוע שבלק לא נלחם בישראל ולא בעלי יריחו, כי בנס אלקי נלכד יריחו ולא מכובד המלחמה, ואם כן איך אמר וילחמו בכם:
פסוק א:
השאלה הרביעית במה שאמר אחר שזכר עברת הירדן ומה שלכדו יריחו ושאר העמים, אמר עוד ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמורי, וידוע שהצרעה לא עברה הירדן, כמו שאמרו חז"ל (סוטה ל"ו ע"א) וששני מלכי האמורי סיחון ועוג נלכדו קודם שעברו את הירדן וכ"ש קודם ענין יריחו. אף כי כבר זכר מלחמותיהם, שנאמר ואביא אתכם אל ארץ וגו':
פסוק א:
השאלה החמשית איך יהושע לא זכר להם בכל זה נס העברת הירדן, ולא נס עמידת השמש בגבעון? והם באמת דברים יותר רשומים מענין בלעם שזכר אליהם שלא אבה ה' לשמוע לבלעם:
פסוק א:
השאלה הששית אם ישראל השיבו כראוי ויאמרו חלילה לנו מעזוב את ה' וגו', גם אנחנו נעבוד את ה' וגו', למה חזר יהושע לומר אליהם לא תוכלו לעבוד את ה' ושאר הדברים שאמר? ויראה שהיו ללא צורך. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
פסוק א:
ויהי מימים רבים וגו' עד וחזקתם מאד לשמור וגו'. יאמר שאחר שעברו ימים רבים בהיות ישראל בשלוה ובמנוחה, והיה יהושע זקן בא בימים, ר"ל זקן כפי מספר שנותיו ובא בימים שהיה חלש נשבר ונדכא מכובד המלחמות, והיה א"כ זקן כפי השנים וכפי ההכנה, וזהו בא בימים שהימים והזמן עשו בו רושם רב, קרא לישראל בכלל והיו לפניו הזקנים שהם היו הסנהדרים והחכמים מנהיגי העם ונשיאי השבטים, שהם הראשים לשבטים והשופטים שבכל עיר ועיר והשוטרים, ואמר אליהם שהם ידעו זקנתו כפי השנים וכפי תכונת גופו וכחותיו, שלא ידאגו עליו במותו לפי שהוא לא היה מנצח המלחמות כי אם ה' אלהיהם, ושהוא הפיל הארץ הבלתי נכבשת בחלוקה, לפי שהאל ית' הוא יהדפם (את האויבים) ויורישם מהארץ כאשר דבר אליהם:
פסוק ו:
וחזקתם מאד לשמור ולעשות וגו'. יצוה אותם שיתחזקו לשמור ולעשות כל הכתוב בספר תורת משה, ואמר שמה שיצוה ממנה עתה, הוא (ז) שלא יבואו בגוים הנשארים ובשם אלהיהם לא יזכירו ולא ישביעו לאחרים בהם ולא יעבדום: ואמנם אמרו (ח) כי אם בה' אלהיכם תדבקון, אין פירושו אבל בה' אלהיכם תדבקון כדעת המפרשים, אבל הוא תנאי, ופירוש הפסוקים הנמשכים כך הוא, כי אם בה' אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה ונמשך אליכם תועלת מאותו דבקות, וזהו (ט) ויורש ה' מפניכם גוים וגו', ואתם לא עמד איש בפניכם וגו', הנה אם תדבקו בה', כאשר עשיתם עד הנה שנמשך ממנו הנצחון והתשועה הזאת, ככה מכאן ולהבא (י) איש אחד מכם ירדוף אלף כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם, ויהיה א"כ גזירת המאמר איש אחד מכם, ולא יהיה עתיד במקום עבר כמו שפירשו רד"ק, אבל הוא עתיד שכר דבקותם בש"י, ועשה אם כן למוד למה שיהיה בעתיד ממה שקרה בעבר:
פסוק יא:
ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו', כי אם שוב תשובו וגו', עד והנה אנכי וגו'. פירוש הפסוק שישמרו מאד לנפשותם לאהבה את ה', כי לא ישימו בנפשותם אהבה אחרת כי אם אהבת האל, (יב) כי אם שוב ישובו וידבקו ביתר הגוים וישימו עמהם אהבתם, הנה האל ית' (יג) לא יוסיף עוד להוריש הגוים מפניהם וישארו להם לפח ולמוקש וגו'. ולפי שהיה החלק הנכבד שבאדם הוא הנפש, לכן אמר וצוה שישמרו מזה בעבור נפשותיהם שלא יאבדו מתחת שמי ה'. והנה עשה בזה משל ממה שיקרה לאנשים, שכאשר יריבו עם אחרים ושר אחד יעזרם כנגדם וילחם עמהם בעבורם אינו מהראוי שהמה יעשו שלום עם אותם האויבים, אבל שיעשו כל שיצוה השר אשר החזיק בידם ואשר עזרם, כיון שהוא הצילם מהאויבים. ולזה אמר שאחרי שהשי"ת הוא הנלחם להם על אויביהם, אין ראוי שיעשו אהבה עמהם כי בזה יחרה אף ה' ולא יוסיף עוד לעוזרם כנגדם:
פסוק יד:
הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ וגו', עד ויאסוף יהושע וגו'. יאמר הנני זקן וידעתי שלא אחיה כל כך מהזמן שאראה כל העתיד לבא בזה, אבל בדרך הקש רואה אני כי כמו שנתקיימו הייעודים הטובים אשר יעד הקב"ה להביא על ישראל לא נפל דבר אחד, ככה יביא עליהם הדברים הרעים אשר אמר, כי כמו שהטובות המתמידות זה אחר זה יורו על ההשגחה האלהית (כיון שלא נפל דבר אחד ושבאו כלם יען מה שבמקרה לא יתמיד) ככה הרעות שלוחי ההשגחה יורו עליו גם כן: ואמר (טז) שהם יהיו ראויים לאותם העונשים ויקבלו אותם בעברם את ברית ה' אשר צוה אותם בעבדם אלהים אחרים, והאל ית' לא יסבלהו כי יחרה אפו, ובזה האופן יבאו לידי אבדון וכליה: